פורום השדים האדומים

המשפחה רוצה לקנות כלב. צמצמנו את האפשרויות והחלטנו שאלה שני הסוגים שהכי מתאימים לנו.
מישהו יכול להמליץ איזה סוג עדיף? עקב שכנים די נוראיים גם מאוד חשוב שהנביחות יהיו ממש מינימליות

שלא תקנו כלב (אחד הרעיונות המטומטמים שיש) ותאמצו אחד (אחד הרעיונות הטובים שיש)?

יש לי כלבת שיצו(גזעית- לא שזה חשוב אבל אני בכל זאת מציין) עוד מעט בת 4, כלב מדהים, הם אוהבים אנשים ובעיקר ילדים קטנים, וחייבים המון תשומת לב תמיד, כלב סופר מפונק.
הבעיה היא בדיוק זאת שציינת- שהם גם עושים רעש מהסוגים האלה שנובחים שעות סתם, בלי סיבה, בכל אופן, אני חושב ששי-צו זה כלב שמאוד קל לאלף, אנחנו במקרה שלנו לא כל כך השכלנו לעשות זאת(עם מישהו מוסמך הכוונה) ובכל זאת איכשהו מסתדרים איתה, אתה יכול גם לחפש ביוטיוב אלף סרטים עליהם בעברית ובמיוחד באנגלית, ממש אוהבים אותם, שהייתי ביוון לתקופה עד לא מזמן ראיתי שם לא מעט כאלה ודומיהם- קינג צ'ארלס, יש הרבה מהמשפחה הזאת.
לגבי המלטז- עכשיו אחרי שבדקתי ראיתי שהוא גם כן סוג של קרוב משפחה.. מגניב.
לפניה היה לי גולדן רטריבר מדהים שחי 12 שנים בערך, מבחינת טוב הלב והחברותיות זה מזכיר(לגבי הרעש אגב- ממש ממש שמים וארץ, הגולדן כל כך רגוע ולפעמים גם עד כדי כך שהוא אפתי וכנוע), אם כי השיצו לפעמים חושב שהוא כלב שמירה ויכול להיות חוצפן ו"קשוח" יותר אבל רק בקטע של משחק, אף פעם הם לא תוקפנים אלא אם כן מזהים מישהו לא מוכר בדלת ואז נובחים כמו אזעקה, אבל שוב לא בקטע של להיות תוקפני, זה כלב כל כך קטן שהוא לא יכול להיות, גם עם חתולים היא הסתדרה כשגרנו בבית פרטי עד לא מזמן...
שני הגזעים סופר מדהימים, אני ממש ממליץ לך על השיצו, וגם חושב שאפשר לחנך אותם להיות רגועים יותר, כי ראיתי כאלה לא מעט, צריך להתייעץ אולי עם מאלף או עם בעלי הגורים לפני שקונים.

עוד על המלטז-

המלטזי הוכר כגזע על ידי הפדרציה הבינלאומית לתקינת כלבים (בצרפתית: Fédération Cynologique Internationale) בשנת 1954 והתקן האחרון של הארגון לגזע זה נקבע ב-27 בנובמבר 1989. בארצות הברית הוכר הגזע על ידי מועדון הכלבנות האמריקאי עוד בשנת 1888.
בין מאפייניו הבולטים של המלטזי נמצא גולגולת עגלגלה. אפו שחור, גופו דחוס ואורכו שווה לגובהו. אוזניו שמוטות, שערו ארוך ועיניו כהות מאד ומוקפות בעור שחרחר (המכונה "הילה"), דבר המעניק לעיניו הבעה מיוחדת. אפו עשוי להבהיר ולהפוך לוורוד או חום בהיר כאשר הכלב אינו נחשף לשמש. במקרים רבים האף יהפך כהה שוב לאחר חשיפה מוגברת לשמש. פרוותו של המלטזי ארוכה ומשיית והוא חסר שכבת פרווה תחתונה. צבע פרוותו לבן טהור. אף שאוזניים בצבע קרם או צהוב בהיר מותרות אף הן, אלו אינן תכונות רצויות לגזע. מותרים אף גוונים של צבע שנהב בפרוותו. שרידים של כתום בהיר בפרווה הם פגם.
משקלו של מלטזי בוגר נע בין 2.3 עד 5.4 ק"ג, אף שהתקנים המקובלים לגזע מגבילים את טווח המשקל בין 1.8 ל-3.2 ק"ג.
אופיו של המלטזי מאפשר את החזקתו בחיק בעליו והוא אוהב תשומת לב. אלה כלבים שובבים ועירניים, אף בגיל בוגר. חלק מן הכלבים המלטזיים עשויים להיות תוקפניים ויש להשגיח על ילדים קטנים בקרבתם, אף שגידולם בחברת ילדים עשויה לסייע בהכחדת תכונה זו. המלטזי פעיל מאד בתחום הבית, הוא מעדיף לשהות במבנים סגורים. לכן גם ניתן להחזיקו בדירות. מלטזים אף עשויים לסבול מחרדת נטישה ובעת גידולו יש לשים לב לתכונתו זו.
במחקר שנעשה באוסטרליה נמצא כי בעליהם של כלבים מלטזיים נוטים יותר לנטוש את כלביהם כיוון שכלבים אלה נובחים ללא הרף. באוסטרליה הגזע המלטזי הוא הכלב הננטש ביותר[1]. אף בקוריאה הדרומית זהו גזע הכלבים הננטש ביותר

לכלב המלטזי אין שכבת פרווה תחתונה וכמעט שאינו משיר שיער. בדומה לכלבי פודל ובישון פריזה, הכלב המלטזי נחשב להיפואלרגני ואנשים רבים שהם אלרגיים לכלבים עשויים שלא להיות אלרגיים לכלב המלטזי. הטיפול העיקרי בכלב צריך להתמקד בניקוי דמעות סביב ארובת העין כדי למנוע תופעה של הכתמת הפרווה. כתמים כהים סביב העיניים, המכונים "כתמי דמעות", הם בעיה ידועה בגזע זה המשתנה בחומרתה מכלב לכלב. ניתן להסיר כתמי דמעות בהברשה עדינה במסרק מתכת, לאחר הרטבת האזור במים פושרים. פעולה שעליה יש לחזור מדי ימים ספורים.
פרוות הכלב חייבת ניקוי והברשה יומיומית כדי לשמור על צורתה האוורירית ומניעת קשרים וסיבוכים. בעלי מלטזים רבים מספרים את הכלב בתספורת קצרה, 2-5 ס"מ, המשווה לכלב מראה של גור. אחרים, המגדלים כלבים לתצוגות, מקפידים לעטוף את פרוותו של הכלב בבגד ולחשוף את פרוותו רק בעת התצוגה.
מלטזים רבים רגישים ל"עיטוש הפוך" הנשמע כנחירה, צפירה, או קולות מחנק, הנובעים מהתרגשות-יתר, מאלרגיות, או בשעת יקיצה. אין זה מצב מסכן חיים, אולם יש לנסות ולהרגיע את הכלב בשעת תגובה זו.
הגזע הובא לראשונה לישראל בשנת 1979 על ידי יאיר צברי, הגורים הובאו מחוות הגידול בדרום אפריקה והפכו לפופולריים מאד משנות ה-80, ועד היום.


אני לא קראתי עדיין מה רשום על השיצו בויקיפדיה, אבל יכול להגיד לך שחוץ מעניין הנביחות, שלפעמים יכול להטריד- ולדעתי גם אפשר איכשהו להשתלט על זה- זה גזע מאוד נוח, בלי כל הבעיות שהובאו בחומר הנ"ל.

במציאות בה עשרות אלפי כלבים מומתים בארץ מדי שנה - כלב לא קונים, כלב רק מאמצים.

ובכל מקרה, גם אם מתעקשים לקנות, מוודאים שלא נותנים יד לתעשיית מטחנות הגורים הנוראית ו/או להרבעות הביתיות, ורוכשים כלב (אוי, כמה אני שונא את צירוף המילים הזה, "לרכוש כלב") רק מבית גידול מהימן ומוכר שמספק לך תעודות שמוכיחות על גזע הכלב. (כי אם הוא לא גזעי, אלא רק דמוי גזעי, אז באמת שעדיף כבר לאמץ איזה מסכנון מעמותה).

