קודם כל, ניצחון ענק ומעבר להכל גם היה כיף לראות את הקבוצה. בשני המשחקים האחרונים סוף סוף רואים כדורסל אטרקטיבי ולא מופעי נגרות, לא שיש לי משהו נגד נצחונות בשיניים ומלחמה אבל לאורך זמן קבוצה צריכה לשחק כדורסל.
דוקא ביום כזה אדיר של הארפר יצאתי הכי מודאג ממנו. רנדל ואופואיבו עשו ממנו פורפרה בהגנה, סגירה נוראית לריבאונד (לא ראיתי ממנו בוקס אאוט אחד כל המשחק), הפסיד כל מאבק כוח בשני צדי המגרש מתחת לסל. לקלוע מבחוץ זה טוב ויפה אבל זה עניין של יום, הלחם והחמאה זה מתחת לסל ושם הוא לא היה קיים. אני לא חושב שראיתי אותו שם גוף פעם אחת כמו שצריך בהגנה כל המשחק (בטח במחצית השניה). אמנם ידעתי שזה לא הצד החזק שלו אבל לא ציפיתי שהוא יהיה כל כך רך מול שחקנים שלא אמורים להיות מיסמאץ' בשבילו, אין להם אפילו יתרון מסה עליו.
כשיש לך שני גבוהים זרים ושולדי זה הגבוה האגרסיבי שלך, אתה בבעיה.
שחקן כמו בראון (וגם לימונד האמת) כמו שאמרו פה זה בדיוק מה שהיה חסר לקבוצה בשנה שעברה, גם ספציפית במשחק מול חיפה (בחוץ) שאיבדנו יתרון גדול בסוף ולא היה מי שיקח אחריות ברגעים המכריעים. כל פעם שהוא הולך לסל או עוצר לחצי מרחק אתה פשוט לא מבין למה הוא מתפשר על כל כך הרבה זריקות מבחוץ וכל מיני פייד אוויים מוזרים, כשהוא הולך פנימה אי אפשר לעצור אותו. סוף סוף בהפועל משחק אחד הזרים הטובים בליגה, זה משהו שהרבה מאוד שנים אי אפשר היה להגיד.
וקאונסיל... אוי קאונסיל... עד מתי
כל השיפור שלו לא יכול להסתיר את העובדה שגארד עם אפס יכולת אישית ואפס קליעה זה פשוט חור בהתקפה, במיוחד בדקות המכריעות. זה באמת פתטי וקשה לצפייה. מעבר לזה גם קבלת ההחלטות שלו היום היתה נוראית אבל זה היה נראה כמו עניין של ביטחון אז מילא.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
