פורום השדים האדומים

הדיון הזה גרם לי לקרוא שוב את הפרק על הסוגים השונים של האוהדים בספר של יוסי גלס.
יש כאלה ויש כאלה,המשותף לכולם זה שלא משנה איפה יהיו ומה יעשו ניצחון של הפועל תמיד ישמח אותם גם אם לא ראו משחק שנים.

כנ״ל, אבל בסדר הזה.
אם סעיף 2 מנוגד לסעיף 1 - הוא מתבטל. אוטומטית.
אם צריך שמכבי תנצח בשביל שהפועל תצליח - שתנצח. עדיף עם כמה שיותר מורחקים, אבל שתנצח.
אם צריך שהפועל תפסיד בשביל שמכבי תכשל - שום סיכוי. שהפועל תנצח, ושמכבי ילכו להזדיין.

זה אסימוב?

משהו כזה.

ב''ש מאז ההפסד למכב* מתפרקת
עריכה:

מתפרקת?
לעלות עם שוער מחליף נחשב להתפרק?
אלישע פותח רגלים, הוא כבר רגיל.

התכוונתי לאיך שהם נראים, לאלישע באמת לא חדש לפתוח רגליים.

אופטימי שאלה אחרונה באמת כדי לסגור את הדיון המיותר הזה.
אחרי הדרבי הלפני אחרון, שהפסדנו 3-2, לא היה אכפת לך? לא היית עצוב? שקעת ישר במחשבות על גורל המדינה?

אם לעלות עם שוער מחליף נחשב לפתוח רגליים,אז הכדורגל כולו הוא ענף של זונות.
אפשר לחשוב שאלישע לוי רשם פטנט על לעלות עם מחליפים (ובהם שוער) שבמשך העונה לא שיחקו וקיבלו הזדמנות.
ואני ממש לא חושב שב"ש פותחת רגליים,פשוט העונה שלהם גמורה והם מעבירים את הזמן אחרי שכבר מיצו את עניין היכולת הסבירה+המזל לפני 3-4 מחזורים.

מאמן אפס בלי כבוד למקצוע שהיה צריך להעלם מהמפה של הכדורגל הישראלי יחד עם קבוצת הסמרטוטים המסריחה.
ההתנהלות שלהם מאז ההפסד למכבי בבלומפילד היא תעודת עניות לכל מועדון כדורגל.

אם יש צדק בעולם ק"ש יעברו אותם.
במשחק נגד ב"ש חובה שלט:"אפשר להוציא את אלישע מבית שאן,אבל לא את בית שאן מאלישע".
סמרטוט רצפה זאת מחמאה לאפס הזה.

הולכים להתבזות סיבוב נוסף אבל יחזירו את הכבוד במשחק מולנו.

יקירי,
צפיתי בדרבי בבית, בחדר השינה ביחד עם אחד מבני החל מתחילת המחצית השניה.
החל מהדקה ה-80 לערך קיבלתי שיחה מארה"ב ואת הדקות האחרונות ראיתי תוך כדי שיחה עם חבר מחו"ל.
כשהובלנו צעקתי יש. כשהמחלה הישוו אמרתי שזה עדיין לא נגמר. קשקיבלנו את השלישי סיננתי איזה מטומטמים ואפסים- התכוונתי לדגני.
לאחר שהמשחק ניגמר המשכתי לדבר עוד כמה דקות בטלפון ולאחר שסיימתי את השיחה צפיתי בפרשנויות השונות והראיונות.
לשאלותיך.
הייתי מאוכזב מאוד. היה איכפת לי. עצוב ? מעט (עצוב זו מילה יחסית ). המילה המתאימה יותר היא מתוסכל וחסר אונים.
אחרי 10-20 דקות זה עבר לי כי השלמתי עם המציאות וסדר היום העמוס של יום המחרת התחיל לחלוף במוחי
העברתי לערוץ 56 לחדשות הספורט ונירדמתי תוך כדי התוכנית. מעריך שאחרי 10 דקות מכסימום רבע שעה.
בבוקר כשקמתי בשעה חמש וחצי ,ניזכרתי רק כשהיגעתי למשרד שיום קודם התקיים הדרבי וכי הפסדנו בו. קראתי כמה תגובות בפורום על הדרבי אולי גם הגבתי גם אני בפורום, לא זוכר תוך שתיית קפה הבוקר.
מבחינתי הדרבי עבר , חוץ מכמה הקנטות של חברים אוהדי המחלה במשך היום, ושיחות קצרות עם אוהדי הפועל מזדמנים שעברו ואמרו שלום.
שקעתי בחיי היום יום הרגילים .
לא שקעתי במחשבות על גורל המדינה לא בסיום הדרבי וככל שזכור לי גם לא ביום המחרת.

איכ יא מגעיל מה עם לצחצח שיניים????

