פורום השדים האדומים

אני כותב פה כי אני יודע שכותבים פה אנשים רציניים שאפשר להתייעץ איתם
מגיל 0 בערך אני מתעסק במוזיקה, גדלתי למשפחה מוזיקלית, אני כותב מלחין ומבצע
במקביל הייתה לי משיכה לתחום הטכני יותר, מחשבים וכיו"ב
אני מתקרב למועד הגיוס ולאט לאט מתעוררות בי מחשבות: אני מתמיין למסלולים ייחודיים של חמ"ן בתחומי הטכנולוגיה ופתאום אני מתחיל לחשוב על זה שאני בעצם זונח תחום שמאוד חשוב לי וליווה אותי כל החיים. המחשבות האלה הביאו אותי למצב של להתחיל להופיע עם חומרים אישיים. כבר היו כמה הופעות שגררו פידבקים חיוביים ויהיו בקרוב עוד כמה
הנקודה היא - אני מאמין שיש לי מה למכור.
א. במה כרוך דבר כזה ? ז"א זמן בעיקר. האם זה דבר שאני ממשכן את החיים שלי אליו? זה או זה או ללכת לכיוון טכנולוגי, לצאת מהצבא להייטק והמסלול הידוע ?
ב. מה אתם הייתם עושים ? אני יודע שיש פה אנשים שכבר סיימו צבא, חלקם עם משפחות ואני פונה בעיקר אליכם: ללכת עם האהבה או עם הלוגיקה ? אני מבקש אם אפשר תשובות ריאליות ולאו דווקא רומנטיות. תשובות מפוכחות בהסתכלות אחורה

תודה רבה לכל מי שיענה

התשובה בגוף השאלה.
איזה טיפוס אתה ? הולך עם הראש או עם הלב ?

בכל זאת, אם תשאל אותי, בתחום המחשבים תהיה מסודר בחיים.
אנשי מחשבים מצליחים יש הרבה, מוזיקאים מצליחים יש מעט ורק הטובים שבהם מרוויחים יפה.
במקביל, תשמור את העניין המוזיקלי על אש קטנה, שיהיה ככה, לנשמה.

הבעיה היא שזה בוער לי מעבר לתחביב. התפתחות של הזמן האחרון. כמה אירועים שגרמו לי לחשוב שאולי אני מבזבז את החיים או משהו כזה
אתה צריך להבין שאני פרפקציוניסט (הרף שלי גבוה מדי - כל לחן נראה לי פשוט מדי ולא מספיק יוני רכטרי) ואף פעם לא שלם עם מה שאני עושה, ולמרות זאת כשאני מסיים קטע שאני עשיתי ורואה מולי חיוך זה עושה לי משהו. אני אוהב את זה
אם אגיע למסלול בחמ"ן בבסיס פתוח לא תהיה לי בעיה - אוכל להמשיך להופיע עם השחרור להחליט לאן הולכים
אבל אם אגיע בסוף לבסיס סגור - אני בבעיה

ואגב יש עוד היבט
אני שואל את עצמי לאן ממשיכים בעצם מעבר למה שאני עושה
מה זה דורש, איך זה קורה
האם זה יכול לשבש את החיים ולהשתלט עליהם כמקצוע מרכזי או לא

אם אתה מוזיקאי זה דרך חיים. אתה לא יכול ליהיות מוזיקאי מבלי שזה ישפיע על החיים שלך מחוץ לחדר החזרות האולפן והבמה.
אם באמת בסיס פתוח זה מספיק בשבילך אז תנסה להוציא ת"ש, קה"ס או מעמד של מוזיקאי מצטיין/פעיל. חשוב-תדאגל לזה לפני הגיוס. כולם זורקים זין בתור מלש"בים, ואז מתפלאים כשהם מקבלים זין אחרי הגיוס.
אם הצלחת להבטיח בסיס פתוח(הכי טוב דרך מוזיקאי מצטיין/פעיל, כי אז יכולים להשאיר אותך עד 3 לילות בחודש וחייבים לשחרר אותך להופעות), תנסה בכל זאת לקבל מקצוע דרך הצבא(בחמ"ן לא חסרים מקצועות טובים אבל אני לא יודע בכמה מהם תוכל לעשות יומיות. בתחום הטכנולוגי המקצועות הטובים ביותר לדעתי שהם לא עתודה זה נמת"ם ומר"ם) ואז אם בכל זאת הקריירה המוזיקלית שלך לא תצליח עדיין יהיה לך מקצוע.

