פורום השדים האדומים

נטפליקס ביטלו את הסדרה.

סיימתי את בית הקלפים. בקושי רב. העונה החמישית התחילה סביר ונחלשה מפרק לפרק. החצי השני של העונה היה כמעט בלתי ניתן לצפייה בגלל עלילה מחרידה בטיפשותה. התסריטאים של ממש רצים על אדי הדלק האחרונים שלהם. הסדרה הזאת גמורה.

לגמרי. הקטע עם מזכירת המדינה מביך.


Sent from my iPhone using Tapatalk

אני לא מסכים. לסדרה בשנים הראשונות שלה היה המון עומק, עם שתי דמויות ראשיות, ובעיקר פרנק אנדרווד, מרתקות ממש. זה לא הזיק שהיה לה קאסט מצויין עם אחד השחקנים הגדולים בדורינו, אם לא הגדול שבהם. בשנות השיא שלה היא השפיעה והושפעה מהסביבה הפוליטית בארה"ב.
הבעייה שלה היא הבעייה של הרוב המכריע של סדרות הדרמה. הסדרות האלו נוצרות כשלמפיק או לתסריטאי יש רעיון. הרעיון מוצג לאולפן שמחליט ללכת על זה. אבל הרעיון הוא אף פעם לא ל5-8 עונות. וגם הפיילוט לא כולל זרעים ל5-8 עונות. זה רעיון שטוב לעונה או שתיים. אבל אם הוא מוצלח האולפנים רוצים להוציא עוד ועוד עונות מאותו רעיון, ומאותן דמויות, ומאותה מסגרת עלילתית ולכן רוב סדרות הדרמה מאבדות את האנרגיה שלהם אחרי עונה או שתיים או שלוש. העלילה נמתחת כמו מסטיק, סיפורים חוזרים על עצמם, התפתחויות נהיות יותר ויותר אבסורדיות (כי כל הרעיונות הסבירים כבר מוצו בשנים עברו), וכו'. הן הופכות לסופ-אופרה בשלב מסויים. זה מה שקרה לבית הקלפים, אבל זה קורה לרוב הסדרות. יש יוצאים מהכלל, שכמו נס פח השמן מספיקים למספיק שנים, יש סדרות שנחלשו ואז התסריטאים שלהם קיבלו רעיון נוסף שמשך עוד עונה או שתיים טובות, ויש סדרות שהיו מספיק חכמות לרדת בזמן. אבל רובן לא כאלו.
אנשים בדר"כ לא מתחילים לכתוב ספר שיימשך על פני 500, או 1000, או 1500, או 2000, או 2500 עמודים. הם יודעים מראש איך הסיפור יתפתח וכותבים אותו. כנ"ל תסריטאים בקולנוע. תסריטי טלויזיה בימינו הם שונים וזה די מה שהורס אותם. זאת הסיבה שאני לא מת על המדיום הזה, רק שבהתחשב ברפש שהוליווד מוציאה תחת ידיה, הוא עדיף על האלטרנטיבה.

הוא בעיני ממש לא נבל מושלם אלא דמות מורכבת בהרבה ויש דיון ארוך (ארוך מידי?) לאורך הסדרה על המניעים שלו מעבר לרצון המובהק בכוח (שלא לדבר על העובדה שאחד הנרטיבים המרכזים בסדרה הוא מה זה כוח ולמי באמת, אבל באמת, יש אותו). החל מהפרק הפותח שבו הממשל החדש מונע ממנו תפקיד שהובטח לו והוא מבטיח לנקום בו, הרקע הדרומי שלו עם כל קשקושי מלחמת האזרחים, הדאגה שלו (ושל אחרים) באשר לאיך שההיסטוריה תשפוט אותו, הזהות המינית שלו, וכו'. אותו הדבר עם אשתו שמשנה את המעמד שלה ואת הפעולות והיחסים שלה עם האחרים, ובעיקר עם אנדרווד, לאורך הסדרה. דווקא דאג הוא בעיני דמות מעט פחות מעניינת כי הנאמנות שלו לעולם נשארת קבועה ולא משתנה.

פארגו משתפרת משמעותית. עדיין לא נוגעת בשלמות כמו העונה הקודמת אבל וואלה טובה מאוד.

תכל'ס חוץ משתי העונות הראשונות, הסדרה לא מצדיקה צפייה. אין בה עומק, אין בה כמעט דמויות מעניינות או מורכבות חוץ מאשר דאג סטאמפר. פה ושם יש פרקים מוצלחים אבל הסה"כ די סתמי. לא משהו שתיקח איתך שתי דקות אחרי שסיימת לצפות.