פורום השדים האדומים

בעקבות הערות באשכול שכן –
שלא תטעו, החלטנו לחזור לארץ מרצוננו, ללא שום אילוץ. טוב לנו כאן מאד:

אנחנו (זוגתי, כלומר) מרוויחים כאן הרבה יותר כסף ממה שנרוויח בארץ, הרבה-הרבה יותר.
האנשים כאן הרבה יותר רגועים ונחמדים.
הרשויות כאן מבינות שהן לשירותך ופועלות בהתאם, וזה משתקף בכל תחום שיש להן נגיעה אליו.
אנשים מבינים שהרשויות פועלות בשבילם, שהקהילה והחברה הן משהו שצריך לתרום לו, ואז יהיה טוב יותר לכולם. כל העולם נראה אחרת כשזאת הגישה.
הטבע יפיפה מטורף ואינסופי.
המרחבים כאן בלתי נתפסים, ויש מקום להכל ולכולם
יש כאן מגוון אין סופי של בירות.
יש כאן מגוון אין סופי של יקבים ויין.
האוכל פה מעולה וזמין בכל מקום.
הקפה כאן יותר טוב וזמין
הים עשיר ומספק אינסוף פירות טריים ודגים
יש כאן תרבות רכיבה, הכבישים נקיים, וכיף אדיר לרכב
יש כאן חיי תרבות עשירים
המים בברזים מתוקים
האוויר נקי והשמיים ענקיים
יש כאן הרבה יותר זמן פנאי
הרבה יותר קל להסתדר כאן.

על כל אחת מהשורות הללו אני יכול לכתוב פוסט נפרד, ארוך ומפורט, אני מוכן לענות על כל שאלה בעניין.

רוב האנשים, בפורום לפחות, שהיו יודעים את מצבנו האמיתי לא היו מהססים להחליף איתנו (לפחות בדיבורים, בפועל לפעמים דברים נראים אחרת).

ובכל זאת, מה שמחזיר אותנו הוא הורים מזדקנים שנמצאים ללא חלק חשוב ממשפחתם, הילדות שלנו שנמצאות רחוק מהם, ומכל בני הדודים שלהם. המון חברים מאד טובים, שהם יקרים לנו מאד, ומהווים חלק משמעותי בחיים שלנו ובתוכן שלהם.
את הדברים הללו אין לנו כאן ולא יהיו גם עוד 20 שנה. אם זה היה איטליה או אנגליה, היה אפשר לקפוץ 4-5 פעמים בשנה, ואז המרחק לא היה מהווה בעיה. מאוסטרליה זה לא עובד...

כל אדם בנוי אחרת, והמשקל שאנשים מייחסים לאיכויות שונות של חייהם הוא שונה מאדם לאדם.
אנחנו כבר מתלבטים על זה שנה שלמה, והחלטנו לחזור עכשיו, לא בלי חשש.
זה לא בלתי הפיך, אנחנו תיכף אזרחים אוסטרלים ותמיד נוכל לחזור לפה ביום סגריר, או סתם אם לא נצליח להיקלט...

איש יקר, אם הובן אחרת, לא היתה לי ביקורת ולו הקטנה ביותר כלפיך וכלפי ההחלטה שלכם. קטונתי
את ההסברים שלך כאן אני מכיר מקרוב מהמשפחה שלי

זה בד"כ המשפחה שמחזירה... ( נסלח לך שלא הכנסת את הפועל לרשימה של הדברים שמחזירים )
אבל יש לך שכן מהפורום שלא חזר וטון של אנשים לא חוזרים מארה"ב שזה לא אותו מרחק אבל עדיין רחוק מספיק, ואני מכיר, כמו כולם אני מניח, אנשים מבוגרים שכל ילדיהם מעבר לים. מה שחשוב הוא שהאופציה לחזור קיימת, או לעבור לאופציות כמו אלה שהזכרת ואחרות שקרובות יותר וכולם יקלטו את המשפחה שלך בזרועות פתוחות, לפחות כמו אלה שיחכו לך בשער 7 בעונה הבאה...
לא יכול לדמיין כמה קשה זה לחזור לכאן אחרי כמה שנים בכל הטוב הזה, יא וואראדי.

מה שכתבת מרתק וממלא במחשבות,
אני חווה את זה עכשיו מהצד ההפוך כשאני עובד על דרכון גרמני.
המחשבה על להעתיק את החיים שלך למקום אחר, שם אולי יהיה נוח יותר וקל יותר לחיות מאוד מפתה.
אך המחשבה על הריחוק מהמשפחה, החברים וכן - גם הפועל, מקשה על כל העניין ומרחיקה אותו מהצד הפרקטי.

בכל מקרה, מאחל לך שהתהליך יהיה חלק כמה שאפשר ותצליחו להשתלב כאן מחדש.

בהצלחה וברוכים השבים!

אדום מטלי, אני באמת חושש שאתה הולך לחטוף שוק רציני.
לא מדובר רק בהבדל ברמת החיים וכו'.
בשנים האחרונות ישראל שינתה פניה. האלימות, הגזענות והשנאה עברו למקום מרכזי הרבה יותר.

