
כבר שבועיים אני מסתובב עם פרצוף תחת למרות שבמשחק נגד מכבי נתניה עודדתי בטירוף. עצוב מאיך שהעונה הזאת חלפה לה ונותרנו עם ידיים ריקות, לא הצלחנו להחזיק את השושלת. השחקנים אשמים, המאמן אשם ובעיקר ההנהלה אשמה. חשבתי שאני אשאר אדיש לקראת הדרבי הזה. אבל וואלה - לא. וזה היה צפוי. אי-אפשר להתנתק ממשהו שאתה כל-כך אוהב. אי-אפשר שלא להתרגש מהדרבי. לקראת אתמול בצהריים התחיל בי הטירוף ואני לא יכול לחכות לשריקת הפתיחה.
בעצם יש כל-כך הרבה על מה לשחק היום. נותרו לנו שתי מטרות לסיום העונה: ניצחון בדרבי וזכייה בגביע. המשחק היום ישפיע בצורה משמעותית על המטרה הבאה שלנו.
המשחק היום יוכיח האם השחקנים ממשיכים לזרוק זין על האוהדים או שהם מוכנים לתת תשעים דקות טובות אחרונות רגע לפני שכל אחד מתפזר ליעד הבא שלו. היום זה משחק פרידה משחקנים כמו אניימה וזהבי, בן-סהר(פחות קריטי לנו) ואולי עוד. חבל שורמוט לא ישתתף, אפילו כקלף מהספסל, זה עצוב איך שהוא סיים את דרכו בהפועל. ויש את אלה שמבריזים כמו בן-דיין שאני מקווה שיעזוב בעונה הבאה. מבחן אופי עצום לשחקנים האם הם יידעו להיפרד כמו שצריך. חסר להם שלא.
וואלה וגם צריך להזכיר למכבי שלמרות שמדובר במועדון יותר גדול מהפועל במרוצת השנים - כבר ארבע עונות שהם בצל שלנו. עם כל החרא שהפועל האכילה אותנו בזמן האחרון - מכבי עוד יותר גרועה. ת"א אדומה.
אהה ויש גם את העניין הזה, נו, לא לתת למכבי חיפה לחגוג בלי לשחק. גם זה חשוב.
בצד המקצועי - בזמנו כתבתי שהחלום שלי במשחק בטדי הוא ניצחון 1:0 קטן משער של סלים טועמה בבעיטה חופשית בדקה ה-90. אין לי בעייה שהתסריט הזה יקרה היום. טועמה אולי לא שחקן מהיר אבל הוא יוסיף להפועל מימד של רוגע וחוכמה. שחקן שיודע למסור ולא מחפש לכדרר, ואולי גם נעשה משהו במצבים הנייחים. לטעמי שיתוף הפעולה בין טוטו לבן הוא קלוקל כבר זמן רב אבל כנראה שלגוטמן אין את האומץ לספסל את טוטו וחבל. צריך להיזהר מאלירן עטר. אני לא חושב שיש לו ערך מוסף במשחקים הגדולים, אבל הוא מהיר הרבה יותר מכל שחקני ההגנה שלנו ובהשוואה לחלוצים האחרים שהיו למכבי - הוא זהב.
הנה ההרכב של הפועל בדרבי הראשון של העונה מהמחזור השישי:
וינסנט אניימה, עמרי קנדה, וואליד באדיר, דגלאס דה סילבה, גל שיש, אביחי ידין, שי אבוטבול, גילי ורמוט, ערן זהבי (סלים טועמה, 81), איתי שכטר (בן סהר, 66), טוטו תמוז (יוסי שבחון, 77).
מי לא היה שם - דה-סילבה הגדול, ורמוט, שכטר הפנומנלי. הצגנו גם כדורגל טוב. תחושת הפספוס לא מרפה. מקווה שלמשך כמה ימים ארגיש אחרת, זה תלוי בהפועל.
להתאבד, להילחם, לתת את כל מה שבכם.
ולשחק עם הנשמה, יאללה הפועל מלחמה.
אדום עולה, אדום עולה, אדום עולה עולה עולה.