אני בייחוד זוכר את ההליכה בחוסר חשק לגמר גביע, שמחה דרדלה כשזכינו בגביע, מאושר אבל לא באמת, אחרי כל שנות התשעים השמחה בגביע הראשון הייתה מטורפת ובדאבל אלפיים בכלל שיאים מטורפים(הגעתי עם 40.2 חום והסתבר שקיבלתי אדמת) ופתאום הפועל לוקחת תואר ואני בקושי מוציא חיוך. אח שלי הרים טלפון בבוקר של אחרי הדרבי ושאל אם אנחנו הולכים לטדי, אמרתי לו שכבר הזמנתי כרטיסים, כל העונה הזאת הייתה בי אופטימיות. החברים לא בדיוק רצו לבוא לקרית אליעזר אבל קניתי כבר 4 כרטיסים והודעתי להם ששוברים שם את הקללה. עונה אדירה, גם אחרי שאני יודע את כל מה שקרה אחרי, איזה רגעים אדירים
|