KingAlpaca כתב:
קומוניסים כתב:
KingAlpaca כתב:
הא, הבנתי,
מפלצת הספגטי המעופפת יצאה לקנות סיגריות לפני 4000 שנה ועדיין לא חזרה.
ברור.
אני רואה שקשה לך, אנסה להמשיל את המסר שלי כך שאולי יובן לך יותר.
תאר לעצמך ילד שהכעיס את אביו ופעל בניגוד לרצונו, באופן המזיק גם לילד עצמו. האב אוהב את בנו אהבת נפש, הוא רוצה כתמיד להאיר לו פנים אך הוא רוצה להעביר לו מסר חינוכי שהוא טעה במעשיו (כמו שהסביר לו שוב ושוב אלפי פעמים בעבר) ועליו להביע חרטה כנה ולחדול ממעשיו אלה. האב מרפה את האחיזה מידי בנו ואומר לו מעכשיו תלך לבד, אנחנו כבר לא יד ביד. הבן מתקדם, נופל וקם, נופל וקם, מתמודד עם בעיות, תקלות ונפילות. לכאורה לבד. האב במשך כל הזמן הזה משקיף מאחור, הוא לא באמת נעלם לחלוטין כפי שלבנו הקטן נדמה. גם האב עצמו רוצה יותר מכל שהמסע הזה כבר יסתיים ולחזור ולחבק את בנו האהוב אך מצד שני הוא רוצה גם להעביר את המסע הזה, את התהליך הזה. הוא רואה את בנו נופל וכואב לו, אך הוא לא מתערב. הוא מסתיר את פניו ממנו. בסופו של ה'מסע' שנמשך במציאות כבר אלפיים שנה, האב מתגלה בפני בנו, מראה לו באופן מוחשי כי אהב אותו ודאג לו כל הזמן, הבן מצידו מבין את מעשיו וחוזר למוטב, האב שומר עליו מכל משמר, הפעם מקרוב, כך שכל המכשילים בדרך, יודעים מרגע זה כי הילד אינו לבד, אביו החזק לצידו ומגן עליו ושומר עליו מכל משמר. יותר מאי פעם. ובא לציון גואל
אני מכיר את המשל המטומטם והשחוק הזה:
1. טוב לדעת שהשואה, נניח, היא כמו נפילה.
2. יש שם להורה שנותן לילד שלו להיפצע שוב ושוב, קוראים לזה הורה מזניח במקרה הטוב, והורה מתעלל במקרה הרע.
בשני המקרים יקחו לו את הילד, במקרה הרע הוא גם ילך לכלא.
נשמע לי מתאים.
3. הורה שממציא לעצמו סט של כללים ומחליט מה טוב ומה רע על דעת עצמו, וגם לא ממש מוכן לספר מה הכללים האלה בצורה ברורה ואח"כ זונח ומעניש על פי הכללים המעוותים שלו, הוא גם חולה נפש.
על זה הוא ילך לאישפוז כפוי.
עדיין נשמע לי מתאים.
4. הורה שרוצה צייתנות עיוורת למערכת הכללים המעוותת שהוא עכשיו המציא נשמע לי כמו...
בוא נעצור פה.
כי זה באמת כבר נהיה עצוב.
אלפקה, שמח שאתה מכיר. אתה יכול לכתוב בצורה יותר נעימה.
1. *כמו* נפילה. הגדולה והכואבת ביותר שחווינו כעם.
2,3,4. אתה לא לגמרי טועה. גם אם חולק עליך באופן הצגת הדברים, אתה צודק בחלקם וגם מדייק בשורה התחתונה. זה באמת עצוב.
הוא אכן יצר סט של כללים, את חלקם הוא אכן לא מסביר (במוצהר!), הוא אכן מצפה לציות מלא, גם באשר לחלק הלא מוסבר. הוא אכן יצר מושג של שכר ועונש על ציות או סירוב למלא את רצונו. כל זה- נכון.
בתוך כל זה אנחנו עדים גם לאירועים קשים, חלקם כל כך קשים שאין ביכולתנו כלל להבינם. לא ברור איך הרע הזה כלל קורה חרף ההשגחה העליונה. וזה עצוב. זוהי אם תרצה למעשה- תמצית הגלות.
מתוך העצב והכאב הזה אנחנו צריכים לדרוש ממנו (זו לא טעות סופר, כן. לדרוש) לעשות לזה סוף כך שנראה את הצדק בגלוי בעינינו באופן שלא מצריך הסברים מפולפלים.
במקביל, אנחנו צריכים להרבות בעצמנו בעשיית טוב.
בני 12, בדומה למה שכתבתי קודם, אנחנו רוצים לראות את הצדק בעיניים כאן ועכשיו.
לא אכנס לסיפור המורכב של שאול כי אנחנו נתפזר, אבל בכל מקרה הצדק המוחלט היה ששאול לא יחטא, ושהוא יחיה וימשיך למלוך על ישראל.
בגמרא מרחיבים בנושא הזה בקטע בו דוד אומר שירה על נפילתו של שאול, שירה שלא מתקבלת יפה במרומים.
לפני ראש השנה מברכים "שתהיה שנה טובה ומתוקה".
חכמים מסבירים שטובה זה לא מספיק, ה"מתוקה" - כדי שתראה את הטוב הזה בעיניך.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
