pogi כתב:
יש כמה סיבות לזה שהכדורגל הישראלי נמצא בשפל והליגה הישראלית היא כיום אולי אחת החלשות באירופה:
1. הזרים- כפי שצוין פה, כל שנה שעוברת מעצימה את הפער באיכות הזרים. אין מה להשוות בין הזרים של סוף שנות ה90, לאלו של סוף העשור הקודם, לאלו הנוכחיים. היום אין סיכוי להביא את כוכבי הליגות ממזרח אירופה (שנחטפים בגיל צעיר לליגות בכירות יותר) ולכן רוב הקבוצות מחפשות מציאות בדרום אמריקה/אפריקה. קבוצות עם קצת יותר כסף מנסות להנחית כל מיני שאריות מליגות בכירות יותר, אבל לרוב זה מסתיים בכישלון (אם לוקחים את מכבי וב"ש בחמש השנים האחרונות- אפשר לספור על כף יד אחת את הזרים שהטביעו שם חותם).
נכון שמידי פעם צץ לו איזה וואקמה אניימה או דה סילבה, אבל זה בטל בשישים לעומת כמות הנגרים שנוחתים פה ורק מורידים את הרמה שגם ככה ברצפה.
2. ישראלים- בדיוק כמו הזרים, ירידה מתמדת באיכות וברמה ככל שהזמן עובר. יש עמדות שלמות שאין בהם שחקן וחצי נורמליים בכל הליגה.
3. מאמנים- פעם היה נהוג שמאמנים (לפחות בקבוצות הצמרת) צריכים קבלות. קשטן, שרף, אלי כהן, גרנט שפיגל וגוטמן התקדמו תוך כדי צבירת הצלחות הישגים וותק. המאמנים הותיקים פרשו, ונכסנו במקומם מאמנים "צעירים" "מודרניים" ו"מגניבים" שעבורם הצלחה מקצועית היא בגדר המלצה בלבד וממש לא תנאי להתקדמות. זה הביא למצב שהליגה מוצפת במאמנים חלשים ולא מוכחים שעוברים להם מקבוצה לקבוצה ורמת הכדורגל מושפעת בהתאם.
4. לגיונרים- מדד שמראה עד כמה אנחנו לא בכיוון, עם כל הכבוד לדאבור ונאתכו שמצליחים לשרוד באסטריה ויון, הרוב המוחלט של אלו שיוצאים חוזרים חזרה מהר מאוד אחרי שמבינים שהם פשוט לא ברמה. אם ברוב מדינוצת אירופה מייצאים שחקנים כבר בגיל צעיר לליגות הגדולות כדי להתפתח, כאן יוצאים כל ה"כוכבים" רק כדי לעשות סיבוב על הספסל ולחזור חזרה תמורת חוזה מנופח. זו שיטה מעולה לשחקנים ולסוכנים, אבל גרועה מאוד לכדורגל פה.
5. תוצאות- כל זה מעיד על הרמה הירודה שבאה לידי ביטוי ברמת כדורגל עלובה ובלתי ניתנת לצפייה (המשחקים מאופיינים בחוסר דיוק של שחקנים, רמה לקויה בפעולות בסיסיות, משחק לא רציף ומלא בעצירות), כשלונות באירופה שרק הולכים ומתעצמים (גם עבור הנבחרת שרק לאחרונה הפסידה לאלבניה וחטפה בראש מצפון אירלנד, וגם עבור הקבוצות שהשנה נבעטו כולן כבר באוגוסט).
מה שכן, בעוד שבכדורגל (ובספורט בכלל) אנחנו גורעים, בתקשורת אנחנו מעצמת על וזה מה שגורם להרבה אנשים להתבלבל ולהאמין שיש פה כדורגל. מהבוקר עד הערב תכניות טלויזיה, רדיו, עיתונים ואתרי אינטרנט טוחנים לנו במוח וגורמים לאנשים להאמין שיש פה כדורגל.
כן, כולנו זוכרים בערגה את שנותיהם היפות של הכוכבים הישראלים באירופה בסוף שנות ה-90 - אבי נמני ואיציק זוהר שנבחרו לשחקנים הגרועים בהיסטוריה של המועדונים שלהם, אלון מזרחי שנכשל בקבוצת תחתית בליגה השנייה בצרפת, ראובן עטר שכיכב במעצמה הטורקית איסטנבולספור ונג'ואן גרייב שלא שיחק דקה באסטון וילה. אז כן, רביבו וברקוביץ' וקצת טל בנין ועידן טל, אבל בסופו של דבר מדובר בשלושה וחצי שחקנים מתוך עשרות שכשלו לחלוטין באירופה בתקופה הזאת.
מעשית יש היום את ביבראס נאתכו ששיחק כמעט עשור באחת הליגות הטובות באירופה, את תומר חמד וכיאל ששנים משחקים או שיחקו בפרמיירליג/ליגה ספרדית, את מונאס דאבור שהוא השחקן הטוב באוסטריה, ואת ליאור רפאלוב ששנים רבות היה אחד השחקנים הטובים בבלגיה.
פחות או יותר אותו דבר.