פורום השדים האדומים

שלום חברים,
טקס יום הזיכרון הישראלי פלסטיני מתקיים זו השנה השישית. אני מזמין את כולכם להגיע, לזכור ביחד את הקורבנות, להכיר בכאב של הצד השני ולאסוף קצת אמונה שאת המעגל הזה אפשר לשבור.
כבכל שנה הדוברים יהיו בני משפחות שכולות ישראלים ופלסטיניים, בין השאר ידבר מוטי פוגל, אחיו של אודי שנרצח עם בני משפחתו באיתמר.

שימו לב: השנה הטקס מתקיים במועדון רדינג 3 בנמל ת"א (ולא בתמונע).




לעמוד האירוע בפייסבוק

עוד על לוחמים לשלום

אח הנרצח באיתמר ינאם לצד פלסטינית ביום הזיכרון (וואלה).

החלטה הזויה שמביישת את החללים. מקווה מאוד שיתעשת.
למארגני האירוע אאחל שיכשל וייכשלו גם הם בכל דבר שיעשו בלי קשר

אויש נו, סתום כבר.

סתום אתה, חוצפן.

החוצפה היא שלך, להתערב למשפחות שכולות בשאלה איך יציינו את יום הזכרון.

נועם, עם כל הכבוד, הוא בסך הכל ציין את דעתו על העניין אם זה ראוי או לא.

לדעתו אין זה ראוי.

במקום, הייתי מקשה עליו ושואל למה לפי דעתו טקס משותף כזה איננו ראוי ?

תודה רבה.
לדעתי טקס כזה אינו ראוי משום שהוא שם את חיילנו היקרים, טובי בינונו, קדושים שנפלו בהגנה על העם והארץ יחד עם מחבלים נאלחים, רוצחים שפלים ואכזרים באותה שורה! עכשיו יבוא המסנגר שיאמר "הכוונה לאלה שמתו בצד השני בטעות, לא למחבלים" . גם אלה אני לא חושב שהם זכאים ליום זיכרון משותף עם חיילנו והנספים בפיגועים שישבו לאכול במסעדה או נסעו האוטובוס או רקדו במועדון!! אני קורא מי המארגנים של הטקס. אני לא מטומטם. לוחמים לשלום עלאק. רק השם הזה מטריף את הדעת. אתם לא לוחמים. אתם מחבלים. אני לא מרגיש שום זיכרון משותף שיש לחלוק עם אחד אצלם. יש לנו מספיק אבדות ונופלים כדי לבכות עליהם.
אני מרגיש מושפל רק מלקרוא על קיומו של טקס כזה. אבל אני עדיין אני חושב שזכותו של אחד לעשות כל מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע באחר. אז נכון, הם רעים ורשעים ואני כבן למשפחה שכולה מרגיש שבא לי להקיא עליהם ולתת להם כאפה שיתעוררו!! איך הם מעיזים איך? איך מחבל ארור בן זונה נאצי נקרא לוחם וגם חיילנו באותה נשימה?? אתם לא חושבים שזה מבזה את זכר הנספים??

לא.

עריכה: טוב, נוסיף עוד מילה - הגיע הזמן שנפנים שבשני הצדדים יש קורבנות חפים מפשע של הסכסוך המתמשך הזה. לא כולם "מחבלים ארורים בני זונות נאצים", בדיוק כמו שלא כל החיילים הם "יודונאצים". אני לא רוצה להתחיל למנות איפה יש פחות חפים מפשע ואיפה יש יותר רוצחים מתועבים, לא זה העניין. העניין הוא שבשני הצדדים יש קורבנות תמימים ומשפחות שכולות חפות מפשע. מחווה יפה היא כשאלה גם אלה רוצים לזכור את יקיריהם ובו בעת לכבד את קורבנות הצד השני (קורבנות, לא מרצחי).

תזכיר לי מה הקרבה שלך לקורבנות?
תודה.

בעיניי מדובר בהחלטה אמיצה וגיבורה.

מה כ"כ קשה בלרצות שיהיה שלום.
כואב לך?

לא. גם מוטי פוגל לא חושב ככה.
לא כל מי שאנחנו הרוגים שם הוא מחבל ארור בן זונה נאצי, אתה יודע. חלקם ילדים ארורים בני זונה נאצים.

א. אין לי צורך לשאול. התשובה ידועה.

ב. אני חושב שהתגובה שלו היא קצת מעבר ל"לא ראוי". התגובה שלו לכשעצמה היא כזו שלא מכבדת את הצד שכנגד. למה אני צריך לתת לו את הכבוד המינימלי שהוא לא מסוגל לתת לאחרים? אתה רוצה להיות יותר צדיק מהאפיפיור, תפאדל. אני לא חש צורך דומה.

