עובדיה כתב:
אז הלכנו רחוק עד לימי הביניים וגילינו שהקהילה הכי גדולה באירופה קיבלה הזדמנות חד פעמית להשתלב, לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים ודחפה אותו לתחת. אחר כך הם מצאו את עצמם בצפון אפריקה בונים בתים מבוץ.
היום יש פסטיבל שלם שקורא לעצמו גירוש יהודי ספרד, יש טיולים והמון ספרים ואפילו כבר יוצאים מהבית ספר לשמוע שקרים במקום הכי לא מעניין ואטרקטיבי בספרד.
במקום לאכול עוגת פרג עם תה בבית הצנוע שלי ושל ההורים בוינה, אני מוצא את עצמי מחלץ עבריין סוג ז' מרכב שהתפוצץ ליד קניון בראש האוור של מוצ"ש.
לחשוב שהייתי יכול ללכת ברגל מהבית לויסנטה קלדרון, אני מוצא את עצמי מקיא גלונים באיזה סיור מזדיין בים שלא מעניין אף אחד חוץ מאוכלוסיות מסויימות שלא יודעות לחשב ששבוע באילת הרבה יותר יקר מחופשה של שבוע במינכן.
במקום כל זה, אני רב ב5 בבוקר עם עידנוש שמרגיש מסופק מלהילחם על העאלק עקרונות שלו בלי ללמוד שהעקרונות האלה, רק שואות מביאות.
אתה, ידידי, פשוט בן אדם פסימי שלא מרוצה ממה שיש לו. אני לא מאשים אותך חלילה, זאת תכונה(מחלה?) מאוד נפוצה במין האנושי שגורמת לעולם הזה לפעול ולנוע. לחשוב שתמיד יכול להיות לך יותר טוב זאת מחשבה עתיקת יומין. אז תולים את חוסר הסיפוק והאושר במשפחה, בחברים, בעבודה. יש יהודים ישראלים שמגדילים ותולים אותה בחברה הישראלית ובפוליטיקה הישראלית. כאילו שערסים שמצביעים ביבי הם הדבר הכי גרוע שהמין האנושי יכול לייצר. לא כך הדבר. רבנו בחיי אבן פקודה כותב ב"חובת הלבבות" שאדם שלא עובד על מידת הענווה שלו, סופו שלא יסופק גם אם יאחוז את כל העולם בידו. והרי זאת תופעה חדשה ש"יורדים" מהארץ חוזרים? והרי זאת תופעה חדשה שמהגרים(לאו דווקא יהודים ישראלים) לא מוצאים את נחלתם במקום שאליו היגרו? והרי כמו שהמחשבה שתמיד יכול להיות לך יותר טוב היא עתיקת יומין, כך גם תופעת האכזבה כשלא מגיע האושר המיוחל כשאתה משיג את מה שחשבת שיגרום לך לאושר. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, אמר שלמה המלך.
היהדות מציעה פתרון לעניין הזה במסכת אבות וקובעת שכדי להיות עשיר, עליך להיות שמח בחלקך. רבים הרבנים והמפרשים שהתפלספו על זה וכמעט כולם הגיעו למסקנה אחת, כדי להיות שמח בחלקך ולהיות "עשיר", מאושר ומסופק- עליך לברוח ממדת הגאווה.