פורום השדים האדומים

אחרי כל הפטפוטים שלכם פה, ראיתי אתמול בוקסר, של אחד השכנים, פעם ראשונה שפגשתי אותו(אני דיי חדש פה באזור, עברנו דירה לא מזמן), היה גור בן שנה, וכבר בגודל מטורף, לא יאמן, אבל איזה כלב, ידידותי, ממש הפתיע אותי, אני חייב גם לציין לטובה את הבולדוג בעניין הזה(היה לשכנים קודמים שלי), של כלבים שנחשבים "אגרסיבים" יותר ואם מתייחסים אליהם נכון, הם יכולים להיות יותר נוחים אפילו מהקטנטנים האלה שהוזכרו בתחילת האשכול- בהחלט יש בזה משהו.

בוקסרים ובולדוגים נחשבים "אגרסיביים"? בעיני מי? בוקסרים ידועים ככלבים ידידותיים מאוד (בולדוגים זה כבר סיפור מעט יותר מורכב).

ובן שנה זה כבר לא גור. לפחות לא פיזית. (מנטלית עדיין כן).

הבנתי, אז הכלבים האלה זה קטגוריה אחת מתחת לכל הרוטויילרים, פיטבולים, אמסטפים, דוברמנים, אלה נחשבים לאגרסיבים בעיניך?
ולגבי הבולדוגים- הבנתי שיש כל מיני סוגים, אני מתכוון לגדולים, היתה לשכנים הקודמים שלי כלבה מדהימה(בולדוגית) גדולה בערך כמו בוקסר שגדלה תמיד בחצר, וגם אם היתה משוחררת ברחוב, חוץ מלקפוץ ולשחק היא לא היתה עושה כלום, היתה דיי פחדנית.
גם הכלב בוקסר שראיתי אתמול, רצה לשחק, על אף שההתלהבות שלו לפעמים מתפרשת כ"נהימות", כלב ממש נחמד הוא היה.

יש לי שני כלבים מעורבים ושניהם מצוינים עם ילדים, הגדול קצת יותר מהקטן למרות שהגדול הגיע אלינו בן שנה וחצי אותן בילה באחד הסניפים של X אוהבת חיות
אני לא יודע ממה הם מעורבים אבל הם נראים ככה

ערכית אני נגד טיפוח הגזעים והייתי מעדיף מעורב, רק שיש בי חשש עמוק מפני תוקפנות אפשרית שתצוץ ללא התראה, ונראה לי שהסיכון לילדים יותר קטן עם גזע שידוע כרגוע.
גם סיכון נמוך מאד לא הייתי רוצה לקחת עם הילדים שלי.

ולא עשיתם כלום למנוע את הנביחות? אילוף או משהו?

אני מבין את החשש הזה, ואני מבין גם את החשש לקבל עצות מאנשים שנראה שאוהבים כלבים יותר משהם אוהבים אנשים - אבל אני אומר לך את זה בתור אחד שאינו כזה - מההתרשמות שלי ומהסיבובים שלי עם כלבים ברחבי ערים מלאות בכלבים, הכלבים המעורבים לא יותר או פחות תוקפניים מכל כלב אחר, והסיכוי שהם וגזעיים יהפכו למרוקו סכין תוך רגע זהה - ואתה מוזמן למצוא מחקר שיסתור את זה.

אני אמליץ לך את מה שאני ממליץ לכל מי ששואל איזה גזע להביא שלא נובח, לא משיר שיער, לא משתולל, אין לו ריח וכו' וכו'.

תקנה פלייסטיישן.

אז לוקחים כלב בוגר (לא בהכרח מבוגר - בוגר. אפילו בן שנתיים או שלוש) שמזגו ואופיו ידועים. יש לא מעטים כאלה בעמותות ובבתי אומנה (ועמותות מהימנות יוכלו להתאים לך את הכלב המתאים לבית עם ילדים. אף עמותה לא רוצה למסור כלב לא מתאים לבית עם ילדים. כל עמותה רוצה שהאימוצים יצליחו. והתאמה נכונה עם המפתח להצלחה באימוצים). גם מאלף טוב יכול להתאים את הכלב הנכון שיסתדר עם ילדים, וכבר בגיל חצי שנה אפשר לראות בוודאות איך הכלב מסתדר ועתיד להסתדר עם ילדים.