בתור קרוב משפחה של זמרת, וחבר של הרבה נגנים ומבצעים, אם אתה מעוניין בביטחון כלכלי, אז תשכח מזה.
יש בודדים מאוד שמצליחים ממש להתפרנס מזה וזה בעיקר הכוכבים הגדולים. (אלא אם אתה עושה מוזיקה מזרחית, שמייח וכפיים כפיים...)

אם אתה נגן מוכשר, אז יהיה לך יותר קל, כי תוכל ללוות זמרים בהופעות, בהקלטות וכו' ואז יש קצת יותר עבודה. וקצת יותר ביטחון כלכלי (אם לעשות הקבלה ממש גסה, אז להיות נגן זה יותר לכיוון של שכיר ולהיות מבצע ויוצר זה יותר לכיוון של עצמאי) ותוכל גם ללמד שיעורים פרטיים וכאלה

מהשאלה שלך, לא מספיק ברור מה אתה רוצה לעשות ולאן אתה חושב לקחת את זה. אם תהיה יותר ספיציי, אני אנסה לתת לך מבט יחסית ריאלי ומפוכח על התחום

מוזיקאי מצטיין לא מונע ממני גיוס לחמן ?
ובכל מקרה אני לא מאמין שזה ריאלי. זנחתי לימודי מוזיקה בשביל.... פיזיקה ומדעי המחשב

אני לא יודע.
היה איתי בקורס ספורטאי מצטיין ובהמתנה לקורס המתין עוד ספורטאי מצטיין לקורס של בנייה קלה, ככה שאני די בטוח שזה לא פוסל קורסים אלא אם אתה ממש לא רוצה לעשות קורס.
מה שכן, אני לא חושב שאתה תוכל להגיש מועמדות למוזיקאי מצטיין כי מהמעט שביררתי אתה היית צריך להגיש מועמדות מזמן ולעבור אודישנים בפבואר.
תנסה בכל זאת להוציא מעמד של מוזיקאי פעיל(שוב, לפני הגיוס. רצוי כמה שיותר זמן לפני הגיוס.) ואז אתה עושה יומיות, סוגר עד 3 לילות בחודש, וכל עוד אתה מודיע שבועיים מראש אתה לא מפספס הופעות.
אם הצאת/תוציא דיסק כמעט בטוח שתקבל את זה אם תילחם מספיק.

אני במקומך הייתי הולך עם הלב וגם אם לא תצליח לפחות תדע שאתה עושה משהו שאתה אוהב בניגוד לרוב הזומבים האחרים שמסתובבים בעולם הקר הזה.

אני גיטריסט ברמה גבוהה, פסנתרן ברמה סבירה ולעת מצוא גם בסיסט ונגן משולש
שוקל את שתי האופציות - ז"א נגן זה אפשרי
אבל מדגדג לי לעשות משהו עם החומרים שלי

תשמע, אתה בחור צעיר. מצטער על הרומנטיקה, אבל זה עדיין גיל שאפשר לעשות "טעויות"
אם מדגדג לך ואתה רוצה לתת לזה צ'אנס, עכשיו זה הזמן.
אח"כ העבודה, המשכנתא והוואטאבר לא יאפשרו לך לעשות את זה. ויש סיכוי קטן, שאתה תאכל את עצמך שלא ניסית.

תנסה, האלטרנטיבות עדיין לא יברחו לך.
מעבר לזה, זה כבר קשה להסביר בכתיבה בפורום

תאריך הגיוס שלי: 25 ביולי
..
בקיצור , הצ'אנס היחיד להתנסות בזה לפני הצרות של האזרחי זה בסיס פתוח?
ויש לך מושג לאן בעצם לוקחים את זה מעבר להופעות ?

אל תתייחס לזה כאילו אתה חייב להחליט עכשיו.
אתה עוד ילד, אתה עדיין יכול להחליט משהו אחד ובהמשך הדרך להגיע למסקנה שזה לא מתאים לך, ולהחליף.

בגיל שלך אתה עדיין לא צריך לקבל החלטות לכל החיים. תחליט משהו אחד, ותנסה אותו. לא יתאים לך - לך על הדבר השני.

קודם כל תודה רבה לכולכם !
אני אשאל עוד משהו - נניח שאני אמשיך להופיע. שנתיים שלוש.
יש לכם מושג לאן הולכים משם ?

מוסיקה זה לעומואים ורומנטיקנים בשקל. תאמין לי שבלי זלזול אני בטוח שאני גיטריסט ומוזיקאי מוכשר יותר ממך ופשוט זרקתי הכל לזבל. לא מופיע יותר ולא כלום....
לא ג'אמים בפאבים, לא במות פתוחות, לא ליווי לזמרים "גדולים" ולא נעליים. אין בזה כלום
אמרתי לעצמי שאם אני מתנתק אני מתנתק לגמרי
אין מה לעשות עם זה בארץ ופשוט לא מצאתי מספיק אנשים בישראל בשביל להתקדם עם זה הלאה
השוק פה נורא נורא מוגבל ולעשות פה מוזיקה שאני באמת אהנה ממנה זה הדבר בערך הכי קשה בעולם. עשה לי מספיק כאבי ראש, שערות לבנות ולילות בלי שינה עם תחושת מועקה. אשכרה כמו התאהבות בבחורה. כמות הפעמים שקיללתי את עצם זה שנולדתי בישראל היא בלתי נתפסת.

מצד שני אם עכשיו מישהו בא אליי ואומר לי בוא איתי לניו יורק ונקים הרכב (אני בונה על פוסט-מטאל, אבל לא אפסול שום דבר אחר) כנראה שאני עוזב בלי לחשוב הרבה.
בקיצור בארץ עדיף שלא לגעת בזה.

יש בארץ הרבה נגנים מוכשרים ש"נוגעים בזה" ונהנים מזה. כלכלית, כמו שאמרו לך, זה לא איזה שוס, אבל זה לא שאי אפשר להתקיים מזה. פשוט צריך לעשות קצת חלטורות.

אני לומד גיטרה אצל בחור בן 40 בערך, שהוא נגן גיטרה מקצועי שמופיע בין היתר עם אושיק לוי ולאה שבת. הוא עובד קשה ומשתכר בצורה סבירה, אבל הוא מאד אוהב את מה שהוא עושה, וזה יותר ממה שאפשר להגיד על רוב האנשים.

אם אתה מוזיקאי אמיתי,
בכלל אין לך בחירה.

כל התחום הזה מלא באנשים מבריקים, מוכשרים ובעלי ידע,
שפשוט לא שרדו במקצוע שהם עבדו כי עוד שניה הם טיפסו על הקירות,
ולא משנה מה היתה המשכורת, מה היו התנאים ואיזה רכב נתנו להם בליסינג.

מה מצחיק?

הצניעות.

התלבטות דומה גם אצלי, לא עברתי את זה כבר אז אני לא יכול ליעץ לך על פי ניסיון, אבל לדעתי שווה לך ללכת על המוזיקה. השאלה שאתה שואל היא אישית ואף אחד לא יכול ממש לענות לך עליה. כמו שאלפקה אמר, אם אתה מסוג האנשים שחייב את זה, חבל לך על הזמן בהייטק וכו'.
בהצלחה אחי.

אני מכיר אנשים שעוסקים במוזיקה בשביל הנשמה, כאלה שמתפרנסים ממנה, כאלה שעובדים כנגנים וכאלה שחיים מתמלוגים, כאלה שכל חייהם הם אובססיה למוזיקה ואחרים שעוסקים בזה בזמנם הפנוי (ובכל זאת מוציאים אלבומים, מפיקים לאחרים וכו'), ועוד ועוד.
לא נראה לי שזה מצב של שחור ולבן, ולא נראה לי שאתה יכול כבר עכשיו לדעת לאן זה יזרום לך.
לדעתי חבל לוותר על חלום כזה, בטח ובטח אם יש לך כשרון. לך על זה, תראה מה יתפתח.
אף פעם אל תשכח שאללה הוא אכבר.

קודם כל המון תודה לכולכם על התגובות
אני מאוד מקווה להשתבץ לבסוף במסלול של מודיעין בגלילות שיאפשר לי להופיע בערבים ולרוץ קצת עם חומרים
אני רואה שהגיבו פה גם מוזיקאים אז אני אשאל אתכם: נניח ואני רוצה לקחת את זה צעד קדימה, לאן הולכים מהופעות עם חומר מקורי ? מפיק מוזיקלי ? למה צריך את זה ? כמה זה עולה ? באיזה עיתוי ?

