Officer Barbrady כתב:
Noam כתב:
זה לא ואקום מנהיגותי, אלו פרפורי הגסיסה של הציונות.
לא של הציונות, של החלק הדמוקרטי שבה. היא קמה כתנועה לאומית דמוקרטית, זה רק היה עניין של זמן עד שהיא תאבד את אחד מהצביונות שלה- הכיביכול לאום "יהודי" או האופי הדמוקרטי.
בוא נגיד אם לא היה סכסוך, או שאם הסכסוך היה עם פינים או דנים, הצביון ה"יהודי" שלה היה נעלם. הסכסוך גורם לצביון הדמוקרטי שלה להיעלם, אלאור אזריה ודוד ביטן ומירי רגב הם המוציאים לפועל.
רציתי לנסח לך תשובה במילים שלי, אבל מצאתי משהו יותר טוב.
אני לא מכיר את הכותב, אבל הוא הצליח לתמצת בחצי השני שלו - אחרי שהוא מסיים להתייחס לפרטים הטכניים - כל מיני רעיונות שרצים אצלי בראש כבר שנים.
אם אתה שואל אותי, זה סוף הציונות. אתה יכול לקרוא לזה ציונות לא דמוקרטית, שמעתי אנשים שקוראים לזה ניאו-ציונות, אפשר לקרוא לזה "ציונות נוסח אלאור אזריה", אבל זאת המציאות וזה העתיד. בלי להכנס לדעתי האישית.
ציטוט:
טוב אז אחרי מאה עמודי פסק דין, אמלקתי לכם כמיטב יכולתי, אבל אתם חייבים לקרוא אותו בעצמכם. עד היום העמדה שלי הייתה אמביוולנטית; כי היה לי ברור שלמקרה המזעזע הזה יש אשמים מלבד צעיר בן 18 שנקלע לזירת פיגוע נשלטת פונדמנטליסטים מסיתים; ושהוא במקרה הזה הש.ג.; מבלי להוריד מהפשע שביצע. אבל כשאתה קורא את פסק הדין הזה – הדברים נהיים ברורים לחלוטין – והמסקנה הסופית מזעזעת: כי היא חושפת את מה שבאמת עומד מאחורי ה"מחאה הציבורית" ומלחמת האחים שהמשפט הזה ליבה (פרחים למנהיגים). הוא גם מרתק בכל כך הרבה רמות – מדיון מעמיק על תופעת "לזרוס" (זומבים) ועד פורנזיקה רפואית מד"בית.
מ-סתירות מרתקות, דרך תצהירים שבאופן מפתיע זהים בכל מילה (ספוילר: אחד הצדדים כתב בעצמו את התצהירים שהגישו בשם עדים מומחים) ועד דדוקציה לוגית-בלשית. אבל בעיקר: המון עובדות. סליחה מראש על חוסר העריכה והניסוח. אני מאמלק את זה קצר מאוד ולפי שלושת הטיעונים העיקריים של ההגנה:
טיעון הגנה 1: לא היה רצח כי המחבל מת לפני הירי
בית המשפט:
1. אז למה אליאור ירה בו? (כמו כן נשללה לעומק הטענה שמתים זזים! שווה לקרוא זה מרתק)
2. פתולוגית מומחית מההגנה הראתה שהוא מת מהירי (ההגנה הביאה עד שסתר את עצמו והסתבר שהוא בכלל לא פתולוג, או מומחה)
טיעון הגנה 2: אליאור חשש לחייו מסכין שהמחבל ניסה לתפוס והייתה צמודה ליד שלו והוא ממש נגע בה
בית המשפט:
1. שקר: סרטונים חשפו שהסכין הייתה כשלושה מטרים מהמחבל ותיעדו את עופר אוחנה לוקח את הסכין מהצד השני של הכביש ושותל אותה כמה סנטימטרים ליד המחבל. יש עוד המון שקרים שמחלקן אתה בעצמך חזרת.
2.למה כל העדים שהיו בזירה, כולל החבר הכי טוב שלך ואנשי יש"ע ששיקרו בשבילך בדברים אחרים (בימ"ש קובע כי ניתנו עדויות שקר – ומוכיח זאת בקטע מביך) כולל החבר ועוד סמל שהגנה עצמה הביאה וקיבלה לחלוטין את מהימנותם) אומרים שאמרת שהגיע למחבל למות ולא הזכרת סכין?