לפחות יש לכם דרכון מילוט אוסטרלי, ותמיד תוכלו להסתלק מכאן אם תחליטו שזה לא מתאים לכם.

בכל מקרה, בהצלחה.

אני מבין את ענין המשפחה, אבל לא הצלחתם למצוא את עצמכם בתוך קהילה עם חברים קרובים? גם אחרי כל השנים האלה החברים הטובים ביותר הם אלה שבישראל? איך?

תודה שעזרת לנו להתבעס שאנחנו חיים בישראל..

5 שנים. יש לנו כאן חברים, גם ישראלים, וגם אוסטרלים.
לא דומה לחברים שיש לנו בישראל, עם עומק של 25 שנה. לא יכול להיות כזה כאן. לא לי.

לא אחטוף שוק. ביקרתי בארץ בתקופה הזו, אני יודע למה אני מגיע, וזה מטריד. לדעתי נצליח 'להתרגל', במובן שזה יבלע בתוך שאר הדברים ויקבל את מקומו.
אולי אני טועה.

יש הבדל עצום בין אוסטרליה לאירופה.
הייתי באוסטרליה שנה , מקום מדהים, עם איכות החיים הכי טובה שיש. אבל זה רחוק חבל על הזמן וכל פעם שאתה רוצה לחזור לארץ זה סיפור מורכב ויקר.

כרגע אני באירופה, מוצא טיסה זולה ותוך 4 שעות אני בארץ, ככה שזה הרבה פחות מורכב.
אמנם אתה לא רואה חברים ומשפחה כל שבוע אבל צריך להתפשר על משהו.


וברוך שובך לארץ, מקווה שתיקחו את זה בקלות ושהשוק יעבור מהר, נתראה בפסטיבל הבירה הבא

איש איש ושיקוליו, ורק בהצלחה שיהיה לך, רק דבר אחד יש לי להגיד על נושא המשפחה -
אם אי פעם יהיו לי ילדים שלא ירצו לגור באותו אזור של העולם כמוני, כולי תקווה שלא אני אהיה העוגן שיחזיר אותם למדינה שהם לא רוצים לחיות בה.

האם ישנה בת משפחה פנויה עם דרכון אוסטרלי ?

לא שקלתם לקצר מרחק ולעבור למקום יותר קרוב (אנגליה או איטליה כמו שציינת) במקום לחזור לפה ?

חבר שלי גר במלבורן כבר 8 שנים, בהתחלה הוא טס רק כדי ללמוד ואז פגש את אשתו (יהודיה מקומית), יש להם שני ילדים והוא לא מדמיין אפילו לחזור למרות המרחק מהמשפחה, והם משפחה מאוד מגובשת (תימנים מבית עריף).
אין ספק שעניין המשפחה והילדים הוא שיקול חשוב, ולהרבה אנשים זהו השיקול הכי חשוב, גם בשיקול לחזור וגם בשיקול לעזוב. אני יכול להעיד על עצמי שהניתוק של הילדים ואשתי מהמשפחה, מהחברים ומהסביבה הטבעית שלהם הוא בערך הדבר הכי חזק שמשאיר אותי פה.
אני מתאר לעצמי שזו החלטה לא פשוטה לחזור ומקווה שלא תחטפו הלם כי כמו שכבר ציינו, המדינה שעזבת זו לא המדינה שאתה חוזר אליה, אפילו במרומי שער 7 העניינים הפכו להיות יותר אלימים וקולניים בשנים האחרונות

בהצלחה

היום הזה עוד עבר סביר עד שגיליתי שיש תימנים מבית עריף במלבורן.

זה לא שהוא עזב לפני עשרים שנה, הזוועה שיש כאן קיימת כבר מספיק שנים גם אם הולכת ומחמירה.
איזה אשכול מדכא...

טוב תפסיקו לבאס אותו

לא שזה קשור לאשכול, אבל בכל זאת, מכיון שאין לך כאלה עדיין:
ילדים זה אחד הדברים שכשאין לך אותם הכי קשה לדמיין איך הם ישפיעו עליך (בהמון כיוונים, לטוב ולרע. זה לדיון אחר). אני מקווה שתקוותך תתגשם או שלא תצטרך להתמודד עם כזו סיטואציה, אבל אם זה יבוא לידי מבחן, יש סיכוי גבוה שתקוותך תתבדה.

אין לי עשירית מילה רעה למי שמחליט להישאר כאן (או במקום אחר). כאמור, השיקולים אצל רוב האנשים דומים, המשקל שלהם שונה.

לגבי מעבר לארץ אחרת - ממש לא.
ראשית כי בשום מקום לא יהיה לנו טוב כמו פה, במקצוע של אישתי אוסטרליה זה המקום שמרוויחים הכי הרבה כסף בעולם, וגם כמו שהעיר נרי, זה בערך המקום הכי טוב בעולם להיות בו בלי קשר...
בנוסף להתחיל חיים מאפס במקום חדש, עם ילדות שנכנסות לבית ספר תיכון... חלאס. אם לא ישראל - חזרה לכאן, כל כך טוב פה.