חזון התנועה
מי אנחנו?
תנועת "לוחמים לשלום" הוקמה בשנת 2005 במשותף על ידי פלסטינים וישראלים, אשר לקחו חלק פעיל במעגל האלימות באזורינו: הישראלים כחיילים בצבא הישראלי והפלסטינים כחלק מן המאבק האלים לחירות הפלסטינית. אחרי שנים רבות בהן אחזנו בנשק, וראינו אחד את השני רק דרך כוונות הרובה, החלטנו להניח את נשקינו, ולהילחם למען השלום.

אנו מאמינים
כי רק בכוחות משותפים נוכל לשים קץ למעגל האלימות, לשפיכות הדמים ולכיבושו ודיכוייו של העם הפלסטיני . איננו מאמינים עוד כי ניתן להגיע לפתרון הסכסוך בין שני העמים בדרכים אלימות, על כן אנו מכריזים על סירובנו לקחת חלק בהקזת הדם ההדדית. אנו נפעל רק בדרכים לא אלימות למען יכיר צד אחד, בשאיפותיו הלאומיות של הצד האחר. אנו רואים בדיאלוג ובפיוס את הדרך בה יש לפעול על מנת לסיים את הכיבוש הישראלי ואת מפעל ההתנחלויות, ולהקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל.
מהן מטרותינו?
העלאת המודעות בקרב שני העמים לתקוות ולסבל של הצד השני, ולקיומם של שותפים לדיאלוג.
חינוך לפיוס ולמאבק בלתי-אלים בשתי החברות, ישראל ופלסטין.
יצירת לחץ פוליטי על שתי הממשלות על מנת להביא להפסקת מעגל הדמים ולסיום הכיבוש.כיצד אנו פועלים?
החל מסוף 2005 קיימנו פגישות בין לוחמים-לשעבר ישראלים ופלסטינים, בהן סיפרו שני הצדדים על הפעולות האלימות בהן נטלו חלק באופן אישי ועל נקודת המפנה שהביאה אותם להבין את חוסר התוחלת שבאלימות. פגישות אלה לוו מטבע הדברים בחששות רבים, אך במהרה למדנו כי למרות שנים של איבה ופחד, רב המשותף על המפריד. כיום אנו ממשיכים לקיים את מפגשי הלוחמים במסגרת של קבוצות אזוריות, בהן חברים גם נשים וגברים משני הצדדים אשר לא לקחו חלק במעגל האלימות. בנוסף, אנו מקיימים חוגי בית בשני הצדדים בהם מספרים לוחם ישראלי ולוחם פלסטיני את סיפורם האישי ועונים על שאלות, תוך התמקדות במעבר ממאבק אלים להכרה במגבלות האלימות. כמו כן, אנו יוזמים, מארגנים ומשתתפים בפרוייקטים דו לאומיים מגוונים במסגרת הקבוצות האזוריות או כלל התנועה, כגון:

* ערבי הרצאה ודיון עם מומחים בנושאים הקשורים לסכסוך.

* ארגון והדרכת סיורים לימודיים להכרת המציאות בשטחים הכבושים לציבור הרחב או למעצבי דעת קהל.

* פעילות חינוך והסברה בישראל, בפלסטין ובעולם כולו.

* ארגון הפגנות ופעולות מחאה לא-אלימות נגד הכיבוש.




עכשיו אני יודע איפה אני יהיה ביום הזיכרון.

דיי עם ההיתממות הזאת שלכם. הם אומרים במפורש שהזיכרון הוא ללוחמים ולא לילדים או חפים מפשע.
אני טועה?
קדימה, תתקנו אותי.

"במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד." (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין צ"ט א')

כן ירבו

בא לי לצרוח אבל אני ישתוק. אני סתם מתעצבן עזוב. "הקזת דם הדדית" ואתה מדגיש לי את זה? אם בארזים נפלה שלהבת..

במקום שבו בעלי תשובה עומדים וגו'
בציבור החרדי יש בדיחה שאומרת שהצדיקים אינם יכולים לעמוד במקומם של בעלי התשובה מפאת הריח
ולענין עצמו כל הכבוד שיש עוד תמימים כאלו שחושבים שיש אפשרות להדברות ולשלום
הלוואי שיצליחו
אשר לי נער הייתי וגם זקנתי ושלום אין ולהערכתי גם לא יהיה לא בדורנו וגם לא בעוד 100 שנים

אז אני מציע שכשמישהו ימות חו"ח אצלך, תשאל את קומוניסים מה מה ראוי לעשות לזכרו או שתתייעץ איתו אם הרעיון שלך מתאים לא.
כרגע, דעתו וגם דעתך לא רלוונטיות לכלום, ואם זה נראה לכם לא מתאים אז אל תבואו ואל תשלמו דמי כניסה באירוע.
חוצפנים. בנאדם מאבד את משפחתו ומה שיש לכם לעשות זה לחלק ציונים לטקס ההנצחה שהוא בוחר להשתתף בו.
חוצפנים ונבלות. זה מה שאתם. (מצטער, ניסיתי לשים את עצמי בנעליו של הבחור וזה מה שיצא לי - תחושה שאתם מתערבים בעניין לא לכם מתוך חוצפה שאין כדוגמתה).

