פורום השדים האדומים

נדהמתי לשמוע. ככה פתאום. אני כל כך עצוב. מאחרוני הנפילים.

לפני שנים חיפשתי אותו בקשר לנערה במצוקה. הצלחתי לקבוע פגישה. ישבתי עמו במשך זמן ממושך כשהוא מקשיב קשב רב לכל פרטי המצוקות של הנערה. היא ביקש שאתאזר בסבלנות והוא כתב לה מכתב אישי: רגיש, מעודד, ורווי בחכמה ובעצות מועילות. הוא גם אמר שישמח להיפגש איתה אם תרצה בכך. הנערה כל כך התרגשה מהמכתב - מיסגרה אותו בהתלהבות והפנימה את מסקנותיו. חייה חזרו למסלולם.

כזה אדם הוא היה. אני בטוח שלא הייתי היחיד, דברים כאלה לא מתפרסמים אבל הם אלה המעידים על גדולת האדם הזה.

תמיד אזכור אותך יוסי

העולם הרבה פחות טוב בלעדיך

בושה וחרפה.
בזיון שאין שני לו.
גועל נפש מזעזע ומחריד.
הגיע הזמן שהימין האידיאולוגי יתנער מאמירות דוחות ומטונפות שכאלה שאין בינן לבין יהדות, הגינות, אנושיות דבר וחצי דבר.
****
יהי זכרו ברוך.
יהי רצון שיעמדו לו זכויותיו במרומים.

מצטרף לקומוניסים או כמו שאמר הרבי מילובביץ שכל יהודי הוא יהלום, אהבתי את המחשבה שלו בנושא חינוך, לא התחברתי לדעותיו בנושאים אחרים......
יהי זכרו ברוך.

לא רק גופשטיין הטינופת:
http://www.kikar.co.il/mobile/app/#news.187244

ידידי,התבטאת כך גם כלפי אנשים שגידפו את מר"ן הרב עובדיה יוסף בשעת מותו?
אתה לא יודע שאנשים מקצינים את דעותיהם כדי ליצור לעצמם זהות?

החלום זה להשאיר אותם לבד בלי צבא לבנות התנחלות אי שם באזור כעוס ועצבני עם הרבה רובי קלצ'ניקוב ומטעני צינור למיניהם וכו וכו חלום. לא יקרה. אבל לפחות לתת להם לנסות להגשים את חלומם רק בלי הצבא? לא בטוח שהם יתנגדו.

והנה שוב הימין המתוק מנסה לטעון לשוויון במסוכנות ובדמיון לראש המפלגה הנאציונל סוציאליסטית.

אשמח אם רומאריו ימצא לטובת החברים ציטוטים דומים בשטניותם, ימים ספורים אחרי מותו של המר"ן שפורסמו על-ידי אנשי שמאל.

השקר הכי גדול של הימין זה לטעון שהשוליים בכל צד "מסוכנים באותה מידה"

"בעברית מוקפדית".
Fail.

ואוו, אתה לא מבין מה הלך כאן באשכול על הסתלקותו של מרן. שפל שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של הפורום הזה.

אני לא מבין מה הבעיה.
בעיניהם הוא בנאדם נתעב, טבעי ומובן לגמרי שהם ישמחו במותו.
הרי גם אני ועוד הרבה אחרים פה ישמחו כשהם בעצמם ימותו, וזה עוד לפני שהזכרתי את כל האנשים שאנחנו כאוהדי הפועל מייחלים למותם.

אם כל אחד היה אומר וכותב מה שהוא מרגיש...
גם אם הם בהמות, יש צפייה מאנשי ציבור לגלות סוג של איפוק, אחריות או איך שלא תקרא לזה ולו מטעמי כבוד לאדם.

לא הלכתי לחפש ציטוטים מפורומים של מתנחלים קיצוניים ואפילו לא הצצתי בטוקבקים בוויינט. ביקשתי מרומאריו ציטוטים של אנשי שמאל מוכרים, הסהרוריים ביותר שקיימים, שמגלים שמחה כל כך שטנית ורשעית כלפי מותו של הרבובדיה.

