אורן יוסיפוביץ:
174 דקות ליגה בלבד יש לעבדורחימי הזה. אולי לא כמות מספקת כדי לשגר מסקנה, אבל לפרוטוקול ייאמר שהאיגור שקווירין המודרני הזה גרם לנו ליהנות בכל שנייה שהוא היה על הדשא. במשפט - הוא ההפך הגמור מהתורה של רב"ש, ובדיוק מה שהתורה של רב"ש צריכה. בתוך הפועל המתודית הזו, המניעה כדור מצד לצד, השולטת, המשעממת וחסרת המחץ, הילד הזה בא כדי לעשות מהומה. גם שכטר אמר עליו בסיום, ולחיוב: "לא להאמין כמה בלגאן הוא עושה".
הוא בשמאל, הוא בימין, הוא בועט, הוא מוסר. הוא מהיר, הוא חזק, הוא נחוש והוא בלתי-צפוי בעליל. שוב, רק 174 דקות, ולכו תדעו מה יהיה בהמשך; וכן, רב"ש, לחוץ משמעת שכמוהו, עדיין עוטף את כל היתרונות בדאגה, מדבר על שמתפקידו לשלב בין המשחק המתודי שהוא דורש לבין ההתפרעויות של הפרא הזה. "אם נדע לאזן בין המשחק המסודר לבין המקומות שבהם צריך להיות יותר מעזים וחוצפנים, נסתדר", אמר, והוסיף: "אני חושב שבסארט הבין את זה, והוא הוסיף לנו הרבה פלפל".
וכמה שהיה חסר פלפל להפועל תל אביב.
עבדורחימי הוא לא ההבדל בין העונה המוזרה שעוברת על הפועל תל אביב לבין ריצה לאליפות. הוא לא ימחוק את הפער מהמכונה של פאולו סוזה, ממש לא. אבל עבדורחימי - כמו שקווירין, כמו סימרוטיץ', כמו אוגבונה, כמו ווצ'יצ'ביץ' (מבחינת יכולת הוא בינתיים הכי מזכיר את האחרון) – נראה כמו עוד זר משיגינע שיחזיר את הצבע ללחיים, שיגרום לילד לשלם כרטיס, שיגרום להפועל תל אביב להבין שהמטרה היא גם לבדר ושיש חדווה ועניין גם בעונות בלי אליפות. ובסוף, אולי, הכסף המיוחל לעו"ש של רמון יגיע בכלל מהכיוון שלו.
איזה שחקן. איזו דמות. איזה שיער.
http://sports.walla.co.il/?w=/156/2711519