ברוכים השבים.

עם הזמן תגלה שלא הכל נורא כ"כ.

כמו שכתבת לאמיר, ילדים משפיעים עליך ועל החיים שלך בהרבה מובנים לטוב ולרע ואין כאן נכון או לא נכון אלא מה יותר מתאים לך ולסיטואציה שלך, למה אתה נותן יותר עדיפות ועם מה אתה יכול להשלים. למרות שאני משוכנע שלילדים שלי יהיה בהרבה בחינות יותר טוב באוסטרליה מאשר פה, לעקור אותם מכל מה שהם מכירים ורגילים יהיה לא הוגן מבחינתי.
בכל מקרה, טוב שיש לך לאן לחזור. פה ושם.

ואולי תחזיר עטרה ליושנה ביג טיים ותחזור לרוץ..
בהצלחה בחזרה
ת.כ

"לא הכל נורא כל כך". אני חושב שזה מסכם מצוין.

מה?
אתה מדבר אלי?

אדום מטלי ברוך השב לארץ,שיהיה לך ולמשפחה קליטה מהירה והצלחה לפחות כמו באוסטרליה.

הסוגייה של עזיבת הארץ היא משהו שאני חושב עליו הרבה במסגרת החשיבה על העתיד של חייל על סף שחרור אבל כל הזמן מגיע המשכנע התורן שמנסה להוריד אותי מזה מכל מיני סיבות,משפחה היא אחת מהן,בהחלט סוגייה מורכבת.

לא מכיר יותר מדי מדינות אחרות, אבל האלימות, הגזענות והשנאה זה רק בישראל או שזה הקצין גם במדינות אחרות?
ואני לא מתכוון למדינות כמו בנגלדש וסומליה.

אני חייב לציין שעם ההודעה הזו אני מסכים מאוד.
לעבור מדינה זה דבר לא פשוט וישנם הרבה שיקולים שונים. בסופו של דבר מהות החוויה זה דבר מאוד אינדיבידואלי. אני יכול להעיד שבמקרה שלי עברנו לונקובר שבקנדה שאני הייתי בן 15 וכבר עברו 7 שנים מאז. כמו הרשימה שאדום מטלי נתן פה אני יכול לתת רשימה מאוד דומה של יתרונות של לחיות בואנקובר. לגדול פה בתור ילד גם כנראה עדיף מלגדול בהרבה מקומות בחברה הישראלית.
אבל אצלי למשל יש הרבה מאוד חרטות עד היום, ואין יום שאני לא חושב איך חיי היו נראים אם לולא המעבר וחושב על חברים והתקופה בארץ. אמנם במקרה שלי גם קרו הרבה מאוד דברים שאי אפשר לקחת בחשבון כמו פציעות מאוד קשות ותאונת דרכים ששיבשה הרבה. מאידך אחותי עוד מעט מסיימת תואר ואני חושב שלה זה דווקא יצא משתלם עבורה עם תנאים טובים, אינטרן שיפ באוסטרליה. היא גם אף פעם לא רבה עם ההורים על לחזור לארץ ואף פעם לא הביע חרטה. אני ואבי טיפוסים אחרים באופי ואני רואה את אבא שלי דועך פה במהלך השנים מבעל חברה בארץ למצב שהוא לא עובד כבר 7 שנים, אני לא חושב שהתרבות הקנדית מטיבה איתו ועל אף ביקוריו הרבים בארץ אני יודע שהוא מתגעגע למשפחה, לחברים ולחיים שהוא רגיל אליהם. לי גם חיי החברה, ההתפתחות בנבחרת, החברים והמשפחה והניתוק מהם השפיעו הרבה יותר קשה מאחרים במשפחה.
מהנסיון הזה ובידיעה שדעתי עוד עלולה להשתנות הייתי אומר שליילדיי שלי לא הייתי לוקח את הסיכון של לקחת אותם מהמקום המוכר ובוודאי לא בגיל ההתבגרות.
יש לציין שיש פה הרבה מאוד ישראלים שעברו באותה תקופה שכרגע באוניברסיטה או עובדים ואני לא שומע מהם התלבטויות על חזרה לארץ. יש גם לא מעט שעזבו אחרי גיל צבא והשתקמו פה ומבסוטים.
שיהיה בהצלחה מטלי, אני בטוח שזה לא יהיה נורא כמו שמציירים פה:)

לא נורא. נורא ואיום
(אבל יש דברים יותר חשובים מאיכות ורמת חיים)

אם אתה עושה שטויות,
לפחות תהיה גבר ותיתן למישהו את הדרכון האוסטרלי שלך. (לי, למשל, זאת תהיה בחירה מצויינת)

מדובר בילדים קטנים לא? אני שומע טיעון שכזה לפעמים אבל מנסיון, לא אישי, לילדים קטנים המעבר הזה הוא די קל. הם מתרגלים מאוד במהירות למקום החדש. זה בערך טראומטי כמו לעבור לבית-ספר אחר. הקושי הוא הרבה יותר משמעותי להורים ולסבים.