פורום השדים האדומים

דיון שהחל עם ידידי הצהוב: מי הוא סמל?
וואליד באדיר - סמל בהפועל, בחיפה ובפ״ת??

הסמל הוא רק האיש עם הפטיש והמגל.
שחקנים, גדולים ונאמנים ככל שיהיו הם לא סמלים.

וואליד באדיר הוא סמל - לספורטאי מקצוען, הגון ומחוייב. כך הוא היה בהפועל, בחיפה ובפ"ת. הוא לא בהכרח סמל שאפשר לנכס לטובת מועדון כזה או אחר.

ערן זהבי סמל במקקי

סטיבן גארארד זה סמל.

טוטי הוא סמל. פויול. בזמנו גם אוחנה ונמני נחשבו לכאלה. קוקוס היה כזה. יאנקה. לא חסר.
כיום ניתן לספור את "הסמלים" על כף יד אחת (בארץ ובחו"ל). בארץ לדוגמה עולה לי לראש יניב קטן במכבי חיפה.

קטן בחיפה? אבוטבול בהפועל

ויקטור מרעי

תגובה רצינית-
סמל זה אחד שמייצג את כל מה שהפועל.
עכשיו תשאל 10 אוהדים מה זה הפועל, וכל אחד יגיד משהו אחר.
מה שנשאר זה רק נאמנות לקבוצה. אבל מה זה שווה אם בסוף באים אנשים ואומרים שהוא נשאר בקבוצה רק כי אף אחד אחר לא רצה אותו..

סמל זה שחקן שנשאר בקבוצה
גם כשארקדי ומיטש מציעים חוזים שמנים

ג'רארד, טוטי, זאנטי, צ'אבי, קסיאס, פלומבו, מרקיזיו, מנואל פאבלו, ואלרון, דה רוסי, גבי מאתלטיקו, ברונו סוריאנו.

מתן נאור.

אני שמח שהספקתי לחוות את השנים שבהן שחקנים שיחקו כמעט את כל הקריירה באותה קבוצה.
שהספקתי לאהוד את הפועל עם בז'רנו, פרימו, רחמינוביץ', שייע, חזום, אקהוייז והנה גילי לנדאו, קפטן נבחרת הנוער,
עולה גם הוא לבוגרים... ואחריו עולה שחקן הגנה חדש - אלי כהן. (נדמה לי שממש בהתחלה הוא היה בלם, לא?)
לא יודע עד כמה אפשר לקרוא למה שהיה פה כדורגל, אבל איך שלא נקרא לזה - זה היה הדבר האמיתי.

מי שמשחק כל הקריירה באותה קבוצה הוא סמל.

מתן נאור.

אז עכשיו הוא צריך לשחק כל הקריירה...
את שלום תקווה מינו לסמל על הרבה פחות שנים מוואליד.
ומה עם יגאל?
אל תעבדו על עצמכם עם מושגים, בין היתר השחקנים של היום לא מכבדים את המועדונים שלהם כי לרוב גם האוהדים של היום לא מכבדים אותם.
תנו רגע מחשבה על השחקנים, מה נשאר להם אחרי 20 שנה של קללות, רצועות קרועות, משחקים באורוות סוסים ומצתים שנזרקים על הראש? אפילו את הכבוד (המיותר אולי) של להיות "סמל" של מועדון לא נותנים להם.
וואליד באדיר

סמל בהפועל זה אחד משניים: 1. לא מספיק טוב בשביל שמכבי יקנו. 2. עבריין שישב בבית הסוהר.

כ״כ עצוב להגיד שהסמל היחידי היום נמצא על השטרות. לפי דעתי, הסמל האמיתי האחרון שהיה הוא נמני במקקי.

גיל ורמוט.

סמל בעידן הכסף ולאחר חוק בוסמן של השני העשורים האחרונםי הוא מונח אנכרוניסטי. כל אחד גם יחליט לעצמו היכן הגבול עובר. יש מי שסיני עבורו לא סמל שכן נטש את הפועל לטובת בני יהודה אחרי ירידת הליגה ואחרי כן חזר והיה עסוק בטובתו האישית על חשבון הפועל, יש מי שלא התייחס או סלח. שלום תקווה נחשב לסמל בהפועל בעיני רבים למרות ששיחק רק ארבע וחצי שנים שאף הן היו עם פציעות ולא מעט ספסל, ואריק קאנטונה הפך בחמש שנים בלבד כולל הרחקה ארוכה, לסמל גדול במנצ'סטר יונייטד. יש אוהדים שבעיניהם ג'רארד הפסיק להיות סמל כשרצה לעזוב והיה על סף חתימה בצ'לסי ויש מי שהזמן ריפא לו את הפצעים. אותו כנ"ל לגבי המעבר (שלא קרה ) הכי מפורסם של סמל מפעם שאני מכיר, של בן טובים מבני יהודה.
אם פעם קריירה שלמה או ארוכת שנים במועדון הייתה קריטריון עיקרי לסמל, היום הכל מעורפל, בעיניי שחקנים כמו אנטבי ואבוטבול הם נטל ולא סמל. אני מעדיף להשתמש במושג club legend, ותחתיו שחקן כמו אבוטבול יכול להיכנס גם בעיניי, אפילו אם אני אראה בו אגדה לא הכי מזהירה... כך גם אין כמעט אוהד שלא יסכים ששחקנים שסרחו בחייהם האישיים כמו אלי כהן ופליקס חלפון, שחקן כמו סיני והסיפור שלו, או שחקנים עם אפיזודה קצרה אך מכרעת כמו תקווה ( אפילו עד שחקנים כמו בן שטרית וחרזי ששיחקו אך ורק בעונות אליפות ) הם אגדות מועדון.

