פורום השדים האדומים

ערן,
מהודעתך אני יכול להסיק שלא שמתי מספיק סמיילים בתגובה שלי...
מי בכלל יכול להגדיר או לאמוד את מידת החרא בבן אדם?

דרך אגב בעניין הזה, לגבי הערתו של 19 שהישראלים "קצת יותר חרא" מהממוצע: אני חי בשנים האחרונות באוסטרליה. יש לי הרבה ביקורת על ההתנהגות של הישראלים. יש לי גם ביקורת על התנהגות של אוסטרלים, בדברים שונים לגמרי. זה דיון ארוך ואחר. איך מגדירים מדד "חרא" ומי מצוי יותר גבוה בו? לא יודע.

דרך אגב 2: באופן אישי השרות הקרבי קידם ולימד אותו המון על היכולות שלי, בתחומים רבים מספור. למרות שהיה קשה וגבה מחירים, לא מצטער והייתי עושה שוב בדיוק אותו דבר. אני מרגיש וקוצר פירות של התקופה ההיא גם היום, 25 שנה אחרי. זה לא אומר שאם לא הייתי עושה צבא לא הייתי לומד את אותם דברים, וזה גם לא אומר שבהכרח מישהו אחר שיעשה את אותם דברים ייתרם באותה מידה.
מציע לאנשים כאן להיות קצת פחות החלטיים, ולהבין שהם רואים את הדברים מנקודת מבטם בלבד ומה שנכון להם לא בהכרח נכון לאחרים, בין אם הם ג'ובניקים, משתמטים או קרביים.

אם ג'וב אז רק חמשושים
יומיות זה נורא
והחיסרון הכי גדול בתפקידי ג'וב זה בסיס פתוח. אם אין לך חברה שיסגרו איתך אתה מפספס את כל הכיף של הצבא

אף אחד לא חושב שצריך לעשות מה שהצבא מבקש? למה להתלבט כל היום.. אם אתה יכול לעשות משהו משמעןתי כמו מודיעין ממרם וכאלה, תנסה. אם לא, לך לאן ששולחים אותך. הדרך הכי טובה לקבל החלטה בעיני היא לשאול מה היה קורה אם כולם היו נוהגים כמוך.
עזוב מה זה תורם לך ושאר ירקות. יש לנו חובות ואחת מהן היא לשרת..

לירון האדום, אני מדבר על שירות צבאי ללא השתמטות , אני לא מדבר על לצאת מהצבא..
מה הקשר לבני ברק זה אפילו לא דומה.
אני טוען שמי שלא מסוגל להיות בקרבי שלא יהיה בכוח, אבל אם כבר לא להיות בקרבי אז בג'וב שאתה חוזר הביתה מוקדם ויכול להספיק לנצל את הזמן לעבוד ולעשות פסיכומטרי, למרות שיש ג'וב שיכולים לתת נסיון וידע לאחרי הצבא שזה משו אחר (שאני חושב שהוא הכי אידיאלי כי גם עושים שבתות ולילות בבסיס ומכירים אנשים)

יש כל-כך הרבה אופציות בצבא שקשה לי להאמין שיש אדם שלא ימצא שם את מקומו.
שוב,עברתי תקופה קשה מאוד במהלך השירות שלי ואחרי דיבור עם האנשי מקצוע הנכונים מצאתי מקום חדש,לרגע לא עבר לי בראש לעזוב את הצבא ותאמין לי שיכולתי.
מי שמוותר לעצמו בעניין הצבא,יוותר לעצמו כל החיים.
אני לא מדבר על אנשים שלא נמצאו כשירים מבחינה רפואית/נפשית ויש להם בעיה אמיתית.

אף אחד לא רוצה לעשות צבא, לא סדיר ולא מילