פורום השדים האדומים

כל משחק בבלומפילד היה חוויה בפני עצמה אבל המשחק שיזכר לי לכל החיים זה ה0-0 מול קאזן בשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית!
גשם מבול בלי הפסקה, האצטדיון מלא מהשניה הראשונה עד הדקה ה90
לא הפסקנו לשיר . בונדר הדביק כדור למשקוף שעד היום הצליל של הכדור פוגע במשקוף חקוק לי בזיכרון!
תמיד טענתי שאפ הטיל הזה היה נכנס הפועל היו חוזרים ובגדול!

חגיגות הדאבל הראשון עם במות של ליאור נרקיס
דרבי איך שמחתם בתיקו משער 13 והשירה של החזירים "יאללה לזיין את הפועל"
מחאת e.t go home בניצחון על נתניה
טועמה מול רינג'רס באחד השערים היפים שלו בקרירה
המשחק מות זלצבורג במשחקו הטוב בקרירה של אבוטבול
סימרוטיץ מבקיע מול בית"ר



Sent from my SM-G900F using Tapatalk

אבוטבול שיחק 10 דק

שר מפתק את "הפועל אל תסבי לי פנים"

משחק האליפות בשנת 88 מול ב"ש כמדומני הפסדתי את השער הראשון כי הלכתי לשירותים .
דרבי דרסליה .
המשחק נגד צ'לסי לא חושב שחוויתי דבר כזה .

בדיוק

- מבחנים להפועל ילדים לעיני משה סיני המנג'ר הכל יכול, אני משחק כדורגל בבלומפילד ומדבר/לוחץ יד לראשונה לבן של אלוהים.
- לחכות בגשם עם הנרי, קובי, מוטי, אנג'ל שסיני ייצא בשביל להגיד לו שיעזוב אותנו כבר ואי אפשר יותר ככה.
- הדרבי של ה-3:2 בעונה שירדנו ליגה שכל המשחק מ*בי שרים לנו ליגה א' ומשה סיני ובני טבק מבקיעים צמדים ודוד שרביט
- דרור קשטן בלקוסט אדום
- משחקי אימון טרום עונה שכל שער שבע ושמונה מפוצצים
- להיות שיכור איפה שהוא בדרום תל אביב ופתאום לגלות שהרגליים איכשהו הובילו אותי הביתה אל בלומפילד
- כל משחק שהיה חשש שקבוצה אחרת תקח לנו כסאות ביציעים 13 או 8 שלמרות מנוי לחמש קניתי כרטיסים ליציע והבאתי חברים בשביל שהוא יהיה אדום יותר (וגם לא פעם ולא פעמיים לחגוג להם בפנים)
- המשחק הראשון בכל עונה והחיוך הזה כשעולים במדרגות ונכנסים הביתה
לא מאמין שעכשיו אני אחכה שלוש שנים לזה

הרבה זכרונות החל מהמשחק הראשון כשהייתי בן 6 בשנות ה-90 מול כפ"ס ועד היום...
אחד הרגעים הגדולים לדעתי שלא הוזכר זה ה-3-1 על ביתר שמנע מהם אליפות על חשבוננו. מנגלים של אוהדי ביתר, שערים 8-11 בתוך כלוב כדי שלא יפרצו למגרש, שטיח אדום לרגלנו, טיל של זנדברג, מהפך עוד במחצית הראשונה ובשלהי המחצית השנייה הגולאסו של טלקיסקי. ערב הזוי
עוד משחקים עם ביתר: 4-0 עם לאלה על חשבון אריאל הרוש הצעיר, 1-1 רימון הלם על אבוקסיס ושמעון גרשון מת.
עוד ייזכרו לטובה עונת הדאבל וזו שאחריה - כל משחק בבלומפילד קונצרט. הצגות בליגה האירופית, ליגת אלופות.
דרבים לטוב ולרע. משחקים בגשם שוטף - עד היום אני סבור שיש שבר ענן קבוע מעל בלומפילד כל שבת שנייה בינואר-פברואר.
אינספור חוויות וריגושים. תודה

בלי תחרות בכלל: הירידה לדשא בסיום ה-0:6 נגד מ*בי רמת-עמידר בעונת העליה מהארצית, והחגיגות עם השחקנים.

הראשון שלי היה ה-1-0 באותה עונה עם תתפטר תתפטר ללוזון בסוף... המשחק הכי גרוע שראיתי בחיים עם הגול הכי דרדלה אבל אחד המרגשים.
לא הוזכר פה 3-0 מטורף על בנפיקה (משחק ממש אנדרייטד), ו-4-1 על חיפה באותה עונה.
משחק ראשון כשהייתי ממש קטן - 1-0 על חיפה ב-00/01 שדחה להם את חגיגות האליפות שמעולם לא מצאתי תקציר שלו (אם למישהו יש אז שיגיד!)
הכי הרבה טירוף אחרי גולים שאני זוכר - 1-1 עם זלצבורג, שוינפלד בדרבי, זהבי בדרבי, דה רידר מול בני יהודה, 3-3 עם נתניה...

הנצחון בדרבי בתקופה של לוזון היה הזוי. נצחנו בלי להגיע למצב ובלי שהכדור נגע ברשת.

בעונת 99/00 נתנו לעלות על הדשא במשחק הסיום מול הרצליה.

אכן.

הדאבל השלישי.

5/6/76 דרבי מחזור לפני סיום העונה כשהפועל מועמדת לירידה חזום מעלה את הפועל ליתרון די מוקדם עם תחילת המחצית ויקי פרץ כשמכבי מפעילה מכבש משווה ונראה שהמצב די על הפנים. מספר דקות לאחר מכן שייע משום מקום באחד השערים הגאוניים שלו מרעיד את בלומפילד כשהפועל שומרת בשיניים על היתרון ולא רק שניצלת מירידה אלא הופכת את מכבי לכזו. לאחר שנים יספרו שנסגר דיל במשחק האחרון בין מכבי לביתר כאשר מכבי ניצחה את ביתר במשחק האחרון והעניקה לביתר את הגביע הראשון שלה .

8/12/79 - דרייפוס בדקה ה-45 כמעט וקורע את הרשת הצהובה בטיל אויר אויר לאחר שנחתנו בחזרה על הבטון אלברט אביו של הנרי שואל אותי היכן משקפיי שמסתבר המשיכו את המעוף למעלה . לאחר שפיזרנו את השורה מצאנו משקפיים מחוצים ושבורים ואת שאר הדרבי שהסתיים ב - 2:2 ראיתי משהו בסגנון פיקאסו. שנה אחרי זה שבתאי לוי כבר פיצה על הדרבי המאכזב כאשר החל אחד עידן השליטה של סיני.

ואם באצטדיון רועד אנו עוסקים כמובן אז הפסיבי של גילי בסוף עונת 86 היה האקטיבי ביותר מבחינת הרעידה של הבטון החשוף. בתחושה שלי עד היום הבטון עדיין רועד מאז.

הכדור המסובב של טועמה מול ריינג'רס בזווית מעולה משער 5
הטיל של מנטש לשער של ראפיד וינה, ישר מול עיני המשתאות בשער 8
ה 7-3 ההזוי מול 8 שחקנים של נתניה, כולל קו ראיה ישיר לדרופ-קיק של אמיר אדרי משער 2
לשבת בפעם היחידה ביציע כסף כי אזלו כל שאר הכרטיסים, ולראות נצחון נגד פתח תקווה כלשהי, בשער 13
הויכוח החוזר עם האוהדים שמבקשים לשבת (והחיבוקים איתם בגול), במשחקים רבים בשער 7
לראות את כל בלומפילד אדום והצגות תפאורה של שער 5, בעונת הדאבל האחרון (וזו שאחריה?), כשהשגתי כרטיס רק לשער 10

זכור לי משחק שראיתי כשהייתי קטן.
דרבי, היה גשם, אנחנו מובילים, אלון נתן משווה והמשחק מסתיים בתיקו ואכזבה גדולה ביציעים.
מישהו זוכר יותר פרטים?

גם לי זכור במעורפל.לדעתי זה היה שער ניצחון שהובקע על ידי אלון נתן ולא שיוויון.השער הובקע לאחר שיצחק בן יצחק מסיבה לא ברורה הוסיף איזה 10 דקות מעבר לזמן החוקי והשער הובקע בתוספת הזמן

Sent from my GT-I9300 using Tapatalk

הם הישוו ל2-2 בדקה ה96 כי לשופט בן יצחק(כמעט בטוח שזה היה יצחק,ולא עובדיה הזכור לרעה)נעצר השעון בגלל הגשם.הוא סיפר שבדקות האחרונות הוא הסתכל על השעון של המקדש שהיה בין שערים 7ו8.הבעיה שהשוען הזה היה נעצר בדקה ה90.ובן יצחק לא ידע שהמשחק נגמר.

