|
מתוך הפייסבוק, בינתיים עלה גם לסטטוסים מצייצים:
יצא לי לנסוע באוטובוסים בנפאל, בבוליביה, בתאילנד, בפרו, בעוד מקומות שאנחנו כאן בווילה-בג'ונגל שלנו מגדירים עולם שלישי. אף אחת מהנסיעות ההן לא התקרבה לחוויית הנסיעה מירושלים לתל אביב, אגד 405, עם חבורה של אוהדי בית"ר.
עלו לאוטובוס, התיישבו מאחור וראשית חוכמה תלו על החלון האחורי דגל ישראל גדול, שלא נתבלבל ונחשוב שאנחנו בנורווגיה או באיסלנד. עוד לפני שהאוטובוס יצא מהתחנה המרכזית, הם כבר הצוויחו ממיטב הרפרטואר, תוך תיפוף נמרץ על החלונות. מהר מאוד התחלפו "אוהבים אותך בית"ר" ו"לעולם לא תצעדי לבד" בפואמות של "מוות לערבים", ולהומואים, ולשמאלנים, ול"חזירים האדומים של הפועל". ועוד פנינים על ערבים שלא אחזור עליהן.
בחורה שישבה לידם ביקשה מהם להפסיק. הם צחקו עליה והגבירו ווליום. ניגשתי לנהג, ביקשתי ממנו להשתיק אותם. הוא ניסה לנפנף אותי. אמרתי לו שזו תחבורה ציבורית, שזכותי תמורת הכרטיס שלי לנסוע בשקט, שאני לא צריכה לשמוע "מוות לערבים". הוא שאל מה אני רוצה שיעשה. אמרתי לו שיגיד להם להפסיק לצעוק ולדפוק על החלונות, או לרדת מהאוטובוס. אמרתי לו שזאת האחריות שלו. הוא אמר שהוא לא יכול ובסך הכל מה קרה, שרים קצת בדרך למשחק. היה ברור שבשבילו אני הפרעה הרבה יותר חמורה מהם.
בינתיים הרוחות מאחור התלהטו, הבחורה ההיא חטפה קללות. גם היא באה אל הנהג, נסערת, ודרשה ממנו להפסיק את זה. היא בכתה בהיסטריה. הנהג לא עשה כלום.
חזרתי למקום שלי וביקשתי מהבחור שישב לידי להתקשר למשטרה [הבטריה שלי מתה] ולבקש שישלחו ניידת לתחנה בהראל. הוא התקשר, הזדהה כעו"ד, דיווח על התפרעות באוטובוס ועל קריאות 'מוות לערבים' ו'מוות להומואים'. כאן הסתובב אלינו אחד שישב לפנינו וניסה להניא אותנו מלהזמין משטרה. הוא טען שזו תגובה קיצונית, שבסך הכול זכותם, שאולי זה לא כ"כ נעים אבל אין פה עניין למשטרה. התעלמנו ממנו. במוקד המשטרה אמרו שישלחו ניידת לתחנה. חזרתי לנהג ואמרתי לו שיחכה בתחנה כי יש ניידת בדרך. הוא התפרץ: "אם תבוא משטרה אני אגיד להם שאת משקרת. הם סתם שרים קצת." "מוות לערבים זה סתם שרים קצת?" שאלתי. הוא לא ראה בזה שום בעיה.
בשלב הזה קלטו אותי נוער הזהב כגורם עוין והתחילו לקלל גם אותי, מכל הלב. שאר הנוסעים או לא הגיבו, או מילמלו שזה לא נורא, שאנחנו סתם מגזימות. חוץ מנוסע אחד. שזינק על הרגליים והתחיל לצרוח בזעם – עלי. האשים אותי ב"סתימת פיות" והזהיר אותי שאם לא אפסיק, הוא יסתום *לי* את הפה. לא היה שום ספק שהוא מתכוון לזה.
ראיתי שהשוטרים לא מגיעים ושהנהג לא מוכן לחכות בתחנה. אמרתי לו שאם הוא לא משתיק או מוריד אותם מהאוטובוס אני אתלונן עליו, אישית, במשטרה. אז הוא קם סופסוף והלך לחלק האחורי, הצהוב-שחור, של האוטובוס. אני מניחה שאמר משהו בנוסח "אני אסתבך בגללכם" ולא "הלו, זה אוטובוס ציבורי, תתחשבו בשאר הנוסעים או תרדו". השבח לאֵלות, הם סתמו עד תל אביב.
"הפכנו למיעוט מתגונן," אמר לי העו"ד שישב לידי. במוקד המשטרה אמרו לו שבתחנה המרכזית בתל אביב תחכה ניידת. כמובן, שום ניידת לא חיכתה שם.
כשירדתי מהאוטובוס, ההוא שהמליץ לנו לא לקרוא למשטרה, אמר לי: "תדעי לך שאוהדי הפועל לא יותר טובים. אלה פה צועקים 'מוות לערבים' וההם צועקים 'שואה ליהודים'."
"כן, ממש," אמרתי לו, ורציתי להוסיף משהו, אבל אז הסתכלתי עליו ומה שראיתי דיכא אותי יותר מכל הנסיעה הזאת. הוא היה לבוש במדי ב' אפורים, עם תג של משטרת ישראל על השרוול. כל הזמן הזה, כשנעימי זמירות ישראל השתוללו שם, כשקיללו את הבחורה ואותי, כשהאיש ההוא איים עלי – כל הזמן הזה ישב באוטובוס שוטר במדים, ולא נקף אצבע.
|
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