ובכל מקרה, נקודה למחשבה:


קנית כלב, הכלב שלא אימצת הומת.

ועוד אחת:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4363700,00.html

בכל מקרה מדובר בשני גזעים מעוותים פיזיולוגית עם שלל בעיות גנטיות מפה ועד להודעה חדשה כתוצאה מכך (כמו מרבית הגזעים הפחוסים/מעוותים, למען האמת. כמו הפאג, הקינג צ'ארלס או הבולדוגים למיניהם).

צחקתי מהכותרת
http://www.petnet.co.il/articles/2358

ספייק שלי קצת פחות צוחק. הוא עדיין מסתתר מתחת למיטה, מפוחד, כולו רעדות ורעידות, נובח נביחות לא רצוניות כתוצאה מסטרס, מאז אתמול בערב תשע וחצי עת התחילו הזיקוקים פה בת"א (ונמשכו כל הלילה, בלוויית פיצוצים בחסות חבורות של בני נוער שפוצצו נפצים פה בפארק), וזה למרות שנתתי לו כדורי הרגעה אתמול.

אני מכיר באופן אישי כלב שקפץ אל מותו מהקומה השלישית, מבעד לתריסים מוגפים, כתוצאה מקולות פיצוצי הזיקוקים.

אני חושב שאתה צריך לתסתכל על חצי הכוס המלאה, למרות שאין לו חוש הומור בשיט, זה עדיין מרשים שהכלב שלך יודע לקרוא.

לא נותר לי אלא להסכים עם כל מה שנכתב פה.

מבחינת בריאות המלטז בנוי קצת יותר טוב ויותר בריא (פחות פחוס, יותר סימטרי), אך האופי של רוב השיצו הוא אכן יותר מוצלח.
חייבת להדגיש את מה שפרנק אמר- אם כבר החלטתם לקנות (וחבל) אך ורק ממגדל מורשה של ההתאחדות הישראלית לכלבנות, כן אולי זה יעלה לכם יותר אבל ההבדלים הם ענקיים!!! כל שאר המגדלים (שאומרים לדוגמא יש לו "תעודות בריאות" או שיש להם כל מיני תעודות מזרח אירופאית כביכול וכו') - אין שום בקרה על הגידול שלהם, הם מרביעים אמהות עם ילדים ושאר משפחה , מכניסים אותה כלבה להריון כל חצי שנה וכו' וכו', הסיכוי לבעיה רפואית עולה פי כמה וכמה בצורה סופר משמעותית ו-חבל!! תפנו למרכז הגזע יולדנה מגל (פרטים פה- http://www.petnet.co.il/guide/dogclubs/7) ותבדקו איתה לגבי המלטות וכו' של מגדלים חברי מועדון, הם מחויבים לעשות בדיקות גנטיות למחלות נפוצות לגזע והביקורת לגבי ההרבעה -(שלא יהיו בין קרובי משפחה) הן מבוקרות ביותר.


בהצלחה

אתם הולכים לבחור סוג של כלב בגלל הנביחות שלו ?
ועוד יותר גרוע בגלל השכנים שלכם ?!

WTF ?!

אם מתעלמים מהמגבלות של ההודעה הפותחת, איזה כלב לדעתכם הכי מתאים לילדים קטנים? האם יש הבדל בהמלצה בין דירה לבין בית עם גינה?

לבד מצאתי את ההמלצה הזו:
http://www.israelibaby.co.il/article-166

"הכלב המושלם למשפחה"? אוי אוי אוי... לא רק שלא כלב מושלם - אחד הגזעים הכי בעייתיים והכי אומללים שיש. עדיף היה לו לא היו נוצרים בכלל מלכתחילה. חיי כאב וסבל.

לנו יש בוקסר,
הוריו בעלי תעודות . לשלנו אין מאחר ולטעמי לא היה לכך משמעות.
הוא בן ביתינו כבר כמעט שנתיים.
החיים איתו הישתנו. בעיקר לטובה.

