פורום השדים האדומים

לעולם, לעולם אף אחד מאיתנו לא יכול לשכוח את הרגע הזה. זה היה יותר מכדורגל, לפחות בשבילי. זה היה אחד הרגעים, ואולי הרגע היחיד, שבו הרגשתי אוטופיה. הרגשתי שאנחנו חי בעולם מושלם. שהצדיק מנצח את הרשע, שאין רוע. שהתקווה מנצחת את הפחד. זה לא יכול היה להיות יותר מושלם.
אאחוז ברגע הזה וביום הזה עד אחרית ימיי

מאז החיים בירידה..

רגע אדיר שהוא גם הוכחה לכמה העולם הוא גלגל והכל זמני. מי היה מאמין שהאדם שאחראי על אחד הרגעים הכי מאושרים שהיו לי לובש היום צהוב ואני שונא אותו כ״כ?

אמרו כמעט כל גרוש וגרושה בהיסטוריה.

יום אדייייררררר !!!

דרך אגב למישהו יש לינק להורדה של :שיר האליפות של האולטראס-עונה מהאגדות

תודה

ניסיתי לכתוב על היום ההוא , על העצירה בתחנת דלק אקראית ומפגש עם אוהדי חיפה החוגגים , אבל יש בחור שעשה את זה טוב ממני , ועוד בשנת 92.

ניק הורנבי כתב בספרו האדיר "אהבה על הדשא" פרק בשם "הרגע הכי גדול אי פעם" שבו הוא מסביר למה הזכיה של ארסנל באליפות 1989 בדקה ה92 היא יותר אדירה מקידום , זכיה בלוטו , הולדת בן , חתונה , סקס וכל אירוע משמח אפשרי אחר.

מומלץ בחום.

אף אחד לא יקח מאיתנו את זה,
חוץ מהעובדה שהקבוצה שלנו נראה כמו פח אשפה כבר שלוש שנים.

משהו שקורה פעם בחיים
אולי עוד נראה אליפויות אבל לא כזאת.

באמת?
אתה באמת מרגיש ככה?
גם אם נירד 20 ליגות, אף אחד לא יקח ממני את זה.

אני עדיין מחפש את הפסיכופט שצעק אחרי הפנדל המוחמץ "יאללה טירוווף מי בכלל רוצה לקחת אליפות בפנדל!!"

הדמעות יורדות שרואים את זה, זה באמת אחד הרגעים הגדולים בכדורגל הישראלי,
אחד הרגעים המטורפים שחוויתי, אני זוכר שישבתי בבית ופתאום אני מוצא את עצמי בתוך האוטו נוסע שעה וחצי לכיוון בלומפילד,
זה היה הדבר הכי טבעי לעשות.

!!!
הרגע הכי עוצמתי שחוויתי

חובה על כולם להוריד את שער השבת של אותו מחזור, מישהו פה הביא לינק
כל הראיונות המרגשים של אחרי המשחק שם.

הביתרים קוראים לזה צום ה15 במאי.


איזה לילה לבן מטורף
להישאר בבלומפילד עד 5 וחצי בבוקר
לא יודע למה כל כך ריגש אותי, אבל-
ירדנו אני ועוד כמה חברים במרכזית בתל אביב ב12 בלילה, כמובן שבדרך החוצה נפגשים עם עוד אוהדים,
מגיעים לכביש ביציאה מהתחנה, ופשוט חיכינו 15 שניות שיבוא אוטו ויאסוף אותנו. והם עצרו, ואפילו לא הרמתי אצבע לטרמפ, וזה היה כל כל מובן מאליו מבחינתי שהוא עוצר ומסיע אותי לבלומפילד, וגם מבחינתו, שרק יום אחרי קלטתי כמה זה הזוי. אין לו מושג מי אני ולא להפך, ונכנסתי לאוטו שלו כאילו מינימום זה האח התאום שלי.

ובדרך לתל אביב, כל רמזור אדום אנשים יוצאים מהמכוניות ורוקדים, שכרון חושים.
איזה לילה

הדרך מטדי לבלומפילד. זה היה הדבר הכי מרגש שקרה לי בחיים.
פשוט שיירה של צפירות, נוסעים ב5 קמ"ש ולא יודעים מה לעשות עם עצמם.
נכנסים ליפו, כל צומת חגיגה כאילו עכשיו זכינו שוב. אין דברים כאלה

הרגע הכי מרגש שלי כאוהד
5 קמש במנהרת בגין
בקיבוץ גלויות כל פעם שיש אדום כולם יוצאים מהרכבים ורוקדים עד שיש שוב ירוק
אוהד בני יהודה בודד הולך ברחוב , אנשים אקראיים עוצרים ומחבקים אותו

איזה לילה

בגירסא הזאת ממש קל לעקוב אחרי יצחקי(זה ששומר על האליפסה האדומה), וזה אחד מהדברים שאני הכי אוהב לעשות כשאני צופה בשער הזה:
-לכל אורך המהלך הוא נתן לאליפסה האדומה הרבה יותר מדי חופש.
-ה"עכשיו דה סילבההההה" ל"ורמוווווווט" הוא כבר התחיל ספרינט קדימה, כנראה בתקווה לעקוץ במתפרצת.
-כשורמוט בועט הוא הרבה יותר מדי רחוק וההתחיל לרוץ הרבה יותר מדי מאוחר. האליפסה האדומה חופשית לגמרי.
-איך שהמשחק חודש עשה עבירה מכוערת על ורוצ'ינה וקיבל עליה אדום. אדום שהיה 100% בגלל עצבים, עצבים. עצבים של שחקן שמבין את המשמעות של השער שהובקע בגלל הטעות שלו.

ומצד שני (ואוף טופיק), אם הוא מגיע אלינו בקיץ ההוא...

לא אשכח בחיים את הנסיעה הזו במנהרות ואוהד מוכר בבלומפילד פשוט יושב עירום (חוץ מבוקסר אדום צמוד) על חלון המכונית עם כל הגוף בחוץ בעוד היא נוסעת.
ואת חרמש מצטלם בעירום כמעט מלא

אפשר בקשה לעלות ליטויוב את שער השבת שיש פה להורדה?

למישהו גם יש את היציע שאחרי שער השבת כדי לשמוע את קופמן ושאר החברים אוכלים את הלב?
וגם הראו את בלומפילד שמה

לא עובדת לי ההורדה של שער השבת.
כוסעמק.

צפייה ישירה? לינק אחר?

תודה!
----------------------


איזה יום גדול זה היה, מבסוט שנסעתי

צפיתי עכשיו שעתיים בחי משבת, תענוג

יש למישהו במקרה לינק להורדה של שבת ביציע?

גמני ראיתי ד"א..
לקראת הסוף מראים את פרימו מדבר, כבר הספקתי לשכוח איזה שמן הוא היה, וואו.

רק גורם לי לתהות יותר איך עדיין אין DVD אליפות לעונה המשוגעת הזאת.

איזה עונה משוגעת זאת הייתה.
4 בדרבי,איך שמחתם בתיקו,הפסד מחרפן בבלומפילד לחיפה,ניצחון בקללה שסימן כל כך המון,ניצחון יקר בסכנין בדקה ה90,השער של דה רידר מול בני יהודה וכמובן הדאבל.

צמרמורת... כל פעם מחדש