http://www.themarker.com/opinion/1.2452745אני מבין ש"ויכוח ברלין" נפתח מחדש. באדיבות סל הקניות הזול שם. הנה התרומה שלי.
יוקר המחיה בישראל והדרך בה המטריקס הישראלי מרמה ומשעבד את מעמד הביניים הוא סכנה אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל. המערכת הישראלית הפכה למעוותת וקפואה. היא לא מאפשרת לרעיונות חדשים או לאנשים חדשים להטות באורח מהותי מדיניות או להביא לשינויים בסיסיים באורח החיים שלנו. אני מכיר כל כך הרבה צעירים ישראלים מוכשרים מאוד, עם תארים מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. לרבים מאוד מהם אין מה לחפש פה; אלא אם כמובן יבחרו ללכת אל שדות ההיי טק המשתלמים.
התחושה היא שישראל חסומה. חסומה וחוסמת. היא הפכה מאחת המדינות השוויוניות בעולם לאוליגרכיה. אוליגרכיה שבה רק ילדי העשירים יקנו דירה בלי להשתעבד לכל חייהם למשכנתא מגוחכת בגובהה. אוליגרכיה שבה רק לילדי "המחוברים" (רולניק) יהיו הזדמנויות שוות - ולא רק בחברת חשמל. אוליגרכיה רעיונית, שבה באמת שכנענו את עצמנו שעלינו לבחור שוב ושוב באותן דמויות עבשות, מובארקים שלנו. מנותקים מהתור בקופת חולים או מהמחירים בסופר, האנשים האלה ממשיכים לנהל את חיינו. אנחנו חיים בעולם גלובאלי ודיגיטלי. ישראל היא מושבה אנאלוגית.
ברלין ושאר הדיבור על ירידה מהארץ (אני משתמש במכוון במושג הזה) נועדו להמחיש באורח עמוק את המצוקה של מעמד הביניים הישראלי. נאמנים פצעי אוהב. ומי שמתנפל על אלה שמדברים על קלות החיים בחו"ל רוצה כנראה לאטום את אוזניו ולעצום את עיניו בפני מה שמתבקש: ההסכם הישראלי הופר. ההפרה שלו, שבמסגרתה רוכבים כאן המתעשרים החדשים על ג'יפיהם השחורים, הסקטורים למיניהם, הטייקונים ובני ביתם, היא הפרה חמורה מאוד. הפרה יסודית. אנשים מוכנים היו לחיות כאן חיים קשים מאוד עבור חברת מופת. או כזו שניסתה. הם אינם מוכנים לחיות חיים קשים מאוד כדי שלעוד ראש ממשלה יהיה עוד בית מפואר. כששוברים סולידריות מוצאים יורדים צוהלים בברלין על מחירי המילקי.
אני לא אוהב את ההתפארות הזו במחירים הזולים, היא מפריעה לי. בחרתי לחיות כאן. ומהבחירה הזו משתמע שהייתי רוצה לראות כאן את האנשים הטובים ביותר, ולא לחזות בירידה מפחידה ומייאשת.
אבל הנה הכישלון של המנהיגות שלנו: חוסר היכולת להבין שבעולם גלובאלי, הישראלים צריכים לבחור בישראל. כל יום. שאי אפשר עוד לספר להם בלופים ושקרים גסים. על דיור. על המחירים בסופר. שאי אפשר לסגור עוד עסקה אפלה בין הרגולטור לטייקון על חשבון גמלאית שקונה קוטג'. שהמשמעות של ההונאה המתמשכת והעושק והביזה יהיו דלדולה המתמשך של ישראל. הפיכתה למושבת מטעים אמיתית, ענייה, מוכת בערות מתחדשת.
המנהיגות שלנו לא מבינה שהסיסמאות הריקות שלה כבר לא עובדות. שכדי שישראל תמשיך להיות הבחירה של ישראלים, היא צריכה לספק את התמורה. היא כל כך מעוותת המנהיגות שאין לה מושג מהי התמורה.
שלא ינאמו לי על אבותינו החלוצים. אני מכיר די טוב את ההיסטוריה המשפחתית שלי. אבותיי החלוצים באו לכאן לכונן חברה טובה יותר מאירופה, לא גרועה ממנה. הם לא באו לכאן ולא סללו כבישים כדי שנכדי נכדיהם ישמשו בטריות קטנות לאספקת ממון לסקטורים קיצוניים, הם לא באו כדי לסדר ג'ובים למקורבים של ישראל כץ או לסבסד את העושר של ניני הנינים של לב לבייב.
"לא, אני לא אוהב לראות את חגיגות הירידה. אבל אני מבין אותן ואת הסכנה שהן מסמנות, ואת האתגר שהן מציבות לישראל - להשתפר". את המילים האלה היו צריכים לומר קברניטינו. אבל הם חיים בעולם משלהם, והוא מדושן מאוד.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
