תקראו לי קיצוני, תקראו לי פסימי, תמשיכו את מצעד ההכפשות שלכם כנגד הדעות שלי.
אבל לפי דעתי, אנחנו לא יכולים להגיע להסכמי שלום.
ישראל וויתרה כל כך הרבה פעמים על כל כך הרבה שטחים, והתוצאה ? בעינה נשארת, כלום, גורנישט.
כמה שלא ניתן, כמה שלא נרצה את השלום הזה, אני פשוט לא רואה את זה קורה.
63 שנים, שכל הפוליטיקה שלנו, כל מצע מדבר על שלום, כל אחד מגביר ציפיות יותר מקודמו, שכל העולם מפוקס בבעיות של המזרח התיכון ומנסה לגשר על הבעיות.
מה בעצם הבעיה ? שלום זה דבר פשוט לא ?
למה עם מדינה גדולה כמו מצרים, שכמובן יש לנו איתה הסכם שלום כל כך הרבה שנים, למה אנחנו מפחדים שהם ישברו את ההסכמים?
למה המדינה ממשיכה להתרפס בכל משא ומתן, למה שלא נציג אחת ולתמיד עמדה נוקשה, כנגד מחבלים כנגד מפגעים כנגד מסיתים ?
כי אנחנו באמת רוצים את השלום הזה, אבל מהצד השני ? ולא משנה איך תגדירו אותו, עזה,סוריה,לבנון,חמאס,חיזבאללה,פתח בחירה שלכם, אנחנו לא רואים שום קפיצה על ההצעות.
ולסיכום השאלה האולטימטיבית, מה יקרה אם אנחנו, מדינת ישראל, נניח את נשקנו ? מה יקרה אז?, כמה זמן יקח לנו לחיות
נובמבר 1947
אוקטובר 1956
יוני 1967
אוקטובר 1973
יולי 1982
אוגוסט 2006
כמה תאריכים, וכמה שהם אומרים, תוסיפו לכך את עופרת יצוקה, ושתי אינתיפאדות.
ומה יקרה אם החמאס, הפתח , סוריה , אירן , מצרים , ירדן וכו' יניחו את נשקם ?
אתם מדמינים את העתיד הזה ?
עד שיהיה כאן טוב  