תודה רבה , חג שמח ושבת שלום

כוס אמא של שלמה ארצי
שמעתי במקרה היום את ההופעה שלו מ- 2010 ובערב שודר סרט תיעודי על סיבוב הופעות שלו בארה"ב לפני 3 שנים
הבן זונה עשה לי חשק ללכת על זה

למישהו יש מושג איך מתחילים ? כמה עולה ? מי מה ?

חג שמח .

תשמע, לא יאומן שהעלת את הנושא הזה.
אני אחרי 3 שנים רקובות מאוד בצבא, בחייל האויר, הייתי בדיוק כמוך.
לפני הצבא כולם כולל כולם- המורים המקצועיים שלי והחבר'ה תלו בי תקוות של כישרון על, אני הייתי מנגן ג'אז, לא בלהקה אלא סתם בתיכון בעיקר, והכינויים מסביב היו קולטריין, ופארקר(אני סקספוניסט) ועוד אחרים כאלה בסגנון, עדיין בגלל העצלות עשיתי מינימום במינימום.
אני היום אחרי הצבא, משוחרר כבר מחודש אוגוסט, עובד באוניברסיטה הפתוחה ועדיין באמת מטפס על הקירות של עצמי, ומתוסכל מהחיים.
חושב על תואר בכלכלה ומנהל/תעשיה וניהול, אבל גם על איך לשלב בתוך זה את החלום להצליח גם במוסיקה, וגם בדברים אחרים כמו ספורט. הגעתי למסקנה שצריך להתחיל להגביר הילוך באימונים, זה דבר ראשון.
אחרי זה- אפשר ללכת למקומות כמו רימון כדי לפתח את זה, או לשאול שם על מורים טובים שיכולים לעזור לך גם לפתח קשרים עם האנשים המתאימים שמתעסקים בתחום, תחפש "פורומים במוסיקה" בגוגל, זה יכול להניב לך תוצאות.
לגבי הצבא-אני יכול מניסיון להגיד דבר אחד- אל תקשה על עצמך, ותזרום עם מה שמציעים לך.
אני נורא התעקשתי על קל"ב ובסוף יצאתי עם הזין ביד, כמו הרבה כאלה כמוני.
אל תרגיש שאם אתה יוצא יומיות אתה יוצא יותר מדי גיבור שמשתין על הצבא, תקח תפקיד טוב ומאתגר, רצוי באמת מסלול שבסוף אפשר לצאת עם איזה תעודה או משהו, אבל משהו שגם מתאים לך ולא גדול עליך, משהו נוח, עם מפקדים טובים, שזה הכי חשוב!! וסביבה חברתית טובה, בדרך כלל כשהמפקדים רגועים גם החבר'ה מסביב בסדר.
יהיה בסדר,זה עוד 3 שנים מהחיים שלך סה"כ, אני יודע שלפני זה נראה מאוד גדול, אבל אם תקח את זה רגוע יהיה רגוע ואפילו יותר מזה.
בהצלחה.

מוסיקה כתחביב זה דבר ניפלא. אם אפשר לפתח את התחביב ולהנות ממנו סבבה. כמקצוע ? לא הייתי ממליץ.

כמה אנשים בני 60 אתה מכיר שבזכות היותם מוזיקאים הצליחו להיסתדר בחיים, (לקנות דירה, להקים משפחה, לחנך ילדים .....) מעיסוק במוסיקה ?
ונניח שתימצא כמה כאלה (עשרות, מאות , לא חשוב כמה) איזה אחוז הם מיתוך חברה בני 20 שהלכו על כיוון כזה.

סתם הערכה שאיני יכול לבסס אותה. אולי 5% מהמזיקאים יכולים להגיע לגיל 60 , להיסתדר בחיים ולהתפרנס בכבוד מהמקצוע שלהם. ולא דיברתי על גיל מבוגר יותר.
מצד שני אני מעריך שאחוז הרבה הרבה יותר גדול מכאלה שעוסקים במקצועות יישומיים מצליחים להיסתדר.

כן, החיים אינם גן עדן, ודורשים פשרות. אפילו גדולות. למזלך כפי שהבנתי אינך סובל מהמקצועות הטכנולוגיים ואף מצליח בהם. לך על זה.

