chimpfive כתב:
לא יאמן מה פרגסון עשה מהקולבים האלה.
לא יאמן מה מויס עשה מהם.
או שכן יאמן למי שzufr מה כתבתי במאי מיד עם החתמתו.
ומה גם שבכל הקיץ לא טרח להשתדרג כי פלאיני הוא בדיחה לשדרוג בכלל ובפרט ב- 4-4-2. הוא גם הביא ורסית 4-4-2 נחותה לזו של פרגוסון עם הרמות במקום הנעת כדור. ואימוני כושר ולא טקטיקה המתאימים לקבוצה נחותה ו"לוחמת" שגרמו לפציעות של רוני ובעיקר ואן פרסי. ובכלל, הוא חרא של בן אדם שמוציא את החשק משחקנים ומוצא הזדמנויות להתכסח. לא לחינם היה לו משפט עם רוני.
כבר במאי היה כל כך שקוף שפרגוסון בחר במויס כדי שיגידו "לא יאמן מה פרגוסון עשה איתם" וכדי לשמר השפעה בקבוצה. עם מנג'ר רציני הוא היה באמת נדחק לפינה. ומויס לא איבד זמן והתחיל, בין היתר, במסע שיטתי להורדת הכושר האישי של השחקנים. לדוגמא, וידיץ' היה הבלם המצטיים בפרמייר ואולי בעולם בעונה הקודמת וחזרתו להגנה שינתה באחת את כל הגנת היונייטד בצור השלא זכורה לי אצל בלם אחר. אבל גם אחרים כמו קלברלי. מצד שני, בניגוד לכל מאמני 7 הקבוצות שמעליו לא השביח אף שחקן למרות שפע הציערים ושכל הקבוצה (למעט בוטנר) שחקני נבחרות.
ויש עוד ועוד. ובעיקר של
החתים ליונייטד מאמן ללא רגעים כוננים, וגרוע מזה שמשך 11 שנים השתין מפחד בכל משחק חוץ נגד החזקות בפרמייר זה כמו לשלוח ילד בן 7 לזונה. וזה היה חלק ממגע הקסם שלו שפגע ביכולת של שחקנים רבים.
אם היו מביאים את קלופ הם היו
לפחות כמו בתקופת פרגוסון שהיה מלא בשגיאות שהגדולות שבהן:
1 שיטת משחק מיושנת 4-4-2.
2 ובהמשך, בשיטה זט צריך קין-סקולס ולא הקקמייקות כולל קאריק שהוא האוברייטד הפראי ביותר שאני מכיר.
3 רכש קמצני שלא קיים באף קבוצת טופ. בתקופה מסוימת הגלייזרים שהיו בקשיים היקשו. אבל, פרגוסון שם את החותם הסופי. חוץ מזה, הוא פיספס שחקנים כמו האזרד וביינס בגלל ניהול מו"מ רכש מתנשא.
בסך הכל פרוגסון הצטיין בעיקר בהבט הניהולי המנטלי כשהוא שומר על רמה גבוהה, אבל לא גבוהה מאוד לאורך זמן. רץ מרתון. לדוגמא, כאשר אנצ'לוטי התחיל את עונתו האחרונה לאחר דאבל מרשים צ'לסי עמדו למחוץ את היונייטד ואת הליגה ואז אברמוביץ' התערב. ורץ המרתון הגיח מאחור וזכה באליפות ה-19.
גם קלופ מצטיין בהנעה מנטלית של שחקנים אבל יש לו יתרון גדול בכדורגל מודרני ובשנים האחרונות הפך לסקאוטר + משדרג השחקנים מספר אחד בקבוצות הטופ. לדעתי, מאמן טוב לפחות כמו פרגוסון. גם אחרים כמו אנצ'לוטי ומוריניו היו יכולים להגיע לפחות להישגים דומים לאלה של פרגוסון.