teknoboy כתב:
קומוניסים כתב:
בני12 כתב:
קומוניסים כתב:
עלינו היהודים נאמני ארץ ישראל מדינה טרור "פלסטינית" לא מקובלת ולא תהיה מקובלת אף פעם. ואנחנו נמנע את החורבן שתביא עימה בכל דרך אפשרית.
ואיך תמנע את זה ? תתפלל ?
כמו בפעם הקודמת כשקראו לך לשרת בגוף שמגן על המדינה ?
תפילה זה אחד המרכיבים העיקריים, יחד עם דורון ומלחמה.
מי זה דורון?
מפגש יעקב ועשו
בפרשת השבוע מסופר על אחד מהמפגשים המרתקים שהיו בהיסטוריה. יעקב חוזר לארץ ועשו אחיו מגיע לקראתו, מלווה בצבא של 400 איש. ברור כי המפגש ביניהם אינו רק מפגש שבין שני אחים שלא ראו אחד את השני זמן רב, אלא כמפגש בין שתי אידיאות שונות, בין שתי תרבויות, השואפות להוביל את העולם.
יעקב מתכונן לקראת הפגישה בשלושה דרכים: תפילה, דורון ומלחמה. עשו נערך להילחם ולהריע בקול גדול שהוא השולט.
אולם המפגש עצמו טומן בחובו הפתעה, שכן עשו זונח את תוכניות המלחמה שלו ומתרפק ובוכה על צווארו של יעקב. כתוב בפרשה (בראשית לג ד): "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על-צוארו וישקהו, ויבכו", כאשר לפי המסורת ישנו ניקוד על המילה: "וישקהו". בעקבות הניקוד המיוחד רבו הפרשנויות בשאלה האם הנשיקה הייתה אמיתית או לא (יש מי שאומר שבעצם זאת הייתה נשיכה...), וכבר חז"ל דנו בכך. ברצוני להביא את דבריו של בעל ה'שפת-אמת' לדבריו הנשיקה של עשו הייתה אמיתית, אך תחבולה יש בה. כוונתו שהטקטיקה של עשו הייתה להתקרב אל יעקב ומתוך הקרבה אליו להשתלט עליו.
פרשנות מקורית זו מגלה רובד נוסף ביחס שבין ישראל-לעמים, ונוגע גם לחיים האישיים שלנו. פעמים רבות האויבים שלנו נראים כלפי חוץ כדורשי שלום ואוהבים. אך הצגה זו נעשית במטרה להתקרב אלינו, להחלישנו ובסוף לנצח אותנו.לכן, תגובתו של יעקב לאחר המפגש וההיכרות של המשפחות היא משמעותית:
יעקב ממשיך בדרכו אל ארץ ישראל, ומסרב בנימוס להצעתו של עשו לבוא לביתו שבהר שעיר. יעקב מבין שהקשר שיוזם עשו הוא לא אמיתי, הוא לא בר קיימא. הקשר של עשו איתו הינו שקר, קשר של הערמה ולכן הוא כל כך מסוכן.התוכנית האסטרטגית של יעקב אבינו
יעקב אבינו חוזר משהות של למעלה מעשרים שנה בבית חותנו, לבן, ומכין את עצמו למערכה מול עשו אחיו. בפעם האחרונה שהם נפגשו נשבע עשו שיהרוג את יעקב. אכול שנאה על קניית הבכורה וגניבת הברכות בידי תאומו הצעיר - היו לעשו שנים רבות לבשל את הנקמה על אש קטנה-קטנה, בנחת. עכשיו, כשהוא על סף פיצוץ - הוא הולך להגיש אותה ליעקב רותחת...
יעקב צועד עם משפחתו (ארבע נשים ושנים-עשר ילדים, כשהגדול שבהם בערך בגיל שלוש עשרה) לארץ ישראל, ומקבל דיווח שמולו מגיע עשו עם גדוד של ארבע מאות לוחמים.
מפחיד, הא?
יעקב לא מאבד את עשתונותיו,בונה תוכנית אסטרטגית ומממש אותה מייד בשטח.
וכמו כל דבר בצבא - גם התכנון של יעקב מתחלק לשלשה חלקים:
כצעד הראשון הוא ניגש לפעול בערוץ הדיפלומטי:יעקב שולח לעשו הודעה על בואו, בתקווה שאחיו יסכים להתפייס ולחיות איתו בשלום, או לפחות בהפסקת-אש... הוא שולח משלחת מכובדת, עם מתנות רבות, בתקווה שעשו ירצה להשלים איתו על בסיס אינטרס כלכלי משותף. אם יסכים עשו, תהיה המשמעות לכך שעשו מוותר ליעקב בתחום הברכות הרוחניות, אך ממשיך לחיות עם יעקב בשיתוף פעולה ארצי מלא - עסק לא רע בכלל לאדם שמוכן למכור בקלות בכורה...
לאחר שמיצה את שלב המשא-ומתן, ניגש יעקב לביצוע הצעד השני: תכנון הטקטיקה המלחמתית. יעקב מפצל את משפחתו לשני מחנות. הוא מבין שבהתמודדות חזיתית של כח מול כח- אין לו סיכוי מול ארבע מאות הלוחמים של עשו. היתרון של יעקב הוא במספר המועט של אנשיו, והפיצול שיוצר גמישות מעלה את הסיכוי שלפחות חלק מהמשפחה ישרדו את הקרב.
כצעד שלישי ומסכם, יעקב זוכר שלא הכל בידיים שלו. ישנן גם הפתעות בלתי צפויות, תקלות ובלתמ"ים. ניצחון בקרב הוא לעולם דבר בלתי צפוי.
לכן, לאחר שסיים להיערך לקרב בכל החזיתות האפשריות - מדינית, התקפית ועורפית - הוא פונה לאלהים ומתפלל.תפילה היא דבר שמעל הטבע, וממילא קשה ללמוד ממנה כיצד אפשר להתכונן לקרב. אך מעצם המעשה של עמידה בתפילה לפני הקרב נוכל ללמוד שתי הוראות חשובות:
האחת היא שהלוחם צריך לגשת לקרב מתוך תודעה שאין לו שליטה גמורה באירועים - מה שמשחרר מתבניות חשיבה מקבעות שיכולות להפיל גם גנרלים גדולים בקרב.
השניה היא, שלפני שהולכים להלחם צריכים לזכור מי אנחנו באמת, מה הערכים שלנו, ומי עומד מאחורינו. אם זוכרים זאת, אפשר לשלב אפילו טון עדין של תקיפות בתוך הפניה המתחננת לאלהים, וכמו שאמר יעקב: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך, ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב!".
אחרי שעושים את המוטל עלינו עד הסוף, ובנוסף גם נפתחים אל האין-סוף - אפשר ללכת ולנצח במלחמה, וגם לדעת שהיא הייתה למען מטרה צודקת, ראויה ונכונה.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
עליו) קדוש..
