פורום השדים האדומים

הייתי היום אצל הוטרינר עם לונה (זאבה מעורבת, בת 15) והוא איבחן שיש לה גידול והוא במצב שכבר אין הרבה מה לעשות.
נתן לי כדורים לתת לה ל-10 ימים הקרובים ואמר שהוא לא חושב שהיא תחזיק מעבר, הציע כמובן לחשוב על להרדים אותה.
היא לא מרגישה כ"כ טוב אבל כן אוכלת ומתפקדת מינימלית, הכדורים אמורים לעזור לה עם הכאבים.
אני מבין שזה פיתרון הגיוני מאוד במצבה אבל המחשבה על זה קשה לאללה.

יצא לכם להרדים כלב/ה? איך החלטתם על זה?

לי יצא בערך.
אמא שלי לקחה את הכלב להרדמה בזמן שהיתי בחו״ל, כי היא ידעה שאם
אהיה בארץ לא אצליח לעשות את זה..
במקרה שלי הכלב כבר לא עלה במדרגות ושה את הצרכים על עצמו.
זה החלטה קשה אבל חבל שהכלב יסבול

מדובר ברגשות אישיות שלך כלפי הכלב, וקשה לומר למישהו איך להתנהג במצב כזה. לך עם ההרגשה שלך.
באופן אישי, התמודדתי כבר מספר פעמים בחיי עם המצב אותו אתה מתאר. לאחרונה לפני כ- 3 שנים.
פעמיים ביצענו הרדמה, עקב זקנה ומצב בריאותי, שפשוט גרם סבל לכלבים. הכלב והכלבה הגיעו לגיל 18 ו- 17.
בפעם האחרונה גילינו שלכלבה יש גידול, והיא הייתה באותו מצב שאתה מתאר, בו אין מה לעשות וזה רק עניין של זמן.

היום אני יודע, שגררתי את התהליך מעבר למה שהיה צריך.
בהתחלה באמת הכדורים עוזרים, אבל זה לא להרבה זמן, ואז מתחילה ההידרדרות והמלחמה הפסיכולוגית עם עצמך.

אם באמת אין מה לעשות, עדיף לחתוך כמה שיותר מוקדם, ולא לגרום סבל מיותר לכלב.

בפעמיים הראשונות, הוטרינרית שהייתה ידידת המשפחה, עשתה את זה עבורינו ולא הייתי נוכח בזמן ההרדמה. נפרדתי מהם לפני, זה לא קל, אבל אני יודע שהם הגיעו לגיל יפה, ונתנו להם חיים טובים.
בפעם השנייה, החזקתי את הכלבה בידיים בזמן ההרדמה, וממש הייתי איתה עד הרגע האחרון. הרגשה מאוד לא פשוטה, ולא מתאימה לכל אחד. אני החלטתי מראש שאני עושה את המהלך עבור הכלבה.

אל תיתן לאחרים להחליט עבורך, אבל תנסה לחשוב גם על מה שעובר על הכלב.

זאת החלטה ממש לא פשוטה.
הייתה לי כלבה שגידלתי 14 שנה, מתוכם 7 שנים שהיא חיה עם גידול סרטני שאיתו נאבקנו באופן יום-יומי, עד שהחלטנו להרדים אותה כשהמצב ממש החמיר.
איך שאני רואה את זה, להרדים את הכלב שקול להמתת חסד של אדם, אך אצל כלבים המצב עשוי להחמיר במהירות שאתה לא מבין אפילו. זה יכול להיות תופעות הזויות, כמו פרקוס או עיוורון תוך יממה.
ההחלטה היא בידיים שלך. לדעתי אם הכלב יוכל לתפקד עם כדורים והמצב באמת לא השתנה בצורה קיצונית (כמו התסמינים שציינתי), או לא תראה סימנים שהוא אכן סובל (כמו יללות), אז אולי עדיף בינתיים לא לעשות את זה.
מצד שני תהיה מודע לכך שהמצב יכול להחמיר ברגע ועם כל הכאב כבר לא תהיה לך ברירה, כי בכל זאת זה כלב שגידלת במשך 15 שנה ואתה לא רוצה לראות אותו סובל, כמו בן משפחה.
תהיה חזק

עשיתי את זה לפוינטר שלי שבגיל 10.5 התעוור והיה נתקל בעצים ונופל ואח שלי שכנע אותי לעשות כן אחרי חצי שנה שהוא היה במצב הזה, וזה היה אחד הרגעים הקשים בחיי. במשך חודש לא הפסקתי לבכות.לא הייתי מסוגל לעמוד במעמד ההרדמה, הווטרינר איתו היה לי קשר מיוחד גם הרדים וגם דאג לקבור אותו, ולא לקח לי שקל.נפרדתי משוקו בפעם האחרונה, הווטרינר סגר את הדלת ובאותו הרגע פרצתי בבכי חסר מעצורים ולא יכולתי לזוז מהמרפאה עד שהיא נסגרה.
רגע נורא וטראומתי, שעד היום כשאני נזכר בו עולות לי דמעות. כמה שהייתי קשור לכלב הזה.

