ואיך אפשר בלי דותן שני (ד"ש חם למאירסון).
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1215972.htmlציטוט:
2. הערב שבו נפצע ברק יצחקי היה אחד הקשים שלי כאוהד, שלישי רק להדחתו של נמני ב-2003 ולהתמוטטות של מני לוי. זו לא הפציעה עצמה כמו הייאוש שהגיע עמה. אחרי קיץ של ציפיות, הסאגה סביב החתמתו, הערב הגורלי שבו ריפרשנו את אתרי הספורט כל דקה; אחרי ההצגה מול אולימפיאקוס והצ'יפ מעל אניימה בדרבי בגביע הטוטו, שהראה שבכל זאת יש שחקן בארץ שלא סופר את מי שמולו; ואחרי 20 דקות של שירה צרופה במחזור הראשון - בום, קנאק, יצחקי נפצע. "לכמה זמן אתה חושב שהוא ייעדר?", שאלתי את י' בכיסא שלצדי. "זה ברור", הוא אמר, "חצי שנה, או שנה". בלילה בהיתי באתרי הספורט בהלם מוחלט, בציפייה לתוצאות ה-MRI.
3. לא נשכח שמדובר במכבי, כך שבהחלט קיים הסיכוי שגם בלי הפציעה היה יצחקי הופך לעוד חלוץ מקולל. ואולי לא. אבל אם לא, ויצחקי היה משחק כפי שהוא יודע, זה עוד 15 גולים של הקבוצה, 6-8 נקודות ומקום או שניים למעלה יותר בטבלה.
4. מאז בילפו אותנו בלי סוף. המאמנים וגם הרופאים. הרי הניתוח היה פשוט מהמתוכנן וזמן ההחלמה אמור היה להתקצר, אך החודשים חלפו ויצחקי לא חוזר. בשבוע שעבר פורסם שעוד חודש זה יקרה. איננו מצפים ממנו להציג את יכולותיו האדירות באופן מיידי. איננו מבקשים ממנו לכבוש 20 שערים בפחות מעשרה משחקים ואיננו דורשים שיכנס להרכב וינהיג את הקבוצה לתצוגות ענק במשחקי הצמרת. אנחנו מבקשים מברק רק דבר אחד: למרות שהוא אוהד בית"ר, תדאג שאייל גולן יופיע בחגיגות האליפות.