טיעון הגנה 3: חשבתי שיש עליו מטען כי הוא לבש מעיל ב30 מעלות
בית המשפט:
1. איך נזכרת פתאום במטען? הרי זו הגרסה החמישית שלך – ארבעה חודשים אחרי הארוע. סתרת את עצמך לחלוטין בכל גרסה.
2. טענת שהחשד שלך התבסס על זה שהוא לבש מעיל ביום שרבי עם מעל 30 מעלות וזה היה חשוד באופן מספק למטען. אבל היו 17 מעלות וכמעט חצי מהאנשים בזירה לבשו מעילים כמו של המחבל.
3. הגעת 11 דקות אחרי הארוע, אתה בכלל חובש, גם ידעת שיש נהלים, שבדקו את הדברים – ושאם יש לך עדיין חשד למטען; הנוהל הוא לפנות את האזור ולעדכן את המפקדים. איך הגעת ללירות? ולמה רק אחרי שסיימת לטפל בפצוע ולדבר עם אנשים, פתאום נזכרת שיש איום?
4. אם חששת ממטען: איך לא אמרת לאף אחד מהאנשים שהיו סביב המחבל ובזירה להתרחק? למה לא הזהרת ממטען אחרי הירי? איך אחרי הירי ראית צוות רפואי ניגש לפנות את גופת המחבל – ולא אמרת להם מילה! אחת מהן העדה מטעם ההגנה ואמרה שלא אמרת לה מילה. פשוט עמדת והסתכלת בהם מתקרבים למטען.
5. אם חששת ממטען: איך לקחת סיכון בלירות במחבל נושא המטען? ועוד בזירה עמוסה אנשים? למה לא אמרת לכולם להתרחק?
6. איך זה שגם עדי ההגנה סותרים את גרסתך וטוענים בתוקף שלא דיברת על מטען? ולמה ההגנה לא חקרה אף עד תביעה או הגנה על זה? (נקודה הזויה לחלוטין אגב שעלולה לגבי הרבה טיעונים בתיק הזה).
7. אמרת שירית בשנייה ששמעת שמישהו צעק "יש עליו מטען". אבל בפועל זה קרה דקות לפני שירית, הנוסח המלא היה "תזהרו, תתרחקו אולי יש כאן מטען" ומשום מה ההגנה לא זימנה את האזרח שצעק זאת להעיד. דקות אחרי ששמעת את הצעקה, ניגשת באיזי לחבר שלך, דיברתם, נתת לו את הקסדה שלך שיחזיק כדי שלא תלך לאיבוד – אתם בעצמך העדת על כל זה; אם היית בסכנת חיים מיידית וברגע של פאניקה – איך לקחת את הזמן כפי שרואים בסרטונים ועוד עשית עוד דברים שמראים ההפך מסכנה מיידית?
8. שורה תחתונה: לא הזכרת מטען בשום חקירה או גרסה ונזכרת בזה רק אחרי שחשפו סרטון שהראה ששיקרת לגבי הסכין. כל העדים כולל הגנה – סותרים את הטענה שלך על המטען. כול את עצמך בגרסאות קודמות. גם לו חשבת שיש מטען – היית צריך להרחיק אנשים ולא לירות במטען כשסביבו אנשים – לכן הטענה הזו פשוט שקרית מכל סיבה שהוזכרה כאן כשלעצמה. עוד עניינים: פסק הדין מלא בסתירות מדהימות של החייל וצוות ההגנה. כולל העובדה שצוות ההגנה לא טרח לחקור אף עד (הגנה או תביעה) בנוגע לשאלות המהותיות, או שהתגלה תוך כדי עדות שחלקים שלמים מהתצהירים שהביאה ההגנה מקצינים במיל' – זהים לחלוטין עד שההגנה הודתה שהיא זו שכתבה את התצהירים (!!!), או שאפילו אם נאמין לכל מה שהחייל אמר: צריך להרשיע אותו. שאינספור עדים, כולל חברים שלו, אנשים שניסו לברוח ממתן עדות או כאלה שההגנה זימנה – איששו את הטענות העיקריות של התביעה: שהוא אמר להם שהוא ירה במחבל כי מגיע לו למות ולא הגיוני שחבר שלו נפצע והמחבל לא ימות ושהוא לא הזכיר שום מטען וגם להם לא זוהתה סכנה כזו.
