bigi37 כתב:
מובן שאי אפשר לייחס לישראל/ארה"ב/המערב אחריות מלאה להקמת החמאס/המהפכה באיראן וכו', אבל אי אפשר להתעלם מהקשר הזה שקיים לעתים תכופות מדי. אפשר לראות אותו גם בכתבה שהביאו למעלה, לפיה אסד תמך בגורמים קיצוניים מתוך אינטרסים סוריים (התנגדות לארה"ב בעיראק) וזה פגע בו בסופו של דבר, אז אין פה שום עניין של גזענות או זלזול בערבים. יש פה משהו דיי פשוט - גורם חזק (ישראל, סוריה, ארה"ב) תומך בגורם קיצוני מתוך מחשבה ש"האויב של האויב שלי הוא חבר שלי" ומובן שזה מתהפך בסוף. ככה לפחות אני רואה הרבה אירועים בהיסטוריה.
אני מצטרף. זה יותר קוצר רואי וקושי לפעול בסביבה שיש בה רק רעים ורעים יותר.
להבנתי החמאס צמח בעזה ולא בגדה בגלל הקרבה למצרים ולאחים המוסלמים. ישראל יותר העלימה עין מאשר סייעה בפועל גם כי לא רצתה להיכנס לעימות חזיתי עם ארגון דתי וגם כי אשף החילוני יותר נתפס כאיום הרציני. היה הגיון בגישה הזו בזמנה, בדיעבד התוצאות לא משהו.
לגבי דאעש, המערב הבין מהר מאוד שהמורדים בסוריה לא מאוד נחמדים. נדמה לי שהיתה הערכת יתר לכוחם של הכורדים. עכשיו כבר יש קריאות לשתף פעולה עם אסד נגד דאעש בדיוק מצד אלה שקראו לפני שנה להפציץ אותו. אני מניח שהגישה תהיה לוותר על סוריה כעבודה, ו לנסות לצמצם את הזליגה לשכנות. לחבור לסונים מתונים בעירק כשהחלפת מליקי היא צעד ראשון, לתמוך הכורדים, ו להגביל את העימות בסוריה לפלגים הסונים מול חיזבאללה ואסד