ממליץ מאוד על בוקסר.
כלב מדהים שע"י אילוף עצמאי בסיסי ולטעמי די קל , הופך למאוד מאוד ממושמע . כמעט ולא נובח אלא אם עובר ברחוב כלב ומחליט להתקרב לדלת הבית או להיכנס לחצר שלנו.

כלב הוא מטלה לא פשוטה וקחו זאת בחשבון. אם זאת הוא מחזיר בריבית דריבית על כל ההשקעה.

ילדי בחרו לקנות אחד ולא לאמץ .
אני לא הייתי שותף להחלטה אלא הובלתי על ידי בני המשפחה למציאות עם סוג של אקדח על הרכה.
בראיה לאחור שמח מאוד שצרפנו בן משםפחה נוסף .

ולכתבת התחקיר המלאה של ה-BBC, כתבה מלפני כמה שנים שזיעזעה את עולם הכלבנות הגזעית בבריטניה ובעולם כולו, וכמדומני גם הביאה להקמת ועדת חקירה בעקבות התחקיר.

בוקסר הוא כלב משפחה נהדר. נהדר! ובאופן אישי, ומתוך הכרה אישית ואינטימית מאוד, אני יכול להמליץ על כלב אחד ספציפי מאוד (שאני מכיר אותו אישית, ומקרוב מאוד) - בובי, כלב בוקסר לבן מדהים ויפהפה, כבן שנה וחצי, מושלם, מ-ו-ש-ל-ם, ששוהה בצער בעלי חיים רמת גן והסביבה (לא צב"ח ת"א!) כבר כחודש לאחר שהגיע לשם ממשפחה דתית מבני ברק ש"נאלצה" להיפטר ממנו בשל חילוקי דיעות הלכתיים או מגבלות הלכתיות או משהו כזה שבעתיין הם החליטו שאין הם יכולים לגדל כלב בבית בכלל.

מדובר בכלב מושלם, לא פחות - ידידותי מאוד לבני אדם, לילדים בפרט ולכלבים אחרים. מומלץ מאוד. (יחד עם זאת, חייבים לומר - בוקסר הוא כלב ידידותי מאוד אבל גם אנרגטי מאוד שדורש השקעה רבה מאוד בפעילות איתו, בהפעלה, בטיולים ארוכים או ריצות, במשחקים, באילוף ובהוצאת אנרגיה בחוץ באופן כללי, אחרת את עודף המרץ שלהם הם יוציאו בבית, ולא בדרך שאתם תאהבו . ועדיין, בוקסרים הם לרוב כלבי משפחה נהדרים וכלל לא נבחניים).

בובי:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=682145338510671&set=pb.130646380327239.-2207520000.1399372284.&type=3&theater

וכלבים מעורבים מיוחדים יותר יחודיים יותר וזוכרים אותם יותר.

פראנק,
הרגת אותי.

הבוקסר שהבאת ניראה כמו האח התאום של טז הכלב שלנו פשוט לא להאמין.
אם הייתי הולך ברחוב הייתי בטוח שזה הכלב שלנו.
בתחילה שאלתי עצמי מהיכן יש לך את התמונות של טז.

אופטימי, אני שמח לשמוע שלא קיצצתם לו איברים (אוזניים וזנב).

עצרנו בביצים וגם זה לאחר שקיבלנו ממך את בירכת הדרך.

יש לי מלטז בן 3 עוד מעט. אין לו בעיות גנטיות, הוא לא נהיה חולה (חוץ מפעם אחת כשהיה גור והתחיל לאכול דברים מהריצפה בבית של חברה שלי, בית חולים להעלי חיים בניו יורק זה לא צחוק). הבעיה היחידה שיש לכלב כמו שנאמר זאת הכתמת הפרווה באיזור של העיניים וזה ממש לא בעיה לטפל בזה.

הוא כלב מדהים, אינטלגנט ומאוד מחובר רגשית לבעלים שלו. אין לו חרדת נטישה, אני לפעמים הולכת לכל היום והוא נשאר בבית בלי לגרום נזק או לנבוח יותר מידי.

