אורנה אוסטפלד כתב:
בכל פעם שקבוצה באה מנופחת ומתנשאת זה התבטא במגרש.
לא חושב שזה עניין של נאחס או אפילו קארמה,זה בעיקר עניין של שובע או הצלחה שעלתה לראש לקבוצה אחת מול משחק על הכבוד לקבוצה השניה
את האליפות שלנו הפסדנו בטדי.ב-2010 לקחנו אותה שם,ב-2011 איבדנו אותה שם
באנו אחרי ה-1-4 על חיפה ובמקום לשבור אותם סופית חשבנו שנביס את בית"ר בקלות. השחקנים זלזלו בבית"ר בתקשורת וקיבלנו בי"תר באטרף והפועל יהירה.
אז יכולנו ולא ממש רצינו,יותר מאוחר רצינו אבל כבר לא יכולנו
אתמול זה עבד הפוך. היתה הרגשה שחיפה לא סופרת אותנו,האוהדים שלה באים לחגוג עלינו והניצחון מונח בכיס
השחקנים שלנו עלו למגרש כמו חיות רעבות ונתנו את הכל בעיקר בגלל הכבוד המקצועי,זה אפילו לא היה ממש בשביל הגביע
לכן אני תמיד אומר שאנחנו חייבים לבער את המחלה הזו מקירבנו. הפועל זה לבוא צנועים,הרי מה שחשוב זה מי יחגוג אחרי ולא לפני (והייתם כשטיח אדום פרוס לפנינו,חשבתם שנגמרו לכם הסרטים ועוד)
חשוב מאד להחזיר את רוח הפועל שתהיה שם תמיד,בקהל ובשחקנים. לבוא בטוחים אך לא מזלזלים,להעריך תמיד את היריב ולא לדבר לפני בתקשורת
מקווה שנלמד את זה להבא
את האליפות הפסדנו בקרית אליעזר במשחק העונה. אם גוטמן היה מחדיר בשחקנים רוח קרב כמו בגמר, היה פותח עם קנדה וסלים במקום בונדר ושבחון (שלא היו בכושר בכלל) אז לא היינו מפסידים שם, ואם היינו גונבים 1-0, הסיפור היה נגמר. האם גם אז הגענו יהירים?!