"נסענו לטדי להגיד לכם תודה". כך מילות השיר.
מילא אם היינו נוסעים להגיד תודה וכל מה שיקרה מעבר זה בונוס ומקסימום סיימנו עונה עם גביע מתוק.
זה לא המצב. לא נוסעים להגיד תודה, ואנחנו לא פייבוריטים.
וכל השנה אכלנו חרא, ואין שקל, ואין עתיד, ואין הווה, יש רק עבר.
אם היינו נוסעים לטדי לקחת אליפות זה לא היה קורה, זה חלק מאותו תסריט.
הקבוצה הזאת ירדה ליגה, לא מגיע תודה לאף ערס מסריח מהחבורת שחקנים האלה, ואתם שוברים לעצמכם
את הלב שאתם עוד אשכרה מרשים לעצמכם להאמין בחבורת כלומניקים הזאת שלובשת את החולצה שאנחנו אוהבים.
גודל הציפייה כגודל האכזבה. תורידו ציפיות, הקבוצה הזאת בליגה לאומית כבר חצי שנה.
אם בכל זאת אתם רוצים לבוא כדי להיות שם עם הקבוצה באחד מרגעיה הקשים ביותר, אז כן, יש טעם לבוא בשבת.
אבל אין טעם לצייר את המשחק בשבת כמלחמה על הישארות או משהו כזה.יום שבת יש הלוויה מול רעננה. לא משחק.
ואת הגופה הפעם אף אחד כבר לא יוצא לנו מהקבר. תבלעו את הגלולה ותבינו שיצאנו לדרך חדשה. הכאב זמני, הגאווה נצחית.