הוא מאוד אנרגטי ואוהב לשחק כל היום, אבל אם אין לך כח לשחק איתו הוא מתייאש והולך לישון. הוא בדיוק עכשיו שוכב איתי כאן במיטה

האמת שאם הייתי יכולה לבחור הייתי מאמצת כלב במקום לקנות, אבל זאת הייתה מתנה כי האקס שלי ידע שרציתי כלב.

מבחינת העלויות להחזיק אותו, הן ממש זולות כי הוא לא אוכל ממש הרבה, אבל כן תצטרכו להוציא כסף על תספורות כל כמה חודשים (אלא אם תקנו מכונה משלכם ותספרו אותו לבד) מכיוון שהשיער שלו נעשה ארוך מידי. אני לא מברישה אותו כל כמה ימים, אלא פעם בשבועיים והפרווה שלו בסדר גמור.

העובדה שהוא לא משיר שיער היא מעולה כי הבית שלי נשאר נקי (מה גם שאני אלרגית לכלבים).


בקיצור, אם אתה מתלבט בין שני הגזעים האלה, לך על המלטז, אני אישית התמכרתי אליו. אם אתה עם ראש פתוח עדיין, תאמץ.

ביצים זה בסדר

אני מעדיף שיורידו לי את הזנב מאשר הביצים.

אולי אתה, אבל החברה כולה היתה יוצאת נשכרת אם למשל היו מורידים לך את הביצים ולא את הזקן.

אי אפשר להוריד את הזקן.

אם כבר מדברים על סירוס.
קנינו כלב לפני כחודשיים ואנחנו כנראה נעשה סירוס בקרוב.
מה ההשלכות שיהיו (אם יהיו) ?

ההשלכות שתהיינה הן בעיקר פיזיולוגיות וגם התנהגותיות במידה מוגבלת:
1. ייצור ההורמון הזכרי טסטוסטרון יואט מאוד (אבל לא ייפסק לחלוטין. לכן גם תראה שהכלב המסורס עדיין יכול לגלות סימני חרמנות ועניין מוגבר בנקבות מיוחמות, לנסות לטפס עליהן אם יפגוש בהן ואפילו להזדווג איתן - אני מכיר כלב מסורס אחד בגינת הכלבים אצלנו שהזדווג, אשכרה הזדווג והכל, עם כלבה מיוחמת, רק שיצא לו רק סרק ).

