הארץ
https://www.haaretz.co.il/sport/mitbone ... -1.5961470ציטוט:
מה נהיה מאיתנו? כיצד זה הוקשח ליבנו ונאטם? מה, אף פעם לא חטפתם קריזה ונעצתם גרזן בגולגולת של מישהו?
אלון עידן, 30.03.2018
אתמול (חמישי) ב-12:14 דקות, כך על פי אתר "וואלה", "השתרר הלם באולם. אימו של גולן צרחה ונזקקה לעזרה. הוריו מחו על ההחלטה והצטוו לעזוב את האולם. 'אין צדק בבית המשפט', אמר בן משפחה של גולן לשופט. אימו נתמכה על ידי המשפחה, השופט נעתר ואפשר לה להישאר באולם".
אכן תמונה קורעת לב: אם שנעצבת על בנה, שמשקל הדאגה מכריע אותה, שרגליה אינן נושאות אותה יותר, שתודעתה מתייסרת: בעוד 24 שעות מבצבץ לו כבר ליל הסדר, ערב פסח, עם ישראל שמתכנס זה לצד זה כדי לחגוג את אנושיותו, גבורתו, אחדותו, והוא - בנה יקירה - לא יהיה שם. תגידו יהודים יקרים, אין בכם רחמים, אפילו לא על דמעות של אמא?
כן, זה נכון ואיש לא מכחיש, בנה של אותה אשה מסכנה טעה. אבל כבר קבעו חכמים: מי שלא עושה, לא טועה. והאין זאת שכולנו טועים בנקודת זמן כזאת או אחרת? שכולנו מועדים פה ושם? אז מה - בכל פעם שנטעה, בכל פעם שנהיה בסערת רגשות, בכל פעם שנצא מעט מהקווים של המותר והחוקי, בית המשפט ישלח אותנו לעשר שנים בכלא? תגידו, באיזו מדינה אנו חיים, בספרטה או במדינה יהודית ודמוקרטית? ומה אתכם, קוראים יקרים, אתם צדיקים כאלה גדולים? לכם מעולם לא יצא לחטוף קריזה, לאחוז בגרזן ולנעוץ אותו באמצע גולגולת של אדם אחר? מה אתם, קדושים?
כך שאני בהחלט "מתחבר" לבקשתם - המינימלית יש לומר - של הסניגורים, שדיברו אל לב השופט וביקשו שהנאשמים "יחגגו את החגים עם משפחותיהם". היש בקשה הומנית יותר מזו, יהודית יותר מזאת? איך אמר אייל ברקוביץ' השבוע בתוכנית הרדיו שלו: "אנחנו מדינת היהודים, יהודי צריך להיות קפטן נבחרת ישראל". ואם יהודי צריך להיות קפטן נבחרת ישראל, הרי מובן מאליו שיהודים צריכים לחגוג בחברותא את ליל הסדר, גם אם ברגע של סערת רגשות נאשם 4 וחבריו החלו לתקוף באמצעות כלי תקיפה, כמו גם באמצעות אגרופים ובעיטות, השליכו אבנים וכסאות; וגם אם נאשם 2 חבט בעוצמה, באמצעות לבנה, בראשו של אחד האוהדים, ומישהו בשם נ' תקף באמצעות צינורות ברזל, ונאשם 7 הפיל את המתלונן ארצה והיכה אותו ביחד עם נאשם 2 ועם נ' בכל חלקי גופו, ונאשם 4 רץ לרכבו של נאשם 2, הוציא את הפטיש מתחת לרכב, אחז בו, רץ בחזרה למקום התקיפה, וחבט בעצמה רבה באמצעותו בחלקו בעל השיניים המשוננות, בראשו של המתלונן, כשבמקביל שני אנשים עם אותיות (י"ג וא"כ) המשיכו לתקוף את המתלונן, אחד באמצעות מקל ושני בהשלכת אבן גדולה, כל זאת כאשר המתלונן שרוע על הקרקע כשהפטיש נעוץ בראשו ודם רב ניגר מראשו.
האם יש בכל ההשתלשלות הלא בלתי שגרתית הזאת בכדי למנוע מארבעה יהודים מאמינים, עם אבות ואמהות, אחים ואחיות, אנשים שכל אחד ואחד מהם יכול להיות קפטן נבחרת, בניגוד לצ'רקסים שלא שרים את מלות ההמנון - כדי למנוע מהם לשבת לשולחן החג ולברך על כרפס ויחץ?
יהודים יקרים, הגיע הזמן שניתן על כך את הדעת: מה נהיה מאיתנו? כיצד זה הוקשח ליבנו ונאטם? האם אתמול בשעה 12:17, כשעומר גולן - אותו נאשם מספר 4 שבסערת רגשות אנושית, אולי אנושית מדי, תקע את הגרזן (המכונה פטיש!) בגולגולת של אדם אחר - האם כשהוא נשכב לפתע על ריצפת אולם הדיונים ונזקק לטיפול של לוחמי נחשון, האם ליבכם לא החסיר פעימה? האם הסנטימנט היהודי שבכם לא ביקש למחות את עלבונו? מה, רק לאייל ברקוביץ' יש את האומץ להגיד את הדברים כמו שהם, בלי להיות צבוע, ולקבוע שמדובר במדינה של יהודים, וכל עוד מדובר ביהודי אז בואו נתנהג כמו יהודים ונחמול על אחינו שמעדו ומבקשים כעת עזרה?
ובכלל, דווקא ברגעים רגישים אלו חובה להזכיר את ההקשר הכללי. שהרי מדובר בארבעה חברי לה פמיליה; כלומר, בארבעה יהודים ששומרים על טוהר הגזע עבור כולנו. ארבעה יהודים שמוכנים לבטא את הדברים כפי שהם, בלי אותה צביעות פחדנית שברקוביץ' כל כך שונא. ומילא מוכנים רק לבטא אותה, אבל הגיבורים האלו אמיצים מספיק גם כדי לפעול על פיה: לתקוע גרזן בראש של מי שנחשד כאוהד קבוצה ש - אין דרך נעימה יותר לומר זאת - אוהבת ערבים! כן, ערבים! אפילו לא צ'רקסים - ערבים ערבים, כאלה שמתפללים חמש פעמים ביום שנעוף מכאן, כאלה שרוצים לקחת לנו את האדמות, כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם ושברגע שנסתובב יתקעו לנו סכין בגב! עובדה, הקבוצה שיתפה במהלך שנות קיומה אינספור ערבים, כולל אפילו מחבל אחד - כך לפי הטענה המקובלת ביציעי טדי - סלים טועמה שמו.
והנה, בזמן שהאלאור אזריות נלחמים בשבילנו בחזית, אנחנו בוגדים בהם ושולחים אותם לכלא. במקום לשאת את הצדיקים האלה על כפיים ולהודות להם על התעוזה, סוגרים אותם מאחורי סורג ובריח למשך עשר שנים. לא להאמין. פלא שהציבור מאס בבתי המשפט? באקדמיה? בתקשורת? פלא שביבי מלך ישראל? פלא שהמועמד היחיד הריאלי להחליפו משדר עם אופירה?