|
עונת 97/8 היא ללא ספק העונה שנדפקה לי הקופסא.
אני זוכר כל משחק, לפי הסדר עם הכובשים.
אני זוכר את אותו יום שישי הזוי בהרצליה נגד כפר סבא ואת שבוע לאחר מכן בתיקו המאופס נגד הפועל י"ם בבלומפילד שלפני זה נערך טקס הוקרה לותיקים שקיבלו מקומות קבועים בשער 1 ואחרי שנים זרקו אותם לשער 13 (ותלמדו אותנו איך להתנהג...).
ואני גם זוכר את ה1:0 המשוגע של אסי דומב במחזור הרביעי נגד חיפה בחוץ.
ו1:1 נגד בני יהודה בבית שוב עם גול של דרסיליה.
ושעלינו למקום הראשון 2:1 נגד איזה קבוצה מצפון הארץ.. ליד עמק יזרעאל שם נו לא זוכר איך קוראים לה לאחושרמוטות הבני בליעל האלה. לא אשכח בחיים את הנאום של מישל בדקה ה91: "עונה שעברה הייתי מסתובב עם השרשרת היו אומרים לי הפועל ת"א פיש פיש פיש, היום אני בגאווה מראה לכולם שאני הפועל ת"א, היום אין פיש פיש היום אנחנו יוצאים מהמיטות..."
כל זה כדי לחזור לתיקו מאופס בבית נגד מכבי פ"ת להתחרפן מזה שלא מצליחים לנצח בבית אבל לא להתרגש יותר מדי כי גם ככה גל ההצלחות הטיפשי הזה נגמר עוד מעט.
לא לפני שנגיע לאשדוד ולנצח 2:1 משערים של שטרית וב ל ל י! לא בלילי. בללי. איך שעלינו ל2:0 קיבלנו את ה2:1. אי אפשר היה לסיים משחק בלי דפיקות לב. לא העזנו בכלל לשיר אז הגיע הזמן אומרת אימי. כל אחד הלך בשקט הביתה. כל אחד היה צריך לחשוב עם עצמו.
הזמן לא זז עד יום שבת. לא זז.
לא ישנתי מיום רביעי. לא הקשבתי למילה בבית ספר כל השבוע.
ביום חמישי פרסמו בעיתון שלא נותרו כרטיסים למשחק. פעם ראשונה שראיתי כזה דבר. לא ידעתי שאשכרה כרטיסים למשחק של הפועל יכולים גם להיגמר. מזל שהיה לי מנוי.
בדקה 61 של אותו משחק הבנו שמה שקורה העונה קורה באמת. אנחנו לא הוזים.
הפועל ת"א קבוצת צמרת. אני לא הכרתי עד אותה עונה הפועל ת"א כזאת.
ההישג הכי גדול עד אז שאני ראיתי של הפועל ת"א היה הניצחון ב91/2 על הדאבליסטית מכבי חיפה בבלומפילד.
ה4:2 וה2:1 בדרבים היו סוג של מדע בדיוני לכן אני לא מתייחס אליהם.
דרסיליה שינה עולמות. שינה תפיסת עולם.
פישונט וסביליה שבוע לאחר מכן החזירו אותנו לקרקע עם 2:1 וגול משונה מאוד של אסי דומב.
נגד הפועל חיפה בבלומפילד זה כבר היה קל שני שערים מהירים של כפיר אודי ועופר שטרית מחצי מטר... אבל שוב קיבלנו גול ושוב אי אפשר היה לסיים משחק בלי התקף לב. הפועל לא ידעו לנצח ביותר מגול. חבל שלא היה אז ווינר +1.
מה שהיה בראשון שבוע לאחר מכן זה כבר לספר לנכדים. פסלו לשטרית גול אחרי 5 דקות, הפועל שוטפת את המגרש אבל לא מצליחה לחבר שני פסים... בסוף קיבלנו גול, ועד שלום דחף להם את השיווין בדקה ה97 נראה לי (אז השופט עוד לא היה מסמן כמה זמן הוא מוסיף) כולנו רצינו לעלות על הגלגל ענק בסופרלנד ופשוט להישאר למעלה, או לקפוץ. הוצאנו תיקו בראשון וחזרנו מאושרים. לא היה הרבה דרישות אז.
נגד ב"ש בבלומפילד היה נוראי.
הצגה כפולה שבית"ר מנצחים 1:0 את בני יהודה (הולצמן או סביליה... אל תתפסו אותי במילה)
והפועל נגד המקום האחרון והילד חרא בניון תוקפים הפוך ולא מצליחים לעבור את החצי. משקוף של בניון בדקה ה90 ובית"ר עולים למקום הראשון וחוגגים לנו מול העיניים.
עד סוף הסיבוב ניצחנו בדקה ה80 את הפועל פ"ת בחוץ משער של כפיר אודי ובישול של שלום... שהיה דומה מאוד לשער אחר שנראה בסיבוב השני נגד אותה הפועל פ"ת באזור אותה הדקה עם אותו כובש ואותו מבשל.