2. כתוצאה מכך כמה שינויים התנהגותיים ברורים:
א. הכלב, למרות הסברה המקובלת שאיננה נכונה כלל ועיקר, יישאר בעל מנטליות גורית יותר מאשר כלב שעבר התבגרות מינית מלאה (רק במידה והכלב סורס לפני ההתבגרות המינית שלו. בכלל כל ההבדלים ההתנהגותיים שאותם אציין נכונים רק במידה והכלב סורס לפני ההתבגרות המינית שלו, בגיל צעיר של עד 8 חודשים לערך. לכן גם מומלץ לסרס לפני גיל זה, של שמונה חודשים). לפיכך הוא יישאר "גורי" יותר, קצת תינוקי יותר, שובב, נמרץ (וזה למרות הדיעה הרווחת והלא נכונה לפיה כאילו זכרים מסורסים הופכים להיות "פדלאות" - ההיפך הוא הנכון. ההיפך הגמור אפילו). כלבים זכרים בוגרים מינית, שלא סורסו, הופכים להיות "רציניים" יותר, מיניים יותר מן הסתם, שכל מה שמעסיק אותם באינטראקציה שלהם עם כלבים אחרים זה רק מין ומין ומין ואיך להתמודד מול זכרים אחרים כדי להשיג אותו. מה שאומר התנהגות מינית לא תמימה כלפי נקבות, ויריבות מאוד מאוד לא תמימה כלפי זכרים אחרים, מה שבהחלט יכול להוביל לתיגרות על הרקע הזה. כלבים שסורסו בגיל צעיר חפים לרוב מכל זה (לא לחלוטין, כי כאמור גם הם מייצרים עדיין את הורמון הטסטוסטרון, אבל בקצב מועט בהרבה), ולכן הם יותר "playfull" באינטראקציה שלהם כלפי כלבים אחרים, זכרים כנקבות. מהבחינה הזאת הם נשארים גוריים יותר, playfull יותר כלפי כלבים אחרים ונוטים לשחק יותר באופן תמים יותר עם כלבים אחרים, זכרים כנקבות.
ב. כתוצאה מכך, כלבים מסורסים, שסורסו בגיל צעיר, יוכלו ליצור אינטראקציות חברותיות טובות יותר והרמוניות יותר עם כלבים אחרים, זכרים כנקבות, בלי שעניין המין יוביל אותם להתנהגות מינית כלפי נקבות, או תיגרות עם זכרים אחרים.
ג. כלבים שלא סורסו, גם אם הם הכלבים הכי שלווים ו-peacefull מטבעם בעולם, תמיד ימשכו אש הרבה יותר מצד כלבים אחרים, בעיקר זכרים, מאשר כלבים שכן סורסו. הם לעולם (וההכללה היא די גורפת, לצערי) לא יוכלו להיכנס לגינת כלבים או למפגש כלבים בלי לעורר סוג של פרובוקציה בעל כורחם, בלי למשוך אש ובלי ליצור גלים גלים של דיסהרמוניה ושבירת האווירה האידילית והחברותית ששררה שם קודם. יהיו כלבים שיתקפו אותם, אחרים ינסו לטפס עליהם בלי הרף, אחרים סתם יציקו להם. בכל מקרה כמעט תמיד הם "ידליקו" באופן כזה או אחר כלבים אחרים, לעיתים קרובות "ידליקו" באופן שאיננו חיובי בלשון המעטה. שני כלבים זכרים שאינם מסורסים (ושאינם מכירים או מיודדים עוד מקודם) זה עניין נפיץ מאוד למשל.
ד. הנטייה של כלבים שלא סורסו בגיל מוקדם להיות תוקפניים או אגרסיביים כלפי כלבים אחרים, בעיקר זכרים, ומיניים מאוד כלפי נקבות, היא די ברורה. סירוס בגיל מוקדם עשוי בהחלט למזער את הסיכוי שהם יתבגרו להיות כלבים דומיננטיים ותוקפניים כלפי כלבים אחרים, ויגדיל את הסיכוי שלהם להיות מסוגלים לשחק עם כלבים אחרים באופן תמים ולייצר אינטראקציות חברתיות טובות יותר עם כלבים אחרים.
ה. כל האמור לעיל נכון רק מבחינת הגישה של הכלב המסורס/לא מסורס כלפי כלבים אחרים. כלפי בני אדם לא יהיה שום הבדל ווט-סו-אבר, לא לחיוב ולא לשלילה. כלב שמטבעו ידידותי כלפי בני אדם יישאר כזה (אלא אם כן יגדלו אותו אחרת, או אם יעבור חוויות לא נעימות מצד בני אדם), וכלב שמטבעו הוא חשדן או תוקפן כלפי בני אדם או שסתם הוא חרד או מפוחד מהם לא ישנה את יחסו לבני האדם. לא לטוב ולא לרע.
ו. הדיעה הרווחת כאילו כלבים מסורסים הופכים להיות רגועים יותר בהתנהגות שלהם איננה נכונה כלל ועיקר. ההפך הוא הנכון - כלבים שסורסו בגיל צעיר נוטים דווקא להישאר גוריים יותר, ולחלוטין לא יותר רגועים. הם כן הופכים להיות רגועים מינית. זה כן. אבל לא בטמפרמנט שלהם או באנרגיות המשחק שלהם וגם לא בשאר היצרים הטבעיים שלהם (מלבד היצר המיני כמובן. יצרים כמו יצר צייד או יצר מרדף או יצר תקיפה או יצר הגנה שלרוב משפיעים מאוד על התנהגות הכלב, כל אלו לא ישתנו ולא יופחתו).
ז. כלבים שסורסו בגיל צעיר גם לא משמינים, וגם זה למרות הדיעה הרווחת. ממש לא. אולי אפילו להפך - מכיוון שכלבים מסורסים לרוב יודעים להיות חברותיים יותר ומשחקים יותר ומשתוללים יותר עם בני מינם, זה משאיר אותם פעילים יותר, מה שעוזר לשמור על גזרה חטובה.
ח. כלבים שסורסו, נטייתם לברוח מהבית (או לברוח בכלל ו"לשכוח" את הבעלים) קטנה מאוד מאוד. כלבים שלא סורסו אוהבים לנדוד בעקבות ריחות של כלבות מיוחמות שנישאים בשכונה, והרבה מאוד פעמים כלבים שלא סורסו בורחים. לעיתים גם לא שבים.
ט. לכלבים לא מסורסים יש הפרשות מוגלתיות לא נעימות (צהבהבות-ירקרקות) מאיבר המין, הפרשות שיוצאות ללא הרף ומכתימות את אזור משכבם. לאחר הסירוס ההפרשות הללו פוסקות לחלוטין.