אגב גזעים, גזע זה לא ערובה לאופי. מצטער לשבור מיתוס. אני מכיר כלבי רוע"ג כאלה וכלבי רוע"ג שהם ההיפך הגמור. ואני מכיר דוברמנים שהם כבשים רכים, ודוברמנים אחרים שהם אחרת לגמרי. ואני מכיר לברדורים תוקפניים, ופיטבולים שהם שה תמים, ופודלים נשכניים ופודלים שלעולם לא ינשכו. גזע זה לא ערובה לאופי ובטח לא לדפוסי התנהגות. כל כלב הוא אינדיבידואל בפני עצמו.

מה גם שכל הבלגן ששורר בארץ בענייני הרבעות חאפריות, ביתיות, לא מתועדות, דמוי גזעיות, מטחנות גורים וכל זה רק מייצר גזעים שנראים גזעיים והם לא צפויים לחלוטין (כלומר קשה מאוד לנבא את אופי הכלבים). בתי גידול מהימנים של ההי"ל (ההתאחדות הישראלית לכלבנות) לפחות משתדלים לשמור על קו אופי מסויים של גזע (שוב, למרות שזה לחלוטין לא ערובה, ובכל זאת הם משתדלים. הם ירביעו רק את הזכר עם האופי הנכון עם הנקבה בעלת המזג המתאים. את החאפרים כל זה לא מעניין בשיט. הם בקטע של לייצר גורים, והרבה, ולעשות כסף קל). מטחנות הגורים, ההרבעות הביתיות, החאפרים וכל הגורים ביד2 רק הורסים את הגזעים במובן הזה שגזעים הופכים להיות מאוד לא צפויים. ואז אתה מוצא גולדנים תוקפניים (ואתה מוצא), וכלבי רוע"ג חרדתיים וכדומה.

מהבחינה הזאת עדיף כבר באמת לאמץ כלב מעורב, בוגר, כזה שאופיו מוכר ומזגו ידוע ויציב כבר, ולא להתפתות לקנות גור "גזעי" או גזעי או דמוי גזעי (בלי תעודות) וליפול בפח. וצודק לת"א - כלבים מעורבים לא שונים בכלום מכלבים גזעיים או דמי גזעיים. להיפך - כלבים מעורבים נוטים להיות בריאים יותר (מחוסרי בעיות גנטיות שאופייניות לגזעים שמורבעים רק בינם לבין עצמם, כמו אצל בני האדם, כמו אצל בדואים או יהודים) וגם פחותי יצרים (כלבים גזעיים נוטים להיות הרבה פעמים מחודדי יצרים יותר. בעיקר גזעי עבודה כמו בורדר קולי, רוע"ג, מלינוואה, כלבי ציד כמו ויסלה או ויימראנר ועוד ועוד).

לא מסכים איתך. אני חושב שזכותי לדרוש שהכלב יהיה כמה שיותר מתאים למשפחה שלי ולצרכים שלנו ולא להיפך.

אני מבין את מה שאתה אומר אבל במלוא הכנות, כמישהו שאוהב כלבים, אתה צריך לדעת שבשום מקרה אין בטחון של 100%. כלב גזעי יכול לצמצם את הסיכוי להפתעות במקצת אבל לא יותר מזה. ההבדלים באמת קטנים בהיבט הזה.
אם אתה באמת באמת פוחד מהאינטראקציה בין כלבים לילדים (ואני כמובן לא שופט) אז מעבר ללקיחת כלבים בוגרים, שהם יותר צפויים (ועדיין, לא ב100%, זה בעל חיים ולא מכונה), אתה יכול גם לקחת כלבים יותר קטנים וחלשים. הם לא יותר צפויים מכלבים גדולים אבל לפחות אם הם מחליטים להשתגע (שזה נורא נורא נדיר בכל סוגי הכלבים) יכולת גרימת הנזק שלהם מאוד מוגבלת.