ואני גם לא בטוח שבפורום היו כאלה קריאות צהלה כלפי מותו של אדם 24 שעות לאחר המקרה. אתה יודע, אנחנו יהודים, נותנים לגופה להתקרר לפני שמגדפים. אולי צריך לבדוק בציציות את יהדותו של מיכאל בן-זונה

יותר מזה שאני לא מבין למה אנשים כועסים על התגובות האלה, ויותר מזה שאני לא מבין למה אנשים מתפלאים על התגובות האלה,
אני חושב שהן מאוד ראויות. בעיניי זה כבוד מאוד גדול למנוח, ואני חושב ששריד עצמו היה מאוד גאה לשמוע שטינופות כמו מרזל ובן ארי חוגגים את מותו.

טור בן קצת יותר משנה של יוסי שריד
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.2393332
מצדי, תקפצו לי
כ"שונא ישראל", כ"אוהב ערבים", כ"בוגד" וכ"הומו שמזדיין בתחת", אני מתכבד להודיע ברוח הזמן ובסגנון המקומי: לא תזכו לקרוא וידוי חרטה שלי, ואל תצפו לראיון להוכחת חפותי ונאמנותי. אתם יכולים, במחילה מכם, לקפוץ לי.

מבן ארי וגופשטיין אתה מצפה לאיפוק? בחיאת.

מגופשטיין אני לא מצפה לכלום
מבן ארי כן.

מעניין למה, בהנתן ששניהם חולקים השקפת עולם זהה

זה לא נכון
וחבל שבן ארי מדגיש את הדמיון ולא השוני בין התפיסות. אבל זו בחירה שלו. ובחירה של אחרים תהיה האם לתמוך בו פוליטית בהמשך אם אלו הן עמדותיו ואלה הם חבריו ושותפיו.

יש קו אדום וגופשטיין עבר אותו מזמן

חבל שהתקשורת באופן שיטתי נותנת לו במה ומעצימה את כוחו משיקולים אינטרסנטים מובנים (הצגת הימין כהזוי וחלאתי)

התקשורת (ואחרים) לא אומרת ש"הימין הזוי וחלאתי", אלא שיש בו גורמים מסוכנים (מה שאתה בחרת משום מה לקרוא לו "הזוי וחלאתי").

אני אשמח לשמוע איפה הם חלוקים.

ובבקשה, תתיחס לתפיסות אידאולוגיות.

סליחה על ההתערבות, אבל
אולי אפשר לחסל את הויכוח הפוליטי הנוכחי עוד בתחילתו, ולהשאיר את האשכול לזכרו של האיש המיוחד, שלזכרו נפתח האשכול.
תמצאו אכסנייה באינספור אשכולות אחרים, שבסופו של תהליך מגיעים תמיד לאותה נקודת אין מוצא, בויכוח הפוליטי של הרחוב הישראלי.

תתבגרו ותגברו על היצר הזה.

שלשום בערב, תוך כדי עבודה, קיבלתי דרך אחותי את ההודעה על פטירתו של יוסי שריד.
אירוע שישר נתן לי פלשבק לארוע פטירתו של אבי.
אותו גיל פטירה, אותה בעיה רפואית וההיכרות רבת השנים עם האדם, גם במישור האישי.
עקב פעילותו הפוליטית של אבי ברצ ההסטורית, ולאחר מכן במרצ, יצא לי לראות מקרוב את יוסי שריד בפעילותו הפוליטית, וגם ברגעים אישיים.
אין לי יותר מידי מה לאמר, מעבר לרגשות ותחושות קשות, והרבה זכרונות שצפו ועלו, ומלוות אותי מאז יום שישי.
בימים הקרובים הם יעלמו, החיים ישובו למסלולם, אבל אין ספק שביום שישי איבדנו אדם יקר.

יהי זכרו ברוך

למי שפספס, ממליץ לשמוע/לקרוא את ההספד המרגש, הכואב והחד של עמוס עוז היום.

אגב, ישי שריד הזכיר בדבריו גם השבתות עם אביו בבלומפילד...