פורום השדים האדומים

בכבוד רב, הקבוצה של המדינה
אלון עידן

להלן ניתוח הודעת מכבי תל אביב כדורסל, שנמסרה ביום שלישי האחרון, בעקבות משחק ההפסד שלה להפועל ירושלים
"אין בדעתנו להגיש ערעור לגבי תוצאת המשחק, אולם חובתנו לא להחריש ולהעלות לציון אירועים שהעיבו על משחק כדורסל מהנה וזאת כאשר שתי הקבוצות מפגינות משחק שוטף וספורטיבי, כאשר חסרים אנו שני שחקני מפתח גבוהים, שון ג'יימס וסופוקוליס שחורציאניטיס"

חשיבותה של פסקת הפתיחה טמונה לכאורה בהחלטה לא להגיש ערעור. ואולם, האינפורמציה הזאת היא רק עלה תאנה, שתפקידו להסתיר שתי אמירות אחרות לגמרי: הראשונה, תיאור המשחק כ"שוטף וספורטיבי" - תיאור לכאורה תמים, שמטרתו הלא תמימה היא להעביר לציבור את המסר הסמוי, שהשופטים ואנשי המזכירות פעלו דווקא באופן לא ספורטיבי; האמירה האחרת - תזכורת אינפורמטיבית לעובדה שמכבי תל אביב שיחקה בלי סופו וג'יימס - תפקידה פשוט הרבה יותר: להתבכיין. מה בין הודעה בדבר החלטה לא לערער על כשל של המזכירות ובין היעדרות של שני שחקנים? שום דבר, מלבד חוסר יכולת להכיל את ההפסד. מבחינה זו, מכבי תל אביב לא מבחינה בחוסר הספורטיביות של ההודעה, שעומד בסתירה למשחק ה"שוטף והספורטיבי" שזה עתה הסתיים.

רוחות של שינוי
"אין אנו באים להלין על העובדה שכדור שחרץ את גורל המשחק היה למעשה כדור חוץ לזכות קבוצתנו אשר בסופו של ערב הפך להיות 'אסיסט' מכתפו של השופט לידיו של יותם הלפרין"

הפסקה השנייה אינה אלא המנון הפאסיב־אגרסיב הרשמי. כל תפקידה מתמצה בלטעון את הטענה שלכאורה לא נטענת. את התחילית "אין אנו באים להלין", למשל, צריך לקרוא ללא המלה "אין". כלומר, "אנו באים להלין". ובכן, על מה מכבי תל אביב מלינה? על העובדה ש"כדור שחרץ את גורל המשחק היה למעשה כדור חוץ לזכות קבוצתנו". מדוע מהלך שעליו מכבי תל אביב לא מלינה רלוונטי בכלל להודעה על כך שלא תערער בעניין טעות מזכירות? מאותה סיבה שהיא לא מלינה על כך שסופו וג'יימס לא שיחקו. כלומר, משום שהיא לא מסוגלת לקבל את העובדה שהפסידה במשחק יוקרתי.

עוד פאסיב־אגרסיב לאוסף: במכבי תל אביב עיטרו את המלה "אסיסט" במירכאות. תפקיד המירכאות הוא לכאורה רפלקטיבי: להסגיר את העובדה שבמכבי מבינים שלא מדובר באמת באסיסט - כלומר, בכדור שנמסר במכוון להלפרין. אלא שאסור לתת למירכאות לבלבל: אם במכבי תל אביב לא היו חושבים במעמקי תודעתם שמדובר באסיסט - כלומר, שגילי עובד למעשה רצה שירושלים תנצח - הם פשוט לא היו משתמשים במלה אסיסט (הנה, כך: "...אשר בסופו של דבר פגע בכתפו של השופט והגיע לידיו של יותם הלפרין, שקלע את סל הניצחון").

"כן באים אנו להלין על כך שבשולחן המזכירות ישבה רשמת הגב' אתי חממי, ולידה עוזר רשמת מר יעקב מלול, ומעליהם המשקיף מר משה ביטון, שופט עבר מנוסה ומשבץ השופטים"

בפסקה זאת כדאי להתמקד בציון שמות שלושת חברי מזכירות השופטים. אדם תמים צריך לשאול את עצמו: במה הדבר תורם להבנת האירוע? האם העובדה שהאחראית על רישום העבירות היא גברת אתי חממי - כן כן, גברת חממי בכבודה ובעצמה! - רלוונטית להבנת הכשל? האם כעת, כשסוף סוף נחשף שמו של עוזר הרשמת - ובכן, קבלו את מר יעקב מלול! - נוכל להבין מדוע לא נרשמה עבירה שבוצעה?

התשובה לתהיות מטאפיזיות אלה אף היא פשוטה: מדובר בצורה מוכרת של נקמנות, שתפקידה לתת פנים ושמות ל"פושעים", ובכך להפוך אותם למושאים ממשיים של טינה וכעס. במכבי תל אביב לא יכולים לשאת בתוכם תסכול, ולכן הם מבקשים לחלוק אותו עם שמות ספציפיים, שאולי לא אומרים כלום לקהל הרחב, אבל לפחות מרגיעים במשהו את הלב הצהוב המדמם.