מוסקאל נפרד מאיתנו בפנדל נגד הפועל אשקלון במחזור ה15. להתראות קאזה.
ברוך הבא סבסטיאן סימרוטיץ.
וואו.
מה שהוא עשה שם בסיבוב ח' נגד מכבי יפו בבלומפילד. מארדונה.
הרצליה וכפ"ס בבלומפילד עבר חלק יחסית... דרסיליה פתאום הופיע עם מספר 13 על הגב, וסבסטיאן בישל בראש לשטרית...
ותקפנו הפוך. אבל חפיף, שום דבר כזה לא היווה הסבר הגיוני למה עלינו בכחול בטדי נגד הפועל י"ם וגם למה קיבלנו את היציע המזרחי, לא את הצד. את מרכז היציע המזרחי. הפסדנו 1:0, היה מגיע לנו יותר.
אבל שמכבי חיפה הגיעו שבוע לאחר מכן הם קיבלו וואן מן שואו, היה לו מספר 6 על הגב, קראו לו דמיין גייזר והוא עשה כל מה שהוא רצה על המגרש, כולל לבשל לשטרית את שער הניצחון להוריד את החולצה לקבל צהוב שני ולצאת החוצה.
דמיין גייזר, לא מייצרים עוד כאלה שחקנים. אין ולא היו כאלה שחקנים. גם הוא לא היה באמת. אגדה.
נגד בני יהודה בחוץ לא הייתי. שמעתי בשירים ושערים איך שביט לקח להם פנדל, ואז איך שטרית כבש להם פנדל ושוב ניצחנו 1:0 ואנחנו מקום ראשון.
נגד החולירות מהצפון, הכלבים העלובים מעיירת הפח, סבסטיאן עשה תרגיל בגול השני שהטעה אפילו את הצלם של הדקה ה91, אשכרה המצלמה זזה קצת ופספסה את הכדור. 2:0.
נגד מכבי פ"ת בחוץ לא היו דברים מיוחדים, התרגלנו כבר לראות את אסי דומב כובש.
נגד עירוני אשדוד בבית קרה משהו שעוד לא קרה העונה, הפועל כובשת שלושה שערים, ולא סתם, אפילו עולה ליתרון של 3:0.
זה היה יותר מדי הזוי אפילו בשביל הפועל, ככה שאשדוד דאגה לצמק ל3:2 על מנת שחס וחלילה לא נלך הביתה עם דופק סדיר.
אבל מה זה דופק ומה זה סדיר לעומת ההרחקה שקיבל אוברוב נגד הרצליה באותה שבת מה שמנעה ממנו לעמוד מולינו בשער ובמקומו ניצב אלן משרקי ברמת גן באותה שבת משוגעת.
בכל שדרות רוקח היו דגלים של הפועל על עמודי התאורה.
3:0 הבאנו להם שם. 3:0. 3:0. 3:0. 3:0. 3:0.
קרענו אותם. שחטנו אותם. יורם ארבל אמר שהדרבי צבוע באדום ארגמן. זה היה יותר מזה.
פעמיים שטרית, אחד בפנדל ועוד אחד של סבסטיאן. היה גם יכול להיגמר 5.
באמצע השבוע היה לי יום הורים בבית ספר. לתלמיד עידן חלה ירידה משמעותית בלימודים, שכנעתי את אמא שלי שאני אלמד ואשתפר רק בבקה, תני ללכת לרבע הגמר נגד הפועל י"ם.
חבל שהיא הסכימה, ראיתי את ב ל ל י ודרסיליה מחמיצים פנדל אחרי 3:3 משוגע עם שלושער של שטרית ואת שטרואבר מעלה את הפועל י"ם לחצי הגמר.
במשחק העונה הפסדנו 1:0 לבית"ר, הוספנו ספונסר לשרוול LG, אז עוד לא שמעו על נאחס.
שבוע לאחר מכן רונן חרזי החזיר אותנו מקריית אליעזר מנוצחים 2:0 להפועל חיפה. ככה נגמרת עונה חלומית חשבנו.
לא ממש.
6 חתיכות דחפנו לראשון לציון בבלומפילד, 4 של שטרית.
עוד רביעייה לבאר שבע בחוץ, אפילו שעלינו לשחק בתלבושת אפורה מוזרה ומלוכלכת.
שני המחזורים האחרונים היו נגד הפועל פ"ת ואשקלון.
אין צורך שארחיב על מה שהיה נגד פ"ת.
אני רק יכול להגיד שבמחזור האחרון נגד אשקלון, שאחי התכופף אליי ואמר לי שהמשחק של בית"ר נגד מכבי פ"ת נגמר,
הרגשתי ריקנות. כמו שלא הרגשתי מעולם.
לא ירדתי לדשא להרים את שלום תקווה ולצעוק כולם יודעים שהפועל אלופה. נסענו הביתה.
_________________
ומיני אז כבו עיני כל עולמי חשך עלי כי לעגו לי ידידי טוב לי מותי מחיי אנה אלך אנה אברח איך אתנחם איכה אשכח איכה אשכח.
לכולם נגיע.
|
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
