פורום השדים האדומים

עלי מוהר

באמת שאין פה שאלה. ובאותה נשימה השאלה עצמה ילדותית ומניפוליטיבית להחריד.

זו תשובה נורא קלה, אבל מפספסת לגמרי את מטרת האשכול. אתה יכול לבחור להשתתף במשחק, ואתה יכול שלא.

הרי אתה חייב להסכים שלו היית נולד למציאות שונה, נאמר מכביסטית, היית היום אדם אחר לחלוטין. זו לא שאלה.
השאלה היא מה זה בעצם הפועל.
אנחנו מכירים ביישות הזאת, "הפועל", כמשהו אחר, כל אחד והניואנסים הקטנים שלו, אבל כולנו מסכימים על הבסיס.
אז השאלה היא מה אם השתלטו לך על הקבוצה, על ההווייה, על הקהל, חבורת אנשים שהקשר בינם לבין "הפועל" שלך אינו קיים עוד. האם גם אז תבוא לבלומפילד לעודד כל שבת? האם תמשיך ללבוש אדום?

אגב, תשובה חלקית קיבלנו בכדורסל, אבל רק חלקית

עלי מוהר טועה ומטעה (קשה לכתוב את הביטוי הזה בלשון עבר) כשהוא תולה את המקקיסטיות בנצחונות עצמם במקום בדרך שהם הושגו. אין שום דבר רע בנצחונות ללא סוף שמושגים באופן ספורטיבי והוגן.
מקקי שנואה עלי בשל חוסר הספורטיביות, שמורכב מכל כך הרבה דברים שטחנו אותם מספיק. אצלם "נצחון בכל מחיר" כולל "מחיר" של חוסר ספורטיביות.
קשה לי להאמין שזה יכול היה לקרות באיזושהי קבוצה בלי השחיתות של דון שימון. הוא עצמו מקרה ייחודי, שאין טעם לדון במה היה קורה אם הוא היה איש הפועל.
אם הקבוצה היתה הולכת הדרך של חוסר ספורטיביות, אין לי ספק שהייתי מתרחק ממנה רגשית. זה היה קורה מעצמו.

זה שטויות.

אני נהייתי אוהד הפועל בלי לדעת אם היא וינרית, לוזרית או אם האוהדים שלה שחצנים או לא.

אני כן הגעתי לאהדה הזו בגלל ההקשר הפוליטי, כקבוצה שבזמנו הייתה מזוהה עם מפלגת העבודה, בימים שרוב המדינה התפצלה בין מצביעי ליכוד ועבודה.

מן הסתם, אם הקבוצה הייתה הופכת להיות מזוהה עם פאשיזם ולאומנות, זה היה פוגע בהזדהות שלי עם המועדון והייתי מפסיק להגיע.

אני גם די בטוח שיש לא מעט אוהדי מכבי ת"א שהתרחקו מהקבוצה שלהם בשנים האחרונות, בין היתר על רקע גילויי הלאומנות אצלם בקהל. אני אפילו מכיר כמה כאלו.

אני התאהבתי בהפועל למרות שכבר הייתי לי מודעות פוליטית והבנתי שהקבוצה מזוהה בעיני אנשים עם השמאל.. אבל האהבה הייתה חזקה יותר כמובן כשגדלתי הבנתי שאין שום קשר אמיתי בין הפועל אהובתי לשמאל הפוליטי-מדיני ההרסני.. ואם כבר ההפך.. הפועלים שעבדו את הארץ והאדמה באהבה ורינה הם המתנחלים האמיתיים כשמדברים על תקופת טרום הקמת המדינה בוודאי..
גם אם בעיני אנשים הפועל תצטייר כשחצנית (יהיה קצת קשה להשתחצן ממעמקי הליגות הנמוכות) אני לא חושב שמשהו ישתנה מבחינתי.

אני התאהבתי בהפועל למרות שכבר הייתי לי מודעות פוליטית והבנתי שהקבוצה מזוהה בעיני אנשים עם השמאל.. אבל האהבה הייתה חזקה יותר כמובן כשגדלתי הבנתי שאין שום קשר אמיתי בין הפועל אהובתי לשמאל הפוליטי-מדיני ההרסני.. ואם כבר ההפך.. הפועלים שעבדו את הארץ והאדמה באהבה ורינה הם המתנחלים האמיתיים כשמדברים על תקופת טרום הקמת המדינה בוודאי..
גם אם בעיני אנשים הפועל תצטייר כשחצנית (יהיה קצת קשה להשתחצן ממעמקי הליגות הנמוכות) אני לא חושב שמשהו ישתנה מבחינתי.

אני קצת מצטער שזה נגרר לזה, אבל אני חייב לומר את דעתי בנושא ההזדהות הימנית-שמאלנית.

