
[גילוי נאות: לא הייתי במשחק. כן, אני מנוי לא מעט שנים למשחקי הבית בשער 7. והולך למשחקי חוץ לפעמים. וחבר עמותה. לטובת כל מי שיגיד עליי שאני לא אוהד.]
השלט [המטופש] הזה הונף היום בסכנין לפני המשחק.
קשה לי לראות דבר כזה. בשבוע שבו אנחנו, כקהל וכקבוצה, כועסים על שחקן שמחווה כלפינו מחווה אלימה לאחר שער.
כשאנחנו, כקהל וקבוצה, מותחים ביקורת על התנהגות אלימה של קהלים אחרים בליגה, ובצדק רב.
כשאנחנו רוצים להיות שונים, טובים עבור הקבוצה שלנו ושמחים בעבור עצמנו, שרוצים לראות בספורט תרבות.
אנחנו לא יכולים להניף שלט כזה באיצטדיון.
השלט הזה הוא לא אלימות מרומזת, הוא אלימות לשמה.
הוא לא "בדיחות הדעת", הוא קריאה ברורה וחדה.
השלט הזה הוא שבירת כל מוסכמה בלתי כתובה שהייתה בקהל האוהדים הטוב בישראל.
אסור לנו להיות שם.
אני מנצל את מעמדי כאוהד מן השורה לקרוא לשאר חבריי מן השורה לנשום עמוק, לזכור שזהו ספורט ולמגר את התופעות האלה מקרבנו.
אין שום סיבה שאדום, בין אם הוא שחקן, אוהד או חבר הנהלה, יאויים על ידי אדום אחר. אין סיבה שכל אדם יאויים בסביבה של מגרש ספורט.
ואנחנו, אוהדי הפועל, בעלי הבית של הקבוצה, צריכים להיות חוד החנית, הראשונים, שמונעים את ההתנהגות הזו.
דווקא בזמנים קשים, דווקא כשהקבוצה לא רצה. אפשר לשרוק בוז, אפשר לצעוק - אין סיכוי להגיע לאלימות.
הדרך משלט כזה ביציע האוהדים במשחק למקומות רחוקים יותר - הרבה יותר קצרה ממה שנדמה לנו.
שבוע טוב ואדום לכולנו.
[כן, אני יודע שקוראים פה עיתונאים. הם לא מעניינים לי שום איבר בגוף. אני כותב כאוהד הפועל אל אוהדי הפועל]