ג'ררד וטוטי שחקנים שיכלו לשחק בקבוצות יותר חזקות ועשירות
בופון שהיה השוער הטוב בעולם נשאר ביובה בליגה השניה כמו גם דל פיירו וחבריו...
מתן מאור

ג'ררד וטוטי שחקנים שיכלו לשחק בקבוצות יותר חזקות ועשירות
בופון שהיה השוער הטוב בעולם נשאר ביובה בליגה השניה כמו גם דל פיירו וחבריו...
מתן מאור
סלים

אם היה נערך סקר אנונימי בין שחקני הכדורגל בליגה שלנו לגבי מיהו סמל עבורם, אז למקומות הראשונים בסקר הזה היו מגיעים:
רונן קצב,
דודו דהאן,
אבי נמני

מסכים עם הדוגמאות האירופיות במיוחד של יובה.
אבל סלים??
סלים לא גדל בהפועל, ובקיץ 2003 כשהיה קצת קשה, סירב לבקשתו של קשטן להמתין עד שהוא ידבר עם תאומים ומיהר לחתום אצל הלוזוניה. הפועל הצליחה להחזיר אותו הביתה ב-2007 אבל אחרי עונה אחת טובה (מלך הבישולים בליגה) הוא מיהר לברוח שוב לכסף של אירופה. אולי הוא אוהב את הפועל, הוא מגיע מבית של אוהדי הפועל, אבל סמל הוא לא.

שחקן שהוא סמל, מבחינתי, הוא שחקן שאחראי להרבה רגעים מרגשים או לרגע מרגש משמעותי אחד בהקשר של הקבוצה, ואף פעם לא מפריע אם הוא שחקן שגדל בקבוצה/נכנס דרכה לתודעה. לכן שלום תקווה נכנס להגדרה הזאת, וגם שמעון גרשון (בעברו), ערן זהבי (בעברו), וואליד באדיר, גילי ורמוט, ושי אבוטבול. אנשים שנקשרים באופן מהותי לדרך שבה אתה רוצה לראות את הקבוצה שלך: זוכה בדאבל, אנושית, חכמה, שוויונית (נראה לי שזו גם הסיבה ששי קצת מנותק מההגדרה הזאת בעיני הרבה אנשים; הוא לא היה חלק משמעותי בקבוצה שלקחה דאבל, אלא בקבוצות שלאורך שנים לא זכו באליפות, שלא באשמתו כמובן).

ערן זהבי מייצג את הסמל החדש.
סמל לשחקן שיכול לעבור את כל המחלקות במועדון, להיות אוהד של הקבוצה, להגיע לשיאים אישיים וקבוצתיים בקבוצה הבוגרת, ובלי למצמץ לעבור לשחק בקבוצה היריבה, צ'יק צ'אק להתחבר למועדון החדש ולקהל, להפוך תוך פחות משנה לקפטן שלה, וזה נראה טבעי לחלוטין.

סלים זה שחקן שלמד על בשרו כמה הוא אוהב את הפועל ואני מאמין שהוא מצטער על זה עד היום.
אני לא יכול להאשים שחקן שרצה להתקדם מקצועית ויצא לאירופה, ובאותו זמן הוא ויתר על יותר כסף מיענקלה כדי לחזור להפועל.
וגם עם אתה לא רואה אותו סמל, אוהדי ביתר ומכב* כן רואים אותו ככה, אולי בגלל שהוא ערבי, ואולי בגלל שהוא זיין אותם על בסיס קבוע..
אם אתה מסתכל על המילה סמל כפי מה שמייצג אותנו , אז סלים הוא סמל ללא ספק.

שכחתי לומר שביט (למרות שגדל במכב*) , חבל שלא קיבל יחס טוב יותר בסיום התקופה שלו פה