פשוט מרתיח שאתם חושבים שיש לכם בכלל זכות דיבור בנושא, או שהדעות שלכם רלוונטיות למשהו או למישהו.
למה מי אתם בכלל שתתערבו לאח שכול בהנצחה של אחיו????

קשה לכם לראות יהודים וערבים שלא שונאים אחד את השני? תאכלו ת'לב בשקט, כי זאת המציאות. יש גם אנשים סביבכם שלא אכולי שנאה ויש להם בלב רגשות חיוביים אחרים.
תתמודדו. לא כולם חתיכות קקי כמוכם.

מה אתה רוצה ממני ?

ועדיין אני חושב שזכותו של כל אחד להביע את דעתו על טקס זיכרון ציבורי ופומבי, בדיון שנפתח על זה באשכול פומבי.

נניח שאתה צודק, איך זה רלוונטי לטקס הזה? הטקס הזה הוא טקס פרטני שיטול בו חלק רק מי שמזדהה איתו.

הרב אודי הי"ד הוא אחי לא פחות מאשר אחיו. לאכול את הלב אני אוכל, בשקט זה לא יהיה.

ממשך אני מצפה שכאדם מבוגר שטוען שהוא שקול ומתון, לא תתמוך בזה שלקומוניסים יש זכות וטו על מנהגי ההנצחה של שאר האנשים.
במקום זה היית צריך להעמיד אותו במקומו.
שיתפת איתו פעולה, וחשבתי שזה כיוון שאתה מסכים איתו.
אם לא כך היא, אז סליחה, והחוצפה והנבלה היא של קומוניסים בלבד.

לא רלבנטי
צודק
סתם אני מקנא באנשים שעוד נותרה בהם תקווה

בין תקווה ואופטימיות לזחיחות הדעת שעלולה להוביל לאסון מפריד קן דק. אין לך מה לקנא באף אחד.

לא מדובר פה ב"זכות וטו", מדובר פה בהבעת דיעה. הבעת דיעה היא הבעת דיעה. חיובית כשלילית. שתיהן לגיטימיות.

הטקס איננו פרטי לחלוטין, הוא אירוע פומבי. הוא מפורסם באשכול פומבי. לאנשים יש זכות להביע את דעתם על העניין - דיעה חיובית כשלילית.

אינני מסכים עם קומוניסים בעניין הזה (כמו במרבית העניינים), אבל עדיין זכותו להביע את דעתו, כל עוד היא נעשית בצורה מכובדת.

איך דיעה של מישהו יכולה להיות מכובדת כשהוא מתיימר להתערב במנהגי האבלות וההנצחה של מישוה על מות יקיריו?

הוא לא מתיימר להתערב, הוא לא "מטיל וטו", הוא מביע דיעה.

דיעה. זה הכל. באשכול שנפתח לצורך זה.

זה לא כאילו הוא שלח לבני המשפחות מכתב זועם הביתה או התדפק על דלת ביתם. כולה הביע את דעתו על העניין. הוא גם מביע דעתו על האופן שבו אנשים מתחתנים, מגדלים את ילדיהם, מחנכים אותם או קוברים את מתיהם. כולנו עושים זאת. באשכולות רלוונטיים. דיעה איננה התערבות. דיעה איננה הטלת וטו.

ברור שהוא לא הטיל וטו, הרי אף אחד לא שאל אותו.

אתה צודק, מה שהפריע לי זה לא החוצפה שלו להתערב אלא הגזענות המבחילה שעומדת מאחוריה (יש לו הנחות מוצא כמו "הערבים רוצים להרוג אותנו", שמהן נגזרות הדעות החשוכות שלו).

או, יפה. לכן רציתי לשמוע אותו אומר את זה מפורשות, ואז להתייחס לזה.

לא מספיק להתייחס לעצם ה"חוצפה" להביע דיעה סולדת (כי זו זכותו של כל אחד), אלא להתייחס לעצם הגזענות הטמונה בסלידה עצמה מעצם האירוע. לכן היה נדרש לשאול אותו "למה?"