אני קורא את דבריו של אופטימי באשכול הזה ולצערי אני מוצא את עצמי מזדהה עם כל מילה שהוא כותב. ממש עם כל מילה. התחושות והרגשות שהוא מבטא כאן, כולל אחרי משחקים, נצחונות כהפסדים, כולל במשחקי דרבי (לא כולל משחקי גמר גביע או שמיטת אליפויות), כולל תיאור מהלך העניינים שלו במהלך הדרבי 3-2 האחרון וכולל תחושותיו חצי שעה אחרי, כאילו ביטא אותם הישר מליבי שלי (אליי, לעומתו, לא התקשר חבר מחו"ל בדקות האחרונות של הדרבי, אבל אם היה מתקשר מן הסתם גם אני, כמוהו, הייתי עונה ). גם אצלי, ממש כמוהו, הדרבי היה בעיקר נושא לשיחות ברזייה עם חברים ומכרים ביום שאחרי. לא מעבר. כנראה שגם אני, כמו אופטימי, בנישואין שלנו להפועל, אנחנו כבר לא בשלב ההתאהבות הראשונית אלא בשלב הישורת של האהבה סתם. סתם אהבה מתוך הרגל. עצוב, אבל זה מה יש.

מה שלא ברור לי ידידי למה זה לצערך ? למה זה עצוב ?
כניראה שזה לא בדיוק לצערך וכניראה שזה לא בדיוק עצוב.
אם אם זה היה כל כך מצער אותך היית משנה את אורחות חייך (אולי הולך ליועץ זוגיות )
אם זה היה עצוב כל כך הייתה כניראה מטפל בזה וגורם לעצמך להיות פחות עצוב.

דיברת על "אהבה מתוך הרגל". אז אני טיפלתי ממשהו שהיה אצלי הרגל. להתאמץ להגיע למשחק של הפועל גם אם הוא מתקיים בשעה 9 בערב בבלומפילד באמצע השבוע.
מצאתי את עצמי מקלל את העולם ואישתו כל הדרך הביתה (ולא משנה מה היתה תוצאת המשחק) , על כך שאני עייף מת וצריך מאוד להתרכז בנסיעה כדי שחלילה לא אפצע בשנית בתאונת אופנוע ומגיע הביתה לאחר יום עבודה בשעה 23:00 או 23:30 ואז נירדם בפועל בשעה 1 בלילה . קם עייף ליום עבודה וכו'.
לאט לאט הפסקתי עם "ההרגל הכפויי" שאתה קורא לו "אהבה מתוך הרגל" ע"י החלטה שלמשחקים באמצע השבבוע אני לא הולך. המשכתי להגיע בעיקר בשבתות עד שגם זה די עבר לי. כן הפכתי למפונק. מי שירצה שאני אגיע לצות בו ולשלם לו מכספי יצטרך לייצר לי אווירה מפנקת.
תמיד תמיד טענתי וזה רק התחזק אצלי שכל מה שאנחנו האוהדים עושים אנו עושים למען עצמינו. לא למען הקבוצה ולא למען אוהדים אחרים רק למען עצמינו.
כשאני כותב שכל חברי הקישוטים למיניהם עושים מה שהם עושים למען עצמם הם חושבים שאני מנסה להרגיז אותםף, מנסה לריב איתם.
לא ןךא !! אני באמת מאמין בכך. כל מי שמכין שלט או דגל עושה את זה עבור עצמו ורק עבור עצמו.

כל מה שכל יצור חי עושה בחייו הוא בשביל עצמו.
אתה בחרת להפוך אוהד כורסא משיקולך אבל להעביר איזה ביקורת סמויה על אלה שכן באים לעודד זה מיותר.

לא יודע מהיכן הגעת לתובנה זו. בכל מקרה היא שגוייה, אין לה שום בסיס לא באופן גלוי ולא באופן סמוי.
אין לי שום סיבה לבקר את מי שמגיע לכל משחק כולל נוסע למשחקי חוץ ושהפועל נימצאת אצלו לפני הכל. גם לפני בריאותו ולפני משפחתו.
כל עוד הוא לא כופה את דעתו והילכותיו על האחרים הכל בסדר.

אם תיסתכל היכן הצטרפתי לאשכול וסביב מה היה הדיון תיראה שזה סביב האהדה להפועל ביחס לשינאה למכבי.
או בלשונך יש כאלה שבאופן סמוי הם שונאי מכבי יותר מאשר הם אוהדי הפועל. חלקם מטילים ספק בהיותי אוהד הפועל בגלל שאין בי את תעצומות השינאה שיש להם למחלה.
לא ריאיתי בירות גלויה או סמויה שלך לנוח העובדה שהם אינם מקבלים אוהדים שאינם כמותם וחושבים שכולם צריכים להיות כמותם.