"תגובת איגוד השופטים 'לתום לב' אינה במקומה. מעולם לא טענו לזדון או למרמה ולא ביקשנו לשגר איש מהמזכירות לבדיקה במכונת אמת, אולם ציפינו כי יודו בטעותם ויגדירו אותה כרשלנות"

"תום לב" הוא מושג משפטי מכובס שמחליף את המלים הפשוטות: סליחה, טעינו. משה ביטון, שהיה אחראי המזכירות, התראיין בכל מקום אפשרי והודה בטעות. הוא עשה זאת בכנות, בצניעות, ללא סייג. אלא שבמכבי תל אביב הכעס גדול מדי, ולכן הודאה פשוטה בטעות לא מספקת את יצר הנקם שמבקש לממש את עצמו. לכן מועברת הטרוניה משדות אבודים של "טעות או זדון", לשדות פורמאליים של הגדרות משפטיות. ובכן, כעת המטרה היא לגמרי אחרת: שחברי המזכירות יודו שעברו על סעיף רשלנות.

צריך לתהות: מדוע מכבי תל אביב כה משתוקקת לשמוע את המלה "רשלנות"? ובכן, נדמה לי שבנקודה זאת יש להידרש להתמחותו המשפטית של היו"ר שמעון מזרחי - עורך דין מוביל בתחום התעבורה. מעניין שבניגוד לתחום הפלילי, שם רשלנות אינה מספיקה כדי להטיל אחריות פלילית, בתחום התעבורה רשלנות היא דווקא עולם ומלואו. ברגע שמשטרה מוכיחה שמישהו נהג באופן רשלני, יש בכך כדי להגיש נגדו כתב אישום.

ובכן, הגב' אתי חממי, מר יעקב מלול ומר משה ביטון, הינכם מתבקשים להתייצב בבית המשפט לתעבורה ביום ראשון הקרוב, ב־8:30, לדיון שייערך תחת הכותרת: "עבודת המזכירות כפעולה תעבורתית - הוכחת רשלנות".

"ומכאן העיקר - מה יעשה איגוד השופטים על מנת למנוע בעתיד הישנותם של מקרים חמורים כגון אלו העלולים לחרוץ גורלם של משחקים, וכן מתבקשת התייחסות איגוד הכדורסל ומינהלת הליגה למיגורן של תופעות כגון התפרצות קהל אוהדים למשטח בסיומו של משחק וסיכון פיזי של שחקני הקבוצה היריבה"

העיקר, על פי ההודעה הרשמית, הוא "מניעת הישנותם של מקרים חמורים כאלו". ואולם, בעוד ה"עיקר" מונה 19 מלים, דווקא ה"לא־עיקר" שמגיע בהמשך מונה 24 מלים. האם ייתכן, איפוא, שה"לא עיקר" הוא בעצם ה"עיקר"?

בכל מקרה, מעבר לתהייה הקבועה - מה בין הודעה על החלטה לא לערער ובין אזכור ההתפרצות של הקהל למגרש - מעניין שדווקא בנקודה זאת מכבי תל אביב בוחרת לא לציין איזה קהל התפרץ למשטח ואילו שחקנים של "קבוצה יריבה" עמדו בפני סכנה פיזית. כפולנייה היושבת בחושך, גם במכבי תל אביב מתענגים על תחושת הקורבנות, ושולחים את נמעני ההודעה לברר את זהות התוקפן הנורא.

***

איך שלא הופכים את ההודעה הזאת, אי אפשר שלא להעריך את מנסחיה. שילוב כל כך מדויק של התבכיינות, נקמנות, נוקדניות, היתממות, והכל בתיבול פיקנטי של רוטב פאסיב־אגרסיב, מזכירים לכולנו שלמרות שאין ישראלים בחמישייה, ולמרות המאזן הבינוני בליגה, ולמרות הרייטינג הדועך - עדיין מדובר בקבוצה של המדינה. 

איזו קבוצה בכיינית ומגעילה, תמיד היו.

ניתוח יפה
חבל שחוץ ממנו אף אחד לא קורא את זה

טקסט נחמד, קצת טרחנות על טרחנות..

טרחני כל כך. הבן אדם פתטי בסדר גודל של מכבי עצמה.

שופט טועה מולנו ואין כלום
מזכירות טועה מול המחלה ומשעים אותם לחודש

זה ניתוח ספרותי או פסיכולוגי של ה״מועדון של המדינה״

מאיפה הבאתם את הטרחנות של הכתב?
הוא שיקף בדיוק את "בין השורות" של ההודעה של מכבי.
ממתי משחררים כזו הצהרה של "אנחנו לא מתכוונים להתלונן", ועוד בצורה שנשמעת בדיוק כמו תלונה?

טרחן הוא מי שקורא לכותב טקסט מבריק כזה "טרחן". מאחל לאנשים כאלה עוד הרבה שנים טובות של טורי דעה של דורון ג'מצ'י, רפאל נאה, אריה מליניאק ורועי גלדסטון הכה לא טרחנים.

בכיינים מסריחים, מה שעשו להם במלחה (היה עוד חצי דקה לשחק כשהכדור פגע בעובד, ועבירת חמישית ירושלים לא היו עושים אם היו יודעים) לא מתקרב לשוד פר אקסלנס שנעשה לנו באילת ושאם לא הוא אנחנו מובילים היום את הליגה

אלון עידן הוא אחד מכותבי הטורים הטובים ביותר בעברית היום. אם לא הטוב שבהם. בעיניי, כמובן.

טקסט אדיר

מבריק