פורום השדים האדומים

מסכים עם הדוגמאות האירופיות במיוחד של יובה.
אבל סלים??
סלים לא גדל בהפועל, ובקיץ 2003 כשהיה קצת קשה, סירב לבקשתו של קשטן להמתין עד שהוא ידבר עם תאומים ומיהר לחתום אצל הלוזוניה. הפועל הצליחה להחזיר אותו הביתה ב-2007 אבל אחרי עונה אחת טובה (מלך הבישולים בליגה) הוא מיהר לברוח שוב לכסף של אירופה. אולי הוא אוהב את הפועל, הוא מגיע מבית של אוהדי הפועל, אבל סמל הוא לא.

טועמה שחקן אהוב אבל לא סמל
אולי הוא סמל אדום ביציעי טדי

וגם בשער 11

את סלים טועמה ההנהלה גירשה מהפועל כמו עוד 12 שחקנים אחרים באותה פגרה.
"שחקנים זולים, מאמן יקר".

לא שהוא איזה סמל גדול, אבל זה ממש לא נכון שהוא עשה איזה תרגיל מלוכלך. הוא חיכה עד סביבות אוגוסט, ונזכרו שרוצים אותו רק אז.

ריאן גיגס

בטח שיש סמלים, כל הזמן יש. לילדים.
לילדים יש סמלים. ככה זה צריך להיות.

כשאתה בן 10 השחקנים של הפועל הם גיבורים בעיניך, אפשר לחשוב איזה גיבורי תרבות היו אבי אזולאי, שגיב אליהו, גיא שרעבי ויוסי בלאס. סתם שחקנים בינוניים בראייה רציונלית. חוץ משרעבי שבאמת היה סבבה.
כל ה"הם באמת נלחמו, והיום בכלל לא" זה סתם בולשיט, שנראה ככה כי אז היינו ילדים. עוד 10 שנים הילדים של היום ידברו ככה על גורדנה ושון מלכה.

איכשהו תמיד יוצא שאצל כל בן אדם, בדיוק במקרה כשהוא היה ילד, לא משנה מתי זה היה, היו הסמלים האחרונים ומאז הכל התמסחר.
דברים הם לא בהכרח כמו שאתה תופס אותם, אנשים אחרים תופסים אותם אחרת.

עוד עשור יהיו בני 20-25 שיתלהבו משי אבוטבול, ואיך שהוא נלחם וניסה לפרק רגל לזהבי הרשע בדרבי, כי כאב לו באמת, לא כמו השחקנים שמשחקים היום על הדשא (שהיום הם ילדים בני 10). כמו שלי היה נראה אז אבי אזולאי, שאבא שלי לא יכול היה לראות.

גיל ורמוט.

גיל ורמוט.

בטח שיש סמלים, כל הזמן יש. לילדים.
לילדים יש סמלים. ככה זה צריך להיות.

כשאתה בן 10 השחקנים של הפועל הם גיבורים בעיניך, אפשר לחשוב איזה גיבורי תרבות היו אבי אזולאי, שגיב אליהו, גיא שרעבי ויוסי בלאס. סתם שחקנים בינוניים בראייה רציונלית. חוץ משרעבי שבאמת היה סבבה.
כל ה"הם באמת נלחמו, והיום בכלל לא" זה סתם בולשיט, שנראה ככה כי אז היינו ילדים. עוד 10 שנים הילדים של היום ידברו ככה על גורדנה ושון מלכה.

איכשהו תמיד יוצא שאצל כל בן אדם, בדיוק במקרה כשהוא היה ילד, לא משנה מתי זה היה, היו הסמלים האחרונים ומאז הכל התמסחר.
דברים הם לא בהכרח כמו שאתה תופס אותם, אנשים אחרים תופסים אותם אחרת.

עוד עשור יהיו בני 20-25 שיתלהבו משי אבוטבול, ואיך שהוא נלחם וניסה לפרק רגל לזהבי הרשע בדרבי, כי כאב לו באמת, לא כמו השחקנים שמשחקים היום על הדשא (שהיום הם ילדים בני 10). כמו שלי היה נראה אז אבי אזולאי, שאבא שלי לא יכול היה לראות.

בטח שיש סמלים, כל הזמן יש. לילדים.
לילדים יש סמלים. ככה זה צריך להיות.

כשאתה בן 10 השחקנים של הפועל הם גיבורים בעיניך, אפשר לחשוב איזה גיבורי תרבות היו אבי אזולאי, שגיב אליהו, גיא שרעבי ויוסי בלאס. סתם שחקנים בינוניים בראייה רציונלית. חוץ משרעבי שבאמת היה סבבה.
כל ה"הם באמת נלחמו, והיום בכלל לא" זה סתם בולשיט, שנראה ככה כי אז היינו ילדים. עוד 10 שנים הילדים של היום ידברו ככה על גורדנה ושון מלכה.

איכשהו תמיד יוצא שאצל כל בן אדם, בדיוק במקרה כשהוא היה ילד, לא משנה מתי זה היה, היו הסמלים האחרונים ומאז הכל התמסחר.
דברים הם לא בהכרח כמו שאתה תופס אותם, אנשים אחרים תופסים אותם אחרת.

עוד עשור יהיו בני 20-25 שיתלהבו משי אבוטבול, ואיך שהוא נלחם וניסה לפרק רגל לזהבי הרשע בדרבי, כי כאב לו באמת, לא כמו השחקנים שמשחקים היום על הדשא (שהיום הם ילדים בני 10). כמו שלי היה נראה אז אבי אזולאי, שאבא שלי לא יכול היה לראות.