purvis short כתב:
אתמול במשחק בין מכבי חיפה לקריית גת קיבלנו הוכחה נוספת למגבלות כוחו של הטיים אאוט. קריית גת הובילה ב-3. הכדור היה של חיפה, שמייד לקחה טיים אאוט. כשהיא יצאה ממנו היא איבדה תוך שניה את הכדור. ואז קריית גת לקחה טיים אאוט, לסדר את הוצאת החוץ. כשהיא יצאה ממנו היא מייד איבדה את הכדור ובסוף המשחק הלך להארכה.
בעונה שעברה בפלייאוף מול ירושלים הפועל לקחה טיים אאוט בפלוס 2 (במשחק השני בסדרה), הוצאת הכדור נגמרה באיבוד של נייט רובינסון.
גם אני ישבתי מול הטלוויזיה במשחק של הפועל ברישון ותפסתי את הראש כשלא לקחו טיים אאוט לפני איבוד הכדור של תמיר בהוצאת החוץ. זה האינסטינקט (ואולי אף האינסטינקט הנכון), אבל צריך לזכור שטיים אאוט הוא לא איזו תרופת פלא שאחריו הכול פועל לפי התכניות. לא רק הקבוצה המתקיפה מתכוננת בטיים אאוט, אלא גם זו שמגינה.
לפעמים צריך לזכור את זה. לפעמים דווקא כששחקנים חמים הם עושים את הדבר הנכון, וכשהם יוצאים קצת קרים מטיים אאוט, וחושבים יותר מדיי - העסק מתפספס. לטעמי כוחו של טיים אאוט גדול יותר בעצירת מומנטומים מאשר בסידור תרגילים שמבוצעים בדייקנות. כי במצבי לחץ, ומול הגנה חזקה, בדרך כלל דברים משתבשים.
וחוץ מזה, שקבוצות ברמה גבוהה צריכות להסתדר עם הוצאות חוץ גם בלי טיים אאוט.
ברירת המחדל בהוצאת חוץ היא לטובת ההתקפה, כלומר בדרך כלל מצליחים להוציא את הכדור לידיים של הרכז, או הגארד הנוסף שבה לקבל.
לכן, טיים אאוט, בדרך כלל משרת את ההגנה, ומעלה את הסיכוי לחטיפה, כי יש זמן להכין טראפ ולשנות משהו מהזרימה הטבעית שהיא לטובת המתקיף.
במקרה של תמיר, זה 100 אחוז עליו. חוסר ריכוז מוחלט.