פורום השדים האדומים

"גורמים מרכזיים בקונצנזוס הציוני מסיתים נגד המפלגה הקומוניסטית וחד"ש בשל גינויין את פשע ההתנקשות בקונטאר... מפלגות המחנה הציוני, הליכוד, כולנו וגורמי תקשורת אחרים פתחו במסע הסתה פרוע נגד המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) וחד"ש. זאת בשל עמדתן, המגנה את פעולת ההתנקשות שביצעה ישראל לפני כמה ימים בסוריה, בה מת כשהיד האסיר המשוחרר סמיר קונטאר".

בושה שיש אוהדי הפועל תומכי המפלגה הזו
בושה שהמפלגה הזו יכולה בכלל לרוץ לכנסת ישראל

וילה בג'ונגל עלאק
http://www.calcalist.co.il/articles/0,7 ... 69,00.html
האם מדינת ישראל יוצאת מדעתה?
קשר השתיקה. למה אנחנו לא מדברים בקול רם על המחלה הלאומית ותסמיניה – ערעור היסודות הרציונאליים והערכיים של הדמוקרטיה הישראלית? דברים של מו"ל כלכליסט בוועידת התחזיות 2016

הדבר המדהים ביותר בישראל ערב 2016 זו השתיקה הלאומית.
שרים בממשלה, חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, פקידים באוצר ובמערכת הביטחון, מנכ"לים בולטים במשק, אנשי עסקים.
כולם מדברים בלחש, לא בפומבי, על מדינה שירדה מן הפסים, על ממשלה שאיבדה כיוון, על מנהיגות מוטרפת.
מה שמשותף להם זו חרדה עמוקה. אבל מול מצלמות ומיקרופונים הם שותקים.
כמעט כולם שומרים על זכות השתיקה. לא שוברים שתיקה.

אני אומר שמדינת ישראל מאוד בקלות בתוך כמה עשרות שנים יכולה להיות מדינה דמוקרטית - זאת אומרת שהיא לא תישאר יהודית יותר, אלא דמוקרטית.
כשמדינת ישראל תהיה דמוקרטית אז תהיה פה סכנה לקיום של העם הזה.
ההיסטוריה של העם היהודי לאורך אלפי שנים מלמדת אותנו פעם אחר פעם שכשברחנו והתנתקנו ושהכחשנו את הרעיון היהודי שלנו - שילמנו על זה מחיר.
ועל זה אני אמשיך להילחם ולא אוותר, גם אם ייקראו לי חשוך.

־23 בפברואר יהיה יום גורלי לליכוד, למדינה ולדמוקרטיה הישראלית כולה. עשרות אלפי מתפקדי הליכוד ינהרו לקלפיות שיפוזרו באתרים שונים ברחבי הארץ, כדי להכריע מי יוביל את המפלגה, וכנראה גם את המדינה, בבחירות הבאות (בעוד יותר משלוש שנים): בנימין נתניהו, או ביבי. לא מדובר באגדת ילדים וגם לא בפנטזיה דמיונית. זה יקרה באמת. זו תהיה אחת הדרכים המגוחכות ביותר שבהן אפשר להוציא ארבעה מיליון שקלים מקופת המדינה, אבל אף אחד לא יפצה פה ויצפצף. לא בליכוד, שם כולם מיושרים עם המנהיג וקופצים לדום מתוח, לא במערכות שלטון החוק השונות, אפילו לא בתקשורת, שגם היא לא מה שהייתה פעם.