חשוב מאוד לציין כי סירוס אינו תרופת פלא לבעיות התנהגות כאלו או אחרות. הן רק מאפשרות לכלב להתפנות מהאובססיה המינית שלו, ולפיכך עוזרות לנו לפתור אצל כלבים רבים בעיות התנהגות (או מלכתחילה לא להגיע לשם, למצב שבו מתפתחות בעיות התנהגות, שוב - בעיקר כלפי כלבים אחרים).

מידע נוסף בעד או נגד סירוס תוכל לקרוא פה, באתר המומלץ "חיי כלב":
http://www.dogslife.org.il/285-2/13-2/

ופאנל מומחים בעניין עיקור וסירוס (פאנל של חמישה וטרינרים):
http://www.dogslife.org.il/762-2/

ובנימה אישית שלי, כאחד שגידל כבר מספיק כלבים בימי חייו (חמישה כלבים, כולם זכרים, אחד שלא סורס וארבעה שכן סורסו) ושגם מכיר לא מעט כלבים אחרים, מסורסים ולא מסורסים, בכל מיני מסגרות, אני לא הייתי חושב על זה פעמיים, בעצם אפילו לא פעם אחת. לוקח את הכלב הזכר שלי לסירוס כבר בגיל חצי שנה עד שמונה חודשים בלי שום התלבטות בכלל. כך נהגתי עם ארבעת כלביי האחרונים. מבחינתי בכלל אין פה עניין לחשוב או להתלבט - לסרס לסרס לסרס. לא תצטערו על זה. (ההפך יכול בהחלט להיות - שכן תצטערו על זה בשלב מאוחר יותר שהכלב לא סורס בגיל צעיר. הרבה אומרים לי: "אה, הכלב שלי ידידותי מאוד כלפי כל הכלבים", אבל הכלב שלהם בסך הכל בן חצי שנה, או שנה, או שנה וחצי, וברור שהוא ידידותי, הוא עדיין גור, ומה שאולי הם לא יודעים זה שכלבים משתנים מאוד מהבחינה הזאת בגיל שנה וחצי-שנתיים ואפילו שלוש שנים. ואז לסירוס כבר אין השפעה משמעותית מאוד מהבחינה ההתנהגותית כלפי כלבים זכרים אחרים, ואז, בגיל שלוש, כשהכלב מתחיל לגלות סימני עוינות כלפי כלבים אחרים, ו"לא מסתדר פתאום עם כלבים אחרים", או שכלבים אחרים עוינים אותו, אז מצטערים).

קחו אותו לסירוס. תוך יומיים הוא יחזור להיות אותו כלב בדיוק. ההליך הכירורגי של הסירוס הוא הליך פשוט מאוד, מאוד מאוד פשוט. אפילו לא ממש ניתוח, רק שני תפרים קטנים באיזור בסיס האשכים, ותוך 24 שעות, מקסימום 48 שעות, הכלב חוזר לעצמו כאילו כלום לא קרה.

בוקסרים הם בגדול נהדרים עם ילדים (ואנשים בכלל) להוציא את זה שהם מפוצצים, אבל ממש מפוצצים, באנרגיה ולכן הבעלים שלהם צריכים לנהל משק אנרגיה לגביהם.
אבל באשר לכלבים שמסתדרים עם ילדים זה לא ממש קשה למצוא כאלו. רוב הכלבים מסתדרים מצויין עם ילדים.