מוקדש באהבה למשתמש "100 אחוז אנטי בית"ר".
חן אלמליח, בפייסבוק כתב:
לא, לא תוציאו אותי סהרורית שתומכת ברצח, בשום אופן.
אני מקבלת את כל הודעות התמיכה שלכם, ותודה על כך, מהנאצות הבנאליות אני משתדלת להתעלם, בנוסף הטלפון שלי מופצץ בהודעות וטלפונים מכל תכנית אקטואליה וגוף תקשורת אפשרי, ואם אתם כאן, עיתונאים יקרים, אז אני מודיעה לכם שאין לי שום רצון לשתף פעולה עם הכוחות שיוצרים כותרות כמו ״שדרנית גלגלצ תומכת בפיגועי דריסה״, בגלל הקלות הבלתי נסבלת שבה אתם מתירים דם של אנשים, בשביל עוד כותרת פרובוקטיבית- אז חבל על השיחות וההודעות, אני לא מתכוונת לענות ולשחק במגרש הזה, אני אבחר את הדרך להעמיק את הדיון ולהעלות את המורכבות שמעבר לכותרת פרובוקטיבית בפלטפורמה שאני אבחר. העיתונות, התקשורת וגלי צה״ל כחלק ממנה, מסתבר, לא יכולים להכיל את המורכבות הזו. ואתם יודעים מה? אני בכלל לא העניין פה. זו לא אני, העניין הוא שהעליתי הבוקר את ההשוואה לסיפור של שמעון יהושע שנרצח על ידי שוטרים בזמן שהדחפורים איימו להרוס את ביתו בכפר שלם, בדרום תל אביב בשנת 82, העניין הוא כל מי שעמד אי פעם מול פינוי והרס של ביתו, אם מדירות של עמידר או אם משטחים שהמדינה פתאום החליטה שהם שלה ויש לה דברים חשובים יותר לעשות איתם, העניין הוא שכל אלו, מזרחים, בדואים, ערבים, האוכלוסיות החלשות ביותר במדינה, עומדים חסרי אונים, בגבעת עמל, ליפתא, בכל שכונה או כפר, אל מול כוחות גדולים ואלימים ואין בידם מספיק כוח או לובי מספיק חזק בכנסת שילחם על זכויותיהם. העניין הוא שבזמן שזה קורה, יש אוכלוסיות אחרות שיושבות על אדמות ששייכות למדינה ועושות בהן כרצונן כי אף אחד לא יזיז אותם משם, כי יש להם מנגנון חזק, הרבה כוח והם מאוגדים תחת שמות כמו ״התנועה הקיבוצית״ ושאר גופים כלכליים ופוליטיים חזקים, שבחסות החוק מאפשרים להם לגזול מכולנו.
אבל על זה אף אחד לא רוצה לדבר, כי זה לא סקסי, זה לא ״שדרנית גלגלצ תומכת בפיגועי דריסה״. אלוהים, רק לכתוב את זה מצמרר אותי.
אז לא, אני לא אתן להם להפוך אותי לסהרורית שתומכת בהרג של אנשים, לא. מי שעוקב אחרי מספיק זמן יודע שבמצבים האלו אני תמיד מנסה להפנות את הזרקור למשוללי הכוח, האזרחים הפשוטים חסרי האונים, כל הקבוצות שבתחתית הפירמידה, מזרחים, אתיופים, ערבים, בדואים, ברה״מים וכל מי שלא נמנה על ההגמוניה, זו שמפילה עלינו תיקים והופכת אותנו עבריינים לפי ראות עיניה ובהתאם לאינטרסים שלה. והשוטר, גם הוא חלק מתחתית הפירמידה, גם הוא ממלא פקודות של מי ששלח אותו מלמעלה, וכואב לי, כואב לי על השוטרים, החיילים וכל מי שנשלח לבצע פעולות קשות של פינוי, גירוש והשלכה מאדמות ודיור ציבורי. אבא שלי תמיד אומר: אנחנו השועל והתרנגולת, מקפחים את החיים שלנו בשביל האינטרסים של החזקים, נותנים להם שקט להמשיך לגנוב מאיתנו, בחסות החוק.
אני לא תומכת בפיגועי דריסה. אני לא אתן לכותרות להפוך אותי לסהרורית שתומכת בהרג. אני ראיתי במו עיני אנשים נדחקים לפינה, נקשרים לבלוני גז, נלחמים חזרה, הופכים עבריינים ופורעי חוק בן רגע רק כי יצאו להפגין ולהגן על זכויותיהם. שמעון יהושע נרצח כשיצא להגן על נחלתו, דוד בן הרוש נעצר כשיצא לזעוק את קול המרוקאים בשכונות, לראשי הפנתרים השחורים תפרו תיקים והם התייצבו בבתי משפט כחלק ממסכת התעמרות של הממסד, אפילו סבא שלי, שהיה איש שומר חוק ונורמטיבי לחלוטין מצא את עצמו שנתיים בכלא אחרי שעבר מסכת עינויים של גזענות ואטימות מצד מערכת המשפט. כל אלו דוגמאות לאנשים שהמציאות לא הותירה להם ברירה, אחרי שנשללו מהם כל הזכויות הבסיסיות- הם פעלו. ועצם הפעולה שלהם שמאיימת על הסדר הקיים הפכה אותם ללא לגיטימים. ואלו אנשים, כמוני כמוכם, שכל מה שהם ביקשו זה רק לחיות, בכבוד, זכויות בסיסיות.
החוק לא חל על כולם ואנחנו לא שווים בפני החוק, היום זה בדואים בנגב, מחר זה מזרחים בשכונה בדרום תל אביב, וזה קורה, וכמה קל להשטיח את כל הדיון הזה ל״פיגועי דריסה״. קל, ועדיין, מעציב מאוד, מאוד מאוד , בעיקר שאת רוב הודעות הנאצה אני מקבלת ממי שנחשבים ה״חשודים המידיים״ בעיני מערכת החוק, עוד יותר עצוב שאותם אנשים הם גם רוב מי שממלא את תפקידי השמירה על החוק. תרנגולות ושועלים, בכלוב אחד עצוב מאוד.
אני כואבת על כולם, כל הקורבנות של המצב, אני בחיים לא אתמוך בהרג, אני מזדהה עם התיסכול של העומדים בחוסר אונים מול דחפורים וכוחות ענקיים שמאיימים לפרק עליך את ביתך, הרוחני והגשמי, בכל מקום בארץ.
אבל אני לא העניין פה, אז תודה על ההודעות והדאגה,
התקשורת שחתמה אותי בגבולות הכותרות המזעזעות האלו יכולה להמשיך לחפש,
גלי צה״ל וירון דקל שהתיר את דמי בהודעת פיטורים לא פחות גרועה מהכותרות הצהובות- גם איתם אני אסגור את החשבון, כשתחלוף הסערה.
וזה יהיה שיעור גדול, על החברה שלנו, על מבני הכוח שמאפשרים התנהגות כזו, אשכנזים ומזרחים וכל הקבוצות המוחלשות פה, על גבולות חופש הביטוי והקלות בה דברים הופכים לכותרות פיקנטיות ומוצאים מהקשרם, על צדק, כולל, לכולם.
אני לא הסיפור פה, אבל אני אקח את ההזדמנות ואספר את הסיפור שלכם,
הקורבנות.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