בעצם, נתניהו אפילו לא מתמודד נגד עצמו. כדי שזה יקרה, צריך היה לקבוע שיהיו שני פתקים: אחד "בעד" (ביבי) והשני "נגד" (ביבי). כך נהוג במשאלי דעת קהל ובבחירות עם מועמד אחד. בעד, או נגד. אלמנטרי. אבל גם זה הפחיד את ראש ממשלתנו. זה שאף אחד לא מתייצב מולו בפריימריז, לא מספיק כנראה. אז ועדת הבחירות המרכזית קבעה שפתק אחד יהיה "בנימין נתניהו" והפתק השני לא יהיה "נגד", אלא פשוט פתק לבן. מה זה פתק לבן? פתק לבן זה אי־השתתפות. זה מה שקובע החוק בבחירות לכנסת, למשל. פתקים לבנים לא נספרים ולא משתתפים. זוהי הימנעות מהצבעה. לא בליכוד. שם, פתק לבן זה בסדר. העיקר שאף אחד לא יוכל להגיד "נגד" המנהיג המכהן. זה עלול לגרום לו אי־נעימות. אז חברי המפלגה יצביעו בעד ביבי, או יימנעו. זאת אומרת, שאין נגד ביבי. טוב שכך. הרי "נגד" ביבי זו כפירה בעיקר, זו חתרנות מסוכנת, זה מעשה שלא ייעשה בדמוקרטיה טוטליטרית מתוקנת.

כמה עצוב לראות את מנזר השתקנים (במקרה הטוב) או הצייתנים (ע"ע יובל שטייניץ) במפלגה, שמרכינים ראש בענווה ומקבלים את הדין. שטייניץ, לשם דוגמה, הסתער על המיקרופון הראשון שנקרה בדרכו כדי להצהיר על תמיכתו הנלהבת "ביוזמה להקדמת הפריימריז" כי לדבריו, "הליכוד כמפלגת שלטון צריך יציבות ומשילות, לא צריך לזעזע את המפלגה כל שנתיים־שלוש בפריימריז". סוף ציטוט. כן, הוא באמת אמר את זה. כאילו הליכוד היא מפלגה שמחליפה את מנהיגיה דוגמת מפלגת העבודה.

יובל שטייניץ היקר, מאז הקמת הליכוד היו בו ארבעה מנהיגים בלבד: מנחם בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון. זהו. אף אחד ממנהיגי הליכוד לא הודח על ידי המפלגה או הפסיד בפריימריז. יציבות ומשילות יש בליכוד מאז היווסדו. אין שום נחיצות לנקוט במהלכים צפון קוריאניים כדי להביא סוף סוף את היציבות המיוחלת למפלגה. אתה מוזמן להעליב את האינטליגנציה של עצמך, אבל למה גם את שלנו?

דיקטטורות לא קמות בן לילה. בדרך כלל מדובר בתהליך זוחל, שמתקדם במהירות משתנה לאורך תקופה, עד שבשלב מסוים, בלי הכרזות ובלי טקסים, מגיעה ההבשלה. חלק מאיתנו לא שם לב, חלק אחר לא ייחס חשיבות, אחרים חשבו שאין ברירה ורבים היו פשוט אדישים. נדמה לי שאנחנו בעיצומו של תהליך כזה ויכול מאוד להיות שעברנו את נקודת האל־חזור. אנחנו בשלב שבו אפילו מראית העין כבר מיותרת. השלב הבא הוא לבחור את נתניהו למנהיג הליכוד לכל ימי חייו, ואחר כך לקבוע שהוא יקבע את יורשו (הבן יאיר, כמובן). לא, אנחנו לא רחוקים משם.

למה הוא צריך פריימריז עכשיו? כי כרגע אף אחד עוד לא בשל להתמודד נגדו. בדמוקרטיה בריאה, נותנים צ'אנס לתהליך הדמוקרטי. ניר ברקת מתפקד לליכוד? גדעון סער מתחמם על הקווים? משה (בוגי) יעלון נראה כפוטנציאל לא רע? אסור לתת לזה לקרות. אנחנו נתכנס עכשיו ונבחר את המנהיג כל עוד אין מולו מתחרים. אחר כך נשמיץ את המפלגות שבהן "אין דמוקרטיה", לעומת הדמוקרטיה התוססת והחיונית של הליכוד. העיקר שאפשר יהיה להוציא ארבעה מיליון שקל, לגייס כספים, להקים מטה, לעשות קמפיין, וכל זה בלי יריב וללא קרב, כדי שאפשר יהיה לחלק כספים למקורבים ולרפד את מלחכי הפנכה שמספקים שירותים למשפחה חינם אין כסף, לאורך כל השנה.