לברדור

רק נקודה קטנה אחת: כלבים בדר"כ לא "מתהפכים" סתם ככה, לא "משתגעים", לא "מחליטים להשתגע", וגם לא עושים שום דבר שאינו צפוי או שהם לא הזהירו מפניו לפחות עשרים פעם. לרוב, כשאתם שומעים על מקרי נשיכה בבית, זה כתוצאה מהצקות של הילד, או מאיזשהו סטרס מתמשך, הולך ונבנה בסיטואציה מסוימת (למשל כשבאים חברים והילדים משתוללים בחדר, ליד הכלב, או כשהילד מציק לכלב, ומציק ומציק ומציק, והאבא עסוק בלהסריט את זה ולצחוק) - הכלב תמיד תמיד תמיד יראה עשרות סימני אזהרה קודם לכן ("סימני הרגעה" בעגה המקצועית) אלא שלרוב אף אחד לא מתייחס לזה, לא סופר את מה שהכלב אומר, לא קורא את עשרות תמרורי האזהרה שהכלב מציב בפנינו שלא טוב לו ושהוא לחוץ ונלחץ, ואז, פתאום, ביס. וכולם נורא נורא מופתעים: מה קרה לרקסי החמוד שלנו שפתאום "התהפך"?

אין הפתעות אצל כלבים. צריכים רק לקרוא אותם וכמובן - לשים לב שמה שהם אומרים לנו.

בקיצור, תקנה מלטז

אני מכורה לכלב שלי, הדבר היחיד שמבאס אותי בו זה שאני לא יכולה לקחת אותו איתי לרוץ בהרים או לקמפינג כי ממש לא בא לי שיאכל על ידי אחת מחיות הפרא שם.

ואיך זה בדיוק מסתדר עם הדרישה המקדמית הזאת?


שני הגזעים, גם השיצו וגם המלטז (לדעתי המלטז אפילו יותר), הם מאוד נבחניים. מאוד מאוד נבחניים. ואם ירדן חושב ש"אפשר לעשות משהו כדי למנוע את הנביחות" בעניין הזה, "אילוף או משהו", אז כדאי שיפנים כבר עכשיו שהוא טועה. כלב נבחן זה כלב נבחן, ואין הרבה מה לעשות בעניין.

מורידים למסכנים כל כך הרבה חלקים בשביל שלא יפריעו, אז אין ניתוח להוצאת מיתרי הקול?

אתה אומר את זה כי הכרת מלא אשים שמגדלים מלטז נכון?
אני עובדת מהבית רב הזמן, אז סביבת עבודה שקטה היא משהו הכרחי, ואף פעם לא היו לי בעיות עם הכלב מהבחינה הזאת. הוא נובח רק כשהוא רעב/צמא או רוצה פיפי.

לא מלא, אבל מספיק.

ואת בעצמך מודה שאת נמצאת רוב היום בבית (מה שמקטין את הצורך של הכלב לנבוח), ושסביבת העבודה שלך שקטה. לא תמיד סביבות מגורים בארץ הן שקטות (דירה בבניין מגורים משותף ישראלי טיפוסי, למשל).

בלה בלה בלה,או בקיצור - כלבים בכל גזע,דת ומין
בתור ילד וגם מתבגר שפחד מכלבים,את התיקון שלי עם כלבים אני עושה עם הבן שלי שזוכה לגדול עם כלב,ולהבין את הקסם של היצור המדהים הזה.
הרגע הזה שאנחנו חוזרים הביתה ומורידים אותו על הרצפה והיא ישר "צובעת" אותו עם הלשון בכל הפנים,זה פשוט רגע טהור של אושר.
שחזרנו איתו הביתה בפעם הראשונה,לקחנו את הסלקל שהוא בתוכו והנחנו אותו על הספה ונתנו לה ישר לקפוץ עליו ולהריח וללקק אותו כדי שיהיה ברור לשניהם שמהיום אין להם ברירה אלא להיות חברים ולהסתדר....

