אדום נחמד כתב:
בונא, בכלל לא אכפת לכם מהחייל עצמו, שצריך לחיות עם דם של פלסטיני חף מפשע על ידיו. אין בכם רגישות??? אוטואקסטרהטורבואנטישמים
הציניות של כבודו ראוייה לציון, אבל לא הייתי עושה צחוק מהריגה בטעות, ושלא בטעות של חפים מפשע או לא.
בלי קשר לנושא האשכול והדיון הספציפי עם קומוניסים, בוא אספר לך על מקרה של מישהו מאוד קרוב אלי, שסיטואציות דומות, גרמו לו לסיוטים כל חייו. במקרה הוא אבי ז"ל.
הרקע: לוחם/חובש ביחידת 101, 890 צנחנים, מפקד בית חולים מוצנח, השתתף פעיל בצניחה במתלה, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כפור. היה שותף מטעם חיל רפואה בוועדות להקמת יחידת החילוץ של צה"ל, לאחר מלחמת לבנון הראשונה.
רקע פוליטי: חבר המועצה המרכזית של רצ ולאחר מכן מרץ. שותף פעיל בהקמת חלק מארגוני השמאל כגון: בצלם. זה בקטנה, מאחר שעל השאר אני מעדיף לא לפרט בכתב.
אחת למספר חודשים, ולפעמים גם פחות מכך, הבחור היה מתעורר בלילות, ואני אחסוך לך את התיאור הפיזי שלו באותם רגעים.
בתור ילד קטן, לא היה ממש מה להסביר, מלבד "לך לישון, שום דבר לא קרה", לאחר שהתעוררנו מהצעקות שלו תוך כדי חלום.
כשהתבגרנו הוא קצת יותר נפתח לספר, במיוחד שהגיוס שלי התקרב.
מסתבר, שככל שטווחי הירי מתקצרים, ככה גם תווי הפנים של האוייב יותר ברורים. כל כך ברורים, שהם נחרטים היטב בזכרונות, ומגיעים לביקור אחת לתקופה. היום הרבה יותר פשוט, וגם אם יש סיוטים, תמיד אפשר לבקש סעד פסיכולוגי, אז זה לא היה מקובל או לא קיים. פשוט המשיכו עם החיים הלאה, והתרגלו לביקורים הליליים.
דרך אגב, רוב החלומות הן לפני 67, ולא תמיד בטעות, אלא מתוקף הגנה על גבולות המדינה והחיים.
לא תמיד צריך להיות חייל ימני ניאו נאצי, על מנת לסבול מסיוטים של אירועי קרב.
שיהיה לכולם ערב אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.