שיפסיק לבלבל את המוח. דיקטטורה? מעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה זה תהליך ארוך ועמוק שצריך שיהיו לו יסודות עמוקים בחברה. בישראל מספיק שביבי מפסיד וכל התהליך העמוק והנוראי הזה נעלם. מצדיע לפרופ' שיעשה מחקר מעמיק שיסביר איך ביבי גורם לחלק מהישראלים להגיע למצב של הפרעה נפשית (דיפרסיה מצד המתנגדים ומאניה מצד התומכים).

יש בין דמוקרטיה למשטר אוטוריטרי שלב שנקרא דמוקרטיה לא ליברלית. יש את כל המנגנונים הפורמליים של הדמוקרטיה, אבל בפועל אין בהם כלום. רוסיה למשל. ישראל לא שם, או עוד לא שם, תלוי את מי אתה שואל, אבל ראש ממשלה שהוא גם 5 שרים או לא יודע כמה הוא היום, נסיונות בהפחתת כוחם של בתי המשפט והכנסת, וכו' לא מציבים את ישראל רחוק מאד משם על הסקאלה.

רוסיה היא לא דיקטטורה, היא דמוקרטיה לא ליברלית. זו ההגדרה. יש שם בחירות, יש הפרדת רשויות, יש תקשורת חופשית. אבל רק פורמלית, הרי לפרלמנט שלהם אין שום כוח מול פוטין, גם לא לבית המשפט, התקשורת שם לא באמת חופשית ועוד ועוד. היא דמוקרטיה רק במנגנונים שלה, כלפי חוץ.

דיקטטורה זה משהו אחר לגמרי. וברור שישראל לא בכיוון של זה בכלל.

אנחנו די רחוקים מדמוקרטיה, בהרבה מובנים, אבל זה לא שכשמתרחקים מדמוקרטיה על הסקאלה מתקרבים בהכרח לדיקטטורה.
במובן של כמה אנחנו מתקרבים לדיקטטורה, אם תשים על הסקאלה מצד אחד את רוסיה ומצד שני את הדמוקרטיה הכי דמוקרטית בעולם, אנחנו עדיין קרובים הרבה יותר לצד של אותה דמוקרטיה לטעמי. (לא מעלימים כאן מתנגדי שלטון, לבית המשפט העליון יש עצמאות רבה מאד, וכו').
כאמור, רק במובן של הסקאלה דמוקרטיה-דיקטטורה. במובנים אחרים אנחנו רחוקים מרחק רב מדמוקרטיה תקינה (שוויון בפני החוק, זכויות אזרח, וכיו"ב).

אנחנו די רחוקים מדמוקרטיה, בהרבה מובנים, אבל זה לא שכשמתרחקים מדמוקרטיה על הסקאלה מתקרבים בהכרח לדיקטטורה.
במובן של כמה אנחנו מתקרבים לדיקטטורה, אם תשים על הסקאלה מצד אחד את רוסיה ומצד שני את הדמוקרטיה הכי דמוקרטית בעולם, אנחנו עדיין קרובים הרבה יותר לצד של אותה דמוקרטיה לטעמי. ( לא מעלימים כאן מתנגדי שלטון, לבית המשפט העליון יש עצמאות רבה מאד, וכו' ).
כאמור, רק במובן של הסקאלה דמוקרטיה-דיקטטורה. במובנים אחרים אנחנו רחוקים מרחק רב מדמוקרטיה תקינה (שוויון בפני החוק, זכויות אזרח, וכיו"ב).