אין ולו הקשר הקטן ביותר, בין הפועל של היום ואיזושהי הזדהות מדינית, ימין או שמאל.
מה שכן יש, זה הזדהות חברתית, סוציאליסטית.
זה נכון שיש קפיטליסטים אוהדי הפועל, אבל אני חושב שאני יכול להגיד בביטחון די מלא שגזענים לא תמצא בינינו, ולעזור לחלש נמצא אצל רובנו הרבה מעל האינטרס האישי. גם אם זה לא בא לידי ביטוי ביום-יום.

אגב, אולי אני תמים ונאיבי, אבל בלי ההזדהות הזו-אם נשאר רק עם הכדורגל- אין לי לפחות מה לחפש פה. כי כמה שאני אוהב את המשחק, הוא לבד לא מחזיק אותי פה. אז אל תנסו חזק מדי לפוצץ לי את הבועה.

בן דודי האהוב מארגנטינה אמר לי פעם בערך כך, כששאלתי אותו למה הפסיק להתעניין בכדורגל: בהתחלה הייתי אוהד שרוף (של ריבר), בלי להבין ממש מה זה אומר, והייתי הולך למשחקים, מעודד והכל. ולאט לאט, אחרי שהתבגרתי קצת, תפסתי את עצמי והבנתי שאני אוהד של הקבוצה הצפונית העשירה והמעצבנת ביותר בארגנטינה. וזה כבר לא היה אותו דבר. ולעבור לקבוצה אחרת כבר אי אפשר. אז זהו, מתנתקים.

זה שטויות.

אני נהייתי אוהד הפועל בלי לדעת אם היא וינרית, לוזרית או אם האוהדים שלה שחצנים או לא.

אני כן הגעתי לאהדה הזו בגלל ההקשר הפוליטי, כקבוצה שבזמנו הייתה מזוהה עם מפלגת העבודה, בימים שרוב המדינה התפצלה בין מצביעי ליכוד ועבודה.

מן הסתם, אם הקבוצה הייתה הופכת להיות מזוהה עם פאשיזם ולאומנות, זה היה פוגע בהזדהות שלי עם המועדון והייתי מפסיק להגיע.

איציק
באמת אין לך בעיה עם אלופה נצחית בכדורסלשהרסה את הענף בארץ ובאירופה?
אני מתעלם במודע מגילויי חוסר ההגינות והאנטי ספורטיביות שאפיינו ומאפיינים את ההתנהלות המכבית בארבעים השנים האחרונות ואשר לפחות בכמה מקרים איפשרו את שרשרת ההצלחות הבלתי נתפסת הזאת
לתפיסתי ,אין בכלל אפשרות להמשיך ולאהוד קבוצה שזוכה שנה אחר שנה באליפות ובגביע במשך תקופה שהיא הרבה פחות מארבעים שנה ,גם אם היא ספורטיבית והוגנת ,פשוט מכיוון שזה הופך למשעמם ושגרתי ובעיקר מכיוון שאחת החוויות המעצבות החזקות ביותר של כל אוהד היא לחוות הפסד וכשלון
בלי לחוות זאת אינך יכול להיות אוהד במאה אחוז וזה בדיוק מה שחסר לאוהדי מכבי בכדורסל

האם היינו רוכשים פלאפונים?

בן דודי האהוב מארגנטינה אמר לי פעם בערך כך, כששאלתי אותו למה הפסיק להתעניין בכדורגל: בהתחלה הייתי אוהד שרוף (של ריבר), בלי להבין ממש מה זה אומר, והייתי הולך למשחקים, מעודד והכל. ולאט לאט, אחרי שהתבגרתי קצת, תפסתי את עצמי והבנתי שאני אוהד של הקבוצה הצפונית העשירה והמעצבנת ביותר בארגנטינה. וזה כבר לא היה אותו דבר. ולעבור לקבוצה אחרת כבר אי אפשר. אז זהו, מתנתקים.

הזדהות עם הערכים שהקבוצה והקהל מייצגים (כמובן שההזדהות הזו היא סובייקטיבית. ע"ע קומוניסים שאני מאוד אוהב לעומת סטיב ביקובי הדדי [לא מכיר] . שניהם רואים את הערכים שבהם הם מאמינים מתאימים לערכים שהפועל מייצגת למרות שהערכים ששניהם מאמינים בהם רחוקים מלהיות דומים) היא דבר ששומר על אהדה בטווח הרחוק.

אפשר להיות אוהד מבלי להבין או מבלי להתחבר לקהל כמה שנים, אבל אני לא חושב שיכול להיות אוהד בחייו הבוגרים שלא מזדהה כלל עם הקבוצה ולא מוצא שום הזדהות עם הקהל.

יומרני מצדי לדבר על דברים כאלה בגלל גילי הצעיר אבל בהחלט נשאבתי כל כך חזק לתוך עניין האהדה (ומה שמעבר) בגלל ערכים ואידיאולוגיה שאני מוצא בקבוצה ובקהל. אם היה זה קהל עם אופי בית"רי או קבוצה עם האופי של מ.כ חיפה אני די בטוח שלא הייתי נשאר אוהד, או לפחות לא כמו שאני אוהד של הפועל

התעסקו בזה לפניך ותודה לקלדרון ששם את זה בפועלים באדום