גם אני אנסה. הפעם הראשונה שבה הייתי בבלומפילד היה משחק אימון נגד קבוצה זרה (?), לדעתי לפני 2002/03 וכמעט בטוח שאחרי הדאבל.
מהזווית שלי אני זוכר שהשער שבו הקהל ישב היה שער 8, אבל הזיכרון מעומעם. בלומפילד היה דליל.

מישהו מכם מכיר / זוכר ?

נשמע כמו גביע UEFA נגד סלטיק בתחילת עונת דאבל 2000.
שער 5 היה סגור כי עוד לא היו בו כסאות ופתחו במקומו את שער 8.

לא נשמע לי סביר, אני ממש משוכנע שזה היה משחק אימון. גם שער 8 לא היה מלא מדי כמדומני

הפעם הראשונה כמובן. אפריל 1973, מפסידים שתיים אפס להכח רמת-גן המיתולוגית (לקחו אליפות בעונה הזאת אם אני זוכר נכון).

מתקפת הצבעים מיד עם היציאה ממדרגות לשער 13. הלם מוחלט של ילד בן 9, שעד לאותו רגע היה בטוח שכדורגל משחקים בשחור לבן עם קול של נחמיה בן אברהם ברקע, ופתאום: חולצות באדום בוהק על דשא ירוק. איזה יופי.

הריחות. ניחוחות בשר על האש משורת דוכנים בכניסה. זיעה. ענן כחלחל של עשן סיגריות מיתמר אל על. פלוגת הסדרן. לשבת! לשבת! טריבונות בטון, צפיפות, גדרות רשת נושאות קונצרטינות תיל דוקרני שחוסמות את שדה הראיה. תן לשייע! לשייע! וברבע השעה האחרונה, יהודה שהרבני חותך פנימה ומפציץ פעמיים.

בום, החתמה.

יש לי כל כך הרבה זכרונות מ-311 משחקים בבלומפילד (כן, אני סופר), כך שניסיון לבחור את המרגשים מהם נידון מראש לכשלון.

הזכרון המוקדם ביותר הוא מהמשחק השני שלי בבלומפילד: הדרבי עם האדום של יהודה עמר (הפסד 2:1). זכורה לי במיוחד ההתייעצות בין הקוון והשופט בפינה מתחת לשערים 5 ו-6, כאשר הם תחת מטר בקבוקים שנזרקים מהיציע.

המשחק הראשון שראיתי בבלומפילד היה 1:1 (או אולי 0:0) מול מכבי חיפה כעשר שנים קודם, אבל אני לא בטוח בזכרונות ממשחק זה. נדמה לי שישבנו בצד המערבי (1,2,13) שעדיין לא היה לו גג, וזכורה לי החמצה גדולה של גילי לנדאו ממצב מצוין.

איזו חלמאות. לא מובן איך לא נתנו לשופט שעון עמיד למים.
בוודאות כבר היו אז שעונים כאלה. לי היה שעון של קאסיו או סייקו עם עמידות לצלילה עד 100 מטר.

זה סיפור מאוד מוכר. אני זוכר שגם עשו על המשחק הזה כתבה בערוץ הספורט (נדמה לי) וראיינו את כל הנוגעים בדבר

ה-3:3 מול נתניה בעונת הדאבל. עשר הדקות הכי מטורפות מבחינת כדורגל ועידוד שאני אי פעם חוויתי.

אם כבר מהעונה הזאת, מחצית שניה נגד בני יהודה בפליאוף

לדעתי אתה מדבר על משחק אימון נגד הכח רמת גן.
הבאנו כמות קהל מטורפת ביחס למשחק אימון אז אולי הרגיש לך כמו אירופה.

מישהו יכול לאשר לי משחק בשנת 2003 או 2004 מול בני יהודה בבלומפילד בצהריים
נראה לי ישבתי בשער 8 למרות שלא נראה לי הגיוני אולי 7 ויצא 1-1 אני רק זוכר את אבוקסיס...
הכוונה שלי אם מישהו זוכר משהו כזה...