פורום השדים האדומים

בתוך כל אשכולות הזרים, מי נשאר, מי הולך, את מי צריך להביא ואת מי לא היה צריך להביא, נעים להיזכר בעילויים שזכינו שיישחקו אצלנו.
שוט, חמשת הזרים הכי טובים ששיחקו באדום, בלי קשר לתפקוד. הבחירה וואלה קשה מאוד.
שלי:

1. פרוויס שורט
2. דיוויד ת׳רדקיל
3. רדנקו דובראש
4. קרלון בראון
5. באק ג׳ונסון

לינטון טאונס אלוהים

הייתי מוסיף את מייק לארגי.

השחקן הגדול ביותר הוא כמובן פרוויס שורט אך להפועל הגיע בסוף הקריירה.

רדנקו דובראש היה שחקן מצוין אבל לא בליגה של הגדולים באמת כך גם קרלון בראון.

אם בודקים את הזרים בהטובים ביותר עם תרומה משמעותית, אזי הם: מייק לארגי, דיוויד ת׳רדקיל (עם כוכבית).

דניס וויליאמס. איך אפשר לשכוח.

היה גם איזה סנטר צולע, "שכחתי" את שמו

מרסר היה אחד האגדיים, באק ג׳ונסון ודייויד ת׳רדקיל זה שחקנים שאף אחד לא יכל לעצור. לא סתם הנבלות לקחו שניים מהם, ולגבי ת׳רדקיל היו דיבורים משם

מי זה מרסר?

מייק לארגי שהגיע אלינו מאופסולה ניו ג׳רזי.
האמת שאפשר להגיד שהבוגד אולי לפני מייק

זלוטיקמן נולד בחיפה אז גם הוא זר.

ד״א,לא יודע אם בארי נחשב "לזר." אם כן,אז בארי בלי ספק בכלל.

מה עם ננו?

חשבתי גם על ננו
אבל לדעתי הוא לא אחד מחמשת הטובים ביותר

מה עם צמד האמריקאים המשופמים הלבנים: דאג לי וברוק סטפי?

עד כמה שזכור לי, סטפי לא היה משופם ובטח לא בטופ, למרות שניצח יותר דרבים מננו או דניס וויליאמס.

שניהם היו נחמדים. לא מעבר לזה

ננו היה לוזר די גדול. החטיא המון זריקות שרדנקו שנה לפניו היה קולע

מארק סנפורד.

אני יחסית צעיר, אז אני רוצה לציין את וי.פי.

דובראש לטעמי היה הגארד הזר הכי טוב בהיסטוריה של הפועל. כן, עד כדי כך. לקח קבוצה מאוד בינונית (למרות תרדקיל, ושטיינהאור) במו ידיו לזכייה בגביע ולכמעט אליפות. קבוצה שחלק גדול מהניצחונות שלה היו בקושי, במשחקים צמודים, גם מול קבוצות חלשות. ואת רובם המוחלט של המשחקים האלה רדנקו ניצח לבד. ממש לבד.
אני די בטוח שאלמלא הפציעה שלו אחרי שעזב את הפועל, הוא היה מגיע לnba. ואני די בטוח שאם בוראש היה משחק בתקופה הזו הוא היה מרוויח מיליונים.
גארד עצום, גבוה (שני מטר), עם ג׳אמפ בלתי עציר, משחק גב לסל, ראיית משחק, ווינר. היה לו הכול. באמת. שחקן מושלם. כשהוא רצה הוא גם שמר.
בעיני מה שמעיד יותר מכל על הגדולה של דובראש היא העונה שהוא חזר להפועל של גוסינסקי בליגה השניה. בקושי זז, אחרי פרישה, זקן. ועדיין ניצח לבד כל משחק צמוד באותה עונה (למעט לב השרון, אז יצא בחמש עבירות).
לא מאמן שאי פעם נביא שחקן שמתקרב לרמה הזו.

וחמישייה הזרים שלי.
דובראש, כמובן. (בעיני ראוי להזכיר בעמדה הזו דווקא בחור בשם קרטיס מקנטס, שאם לא היה עושה בעיות היה מגיע רחוק. מבחינת יכולות קרטיס היה שחקן גדול. ננו היה שחקן טוב יותר, כמובן. אז קודם ננו ואחר כך קרטיס)
דייויד הנדרסון (לטעמי היה קרלון בראון משודרג. אחריו בעמדה לינטון טאונס, דניס וויליאמס וקרלון בראון)
דייויד תרדקיל (למרות שיש לא מעט ימים שאני לוקח לעמדה הזאת את מייק לארגי)
פרוויס שורט (כמובן)
לבאן מרסר (כי הוא היה שחקן אדיר וכי כמה סנטרים זרים כבר הפועל הביאה)

אבל לא היה כמו דובראש. שימו את רדנקו בהפועל הנוכחית והוא מביא אותה לבד לפיינל פור.

איזה פוטנציאל היה לדימטירי היל.
קרל איימוס היה שחקן הגנה אדיר, אך יותר נגר מפליישר וג'יימס טרי ביחד.

הרמת לי להנחתה כשהזכרת לי אירוע מעצבן מאין כמוהו
בארי הגדול מכולם, לא היה בישראל שחקן כמוהו. כן, גם לא מהצבע של השתן שצובע את המדינה.
אבל זר הוא לא היה, ישראלי, שחקן נבחרת. רק קצת חסר מזל.
אחרי שהפסדנו בגמר הגביע 1976 לגבת יגור, אמרו בטלוויזיה (לא זוכר מי) שעדיף שבארי שיפמן הישראלי לקח את הגביע ולא בארי לייבוביץ "הזר"
ולא יכולה להיות חמישיית זרים בלי מייק לארגי.