אבל התחושה הכי ברורה שעולה מפסק הדין, זה שאין שום מצב לחשוב, כפי שאני למשל חשבתי, שמדובר בבחור צעיר, עייף, שטוף לאומיות, בזירה שעדיין מדיפה סכנה ופרנויה – ושברגע של בלבול ואלימות, תחת נהלים לא בורים ופיקוד רופף; הוא פשע. המצב שונה לחלוטין ומצטייר (שוב, גם מעדי ההגנה, גם מששת גרסאותיו הסותרות של החייל עצמו – מעבר לכל החומר הראייתי העצום) שמדובר בבחור קיצוני, שרבע שעה אחרי שהגיע לזירה והרבה אחרי שהארוע התחולל, דקה אחרי הלייקים ללה פמיליה ורגע לפני שחיבק בקוליות את ברוך מרזל; פשוט החליט שיהיה מגניב לדפוק לאיזה ערבי-מחבל כדור בראש. כי במיליה שלו זה הכי לגיטימי בעולם. גם אם לא באמת הייתה סכנה מידית או אחרת. ותוך כדי גם לרסק את הצבא, החברה – והמעט שנשאר מאתנו כאן; בעידודם של מקוששי קולות מכל המחנות (אחד מהם, שמעולם לא הביע תמיכה בשום חנינה, כולל זו של יונתן היילו שהרג את האנס שלו – מכריז ברגע ההכרעה שהוא תומך בחנינה). אבל החלק העצוב הוא, שהמיליה הזה מסתבר; הוא רוב העם. אז בואו לפחות נהיה כנים; אתם לא באמת מאמינים שהוא פחד ממטען לכן ירה לעבר המטען ועשרות האנשים שהיו סביבו (שגם מצטלמים עם המחבל). אתם פשוט חושבים שזה לגיטימי להרוג מחבל שניסה להרוג אותנו. ראיתם מה קרה כשמשחררים אותם. וכן הימין בשלטון אבל עדיין השמאלנים אשמים בתנאים שלהם ובשחרור. אז בואו נעגן בחוק את הקם להורגך > השכם להורגו. במובן הכי רחב שלו. גם כשתפסנו אותם. כדי למנוע מצב שישחררו אותם מהכלא. אבל אם אנחנו כבר כנים; זה גם לא זה. כי אם זה היה רק הצידוק הנ"ל, הייתם תומכים באותו להט בכך ששוטרים ירו למוות בכל אדם שניסה לדקור למוות אדם אחר – במידה והם חושבים שהוא ינסה זאת שוב. לא צריך כלא ולא כלום. כמובן שהיהודים שורפי הערבים יהיו הראשונים שילכו במצב כזה. האמת היא שמאחורי כל הפאתוס של "הילד של כולנו", ה"זעזוע מההנהגה שהפקירה" (אם רוח המפקד משפיעה – איך זה שליברמן שר הביטחון ועדיין החייל הורשע? ובאמת אפשר להתבכיין על אמירה של יעלון, כשכל המערכת הנוכחית התייצבה לצידו בצורה שערוריתית, תחרות מי מהשרים יתייצב נגד המערכת הממלכתית וירסק כל אמון בה, בצבא, תוך ליבוי שנאת אחים – רק כדי לזכות בקולותיכם, כולל רה"מ שמתבטא באופן חסר תקדים למתן חנינה לאותו גיבור ישראל), מאחורי כל זה מסתתרת עמדה אחרת, פשוטה, קמאית, שרו המחזיקים בה מדחיקים אותה הרחק מהתודעה, אך לעיתים היא מוצאת הזדמנות סובלימטיבית לתחפושת לגיטימית, כמו "הילד של כולנו", או "נמאס מהשחרור של המחבלים האלה" – כדי שהיא תפרוץ במלוא עוצמתה וכיעורה. אחרת אין הסבר לזה. אני באמת מאמין שזה הסנטימט האמיתי בתוך כל מי שיקרא את פסק הדין הזה וימשיך עם מנטרות ההגנה העצמית (שלא היה צריך פסק דין, מספיק הגיון ישר שלא מצילים אנשים ממטען בזה שיורים על המטען כשהם סביבו) - מודע או לא. הכמיהה הזו היא "מוות לערבים".
https://www.facebook.com/nimrodn/posts/ ... 0390352908
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