הבהרה: אני ניגנתי מגיל 8 ועד גיל 18. בחלק מהשנים על אקורדיון, בחלק מהשנים על טרומבון, ובחלק מהשנים על שניהם גם יחד. ניגנתי בתזמורת כ- 7 שנים ומסוגל להבין את המשמעות של תחביב בתחום המוזיקה.

הדיון הוא מלפני יותר מחודש ואני לא זוכר במדוייק מה כתבתי פה (אני מצטער שאני לא הולך אחורה , אני על הרגליים כבר יותר מדי שעות וסתם מתעצל ללכת לישון)
המוזיקה תמיד הייתה שם ואני כאילו מרגיש דגדוג כזה שאומר לי שאני צריך להופיע כבר . זה נשמע קצת תלותי ואני לא חושב שאני כזה ביום יום , אבל אני פשוט מת על לשבת מול בן אדם ולהשמיע לו את מה שעובר עליי דרך מילים ולחן שלי או אפילו אינטרפטציה לשיר שאני אוהב
אני חושב שלהסתדר בחיים כמוזיקאי זה תלוי ברמת הכישרון שיש לך אבל גם מאוד תלוי ברמת הנחישות והשפיות (אם אפשר להגדיר את זה ככה). אני אדם שמגיל 8 עובד ויש לי בבנק סכום נכבד (בלי עין הרע) שעבדתי עליו לבד לבד. אני מפנק את עצמי וחברים לפעמים אבל אני לא מאלה שאם ייעשו הון הם יוציאו אותו על מכוניות (הבטחתי לעצמי שאם אני עושה מליונים - הרכישה שלי היא במבה ).

השורה התחתונה היא שכשאני שומע מישהו שר או מנגן תמיד יש לי מין רעד כזה בגוף של "גם אני רוצה". יש לי חלום של לשבת מול צוותא או זאפה או משהו כזה ותהיה מולי כמות של אנשים שתכיר את השיר שאני שר. התחושה הזו מתגברת בזמן האחרון ואני לא יודע מה לעשות איתה
זה מעבר לתחביב ואני לא יודע אם זה בריא. דיברתי על זה עם עיתונאי חבר והוא אמר שבמהלך חייו הוא נתקל בכל מיני אנשים שעזבו הייטק וכאלה בשביל לשבת ולנגן בחצר בבית בצפון ועכשיו הם מאושרים. אבל אני לא מכוון לשם. אני מרגיש מין הרגשה כזו שאני פשוט צריך להשמיע את הקול שלי (אני יודע שזה נשמע מוזר , וכשאני קורא את זה אז זה אפילו נראה לי קצת פתטי. קשה לי להסביר את זה)

השאלה היא האם לזרוק לפח תעודת בגרות שאני עומל עליה קשה קשה קשה ועם פסיכומטרי - בלי עין הרע - אני אוכל ללמוד מה שאני ארצה
ואיך אני אחיה 3 שנים עם התחושה הזו בצבא

חשוב לי להבהיר - קל"ב זה לא משהו לכוון אליו מבחינתי ובטח שלא השקיית עציצים. אני נכד למייסד של התותחנים ובן לרמ"ט שמתנדב כבר יותר מ- 30 שנה במילואים. הדאגה שלי היא ממסלול טכנולוגי שישרוף לי יותר מ- 3 שנים וייתן לי כיוון בחיים שיפגע בי.

השאלה היא , כשאני מסיים ללמוד ויש לי כחצי שנה עד הגיוס
להתחיל עם זה ? תהיה דרך חזרה ?

אני מצטער על השאלות הכבדות . בזמן האחרון זה נהיה סיוט מבחינתי לשמוע מוזיקה בגלל שאני מקנא בהם שאני שומע אותם

אופטימי - אני אוסיף שאלה
אני שומע המון המלצות על רומנטיות כזאת של לעשות מה שאתה אוהב
אני שואל אותך כי אתה עושה רושם של בחור פרקטי וריאלי ואני מחפש לשמוע את הצד הזה
מה נראה לך שרמת החיים הריאלית של מוזיקאי במדינת ישראל ?


וכמובן שכחתי לכתוב קודם
תודה רבה על התגובות
באמת שאני מעריך את זה
חג שמח

תשמע, שלמה ארצי עושה חצי מליון בחודש.
אבל יש לו גם חברת הפקה ומלא חלטורות.