ואני בטח לא מבין גדול כמו סבא טרחני ואחרים,אבל כמו שאמרו פה לפני,צריכה להיות סיטואציה חריגה שכלב ייפגע מישהו,ללא שום קשר לכלב גזעי או לא גזעי,גדול,קטן או בינוני.
ומי שבאמת חושש יכול לקחת כלב קטן וחלש יחסית כמו שציין גיא,ושהנזק שהוא יכול לגרום לא יהיה משמעותי.

מי שלוקח גור מבית גידול/במגדל פרטי כדאי שיסתכל גם על אופי הכלבים כשהם ביחד, וכיצד הם מתנהגים אחד כלפי השני.
בדרך כלל זכר אלפא שבולט מעל ליתר הגורים לא ממש רצוי לקחת (הבעיתיות איתו תהיה לרוב יותר במפגש עם כלבים אחרים ולאו דווקא עם ילדים).

מצד שני גם לא רצוי גור פחדן או חששן או כזה שנמנע.

אם השיצו והמלטז נבחנים ידועים, מישהו יכול להמליץ על גזע קטן אחר שמתאים לדירה? (היפו אלרגני ורצוי עם נשירה מועטת)

מרבית הכלבים הקטנים הם נבחנים, צריך לקחת את זה בחשבון (בכלל, כלב נובח. ממש כמו שתינוק בוכה. זאת עובדה שצריך לקחת בחשבון לפני שמאמצים או קונים כלב. אלא שתינוק בוכה 15 חודשים, כלב נובח 15 שנים). אולי פודל? (גם גזע היפו אלרגני).

בכלל, הייתי מציע לך להפנות את כל השאלות הללו בפורומים של כלבים, ולא בפורום של אוהדי כדורגל. (יש את פורום כלבים בתפוז, ויש אינספור קבוצות ייעודיות לכלבים לפי גזע בפייסבוק).

iRobot.

או ברצינות - אם זה כזה מטרד הייתי מחפש כלב קצת יותר בוגר שכבר יודעים אם הוא נבחן או לא.

מה עם חתול?

לגמרי! התשובה הכי טובה שקיבלת פה באשכול זה!

ושוב חוזר ואומר - נבחנות, שזה אופי, זה לא דבר שבאמת אפשר לפתור באמצעות אילוף כפי שאתה חושב. כלב נבחן מטבעו הוא כלב נבחן, וחוץ מלהוציא לו את מיתרי הקול, כפי שהוצע פה בבדיחות הדעת, אין הרבה מה לעשות. נבחנות זה רק ביטוי חיצוני לאופי, למנטליות, לרגש, לנוירוטיות, לפחדים ולחרדות. לא דבר שניתן לפתור כל כך בקלות, אם בכלל.

אז אפשר יהיה להוציא לו את מיתרי הקול? יש לי חבר שהיה לו פודל שנבח די הרבה והוא לקח אותו לוטרינר שכרת לו את מיתרי הקול. יש לך מושג איפה עושים את זה?

נסה אולי באושוויץ. בטח יהיה שם איזה דוקטור שיסכים לעשות כאלה דברים.

עשו טובה. לכו על גינון.

אבל להוריד להם את הביצים זה יותר טוב?
אתה חושב שרוב האנשים שמסרסים את הכלב שלהם עושים את זה כדי שלא יכניס סתם כלבות ברחוב להריון?
לא, הם עושים את זה בשביל נוחיותם האישית, כדי שלא יצטרכו לסבול את כל הדברים המתלווים לכלב לא מסורס בעונת הרבייה.

באמת אני אומר. גינון זה ה-דבר.