זהו. הרדמנו אותה היום.
1.12.2001-18.03.2016.

תודה לכולם על התגובות.

תהיה חזק

משתתף בצערך, הרגשה קשה מאד.
לא התמודדתי עם ההחלטה הקשה של האם להרדים, אבל הכלב הקודם שלי מת בגיל 14 על שולחן הניתוחים כשהיה לו גידול של כ80% מהטחול. הלכנו לוטרינר אני,האקסית ואבא שלי,לילה לפני כבר נפרדתי ממנו בליטופים כל הלילה כי היתה לי תחושה שהוא לא יצא מזה, האמת,רציתי שלא יצא מזה, אם יש אפשרות לשים קץ לסבל זה הדבר שהכי רציתי בשבילו. כשהוטרינר יצא להודיע שהכלב עם פרפורים בניתוח, כולנו התחלנו לבכות. התקופה הראשונה קשה מאד,ההרגלים הקטנים חסרים,אבל זה עובר. היום יש לי כלב בן 7 וכלבה בת שנה וחצי.
שיעברו עליכם ימים עם כמה שפחות כאב, מבין מאד לליבך.

קשה לנחם ברגעים כאלו, אבל תהיה חזק.
לפי מה שסיפרת, עשית את המעשה הנכון עבור הכלב.
נתת לו חיים טובים, ומנעת ממנו סבל בסופם.

תודה לכולם.

גביזון,
אמרתי אתמול לוטרינר שאני מאמין שהדרך הכי טובה להתגבר על זה היא לאמץ כלב חדש.
מניח שיקח קצת זמן אבל זה יקרה.

תכלס זה נכון.
מנסיוני, זה גם קורה יותר מהר מהצפוי.

אין יותר מדי דברים מנחמים להגיד. בסוף יהיה בסדר.

מזדהה עם התחושה והכאב, בשנתיים האחרונות איבדנו כלב ושני חתולים שגידלנו שנים רבות ונאלצנו להרדים. הרגעים הטובים מהם נשמרים בזיכרון ולא נעלמים. ומה שאמרת לוטרינר מדויק

כואב הלב.
אני רק חושב על היום שזה יקרה לכלבה שלי ובא לי למות

לי זה לקח 8 שנים, אבל בגלל שלא היה לי זמן לכלב ועברתי בין ערים שונות.
בכל מקרה משתתף בצערך.

תודה רבה.

תהיה חזק.
רק הבוקר אמרתי לאשתי שאני פוחד מהרגע שהכלבה שלנו תסיים את חייה,והיא רק בת שמונה.
מפחיד אותי לחשוב מה יהיה.

תהיה חזק.
אני ממש פוחד מהיום הזה, למרות שיש עוד לפחות 10 טפו טפו טפו. (לברדור בגיל 5).
היו לי שלושה כלבים במרוצת הזמן. זאב מעורב שנרצח על ידי השכנים, אחד לא מסורס שברח בגיל 11, ועוד אחד שמת מגידול סרטני למיטב זכרוני (הייתי ילד).
רגשות נוראיות, אני מאחל לך שתתגבר מהר, וכמו שאמרו, הדרך הכי טובה זה לאמץ עוד אחד.

אם זה מנחם במשהו, אז עשיתם החלטה נכונה.
אנחנו לא הצלחנו לעשות את זה עם הכלבה שלנו, זה היה ברור שהיא הולכת למות ושהיא סובלת ובכל זאת לא הצלחנו להביא את עצמנו לידי הרדמה שלה, ואחרי חצי שנה של סבל ממחלה אוטואימונית, הסוף היה שהיא גססה במשך יומיים גשומים שלא מצאנו אותה, לבד, בתוך שיח מלוכלך ועזוב.
אחרי דבר כזה אתה מבין שטובת הכלב חשובה יותר מהחולשה האנוכית שלך, ואני די אוכל את עצמי על זה עד היום.
אז עשיתם החלטה טובה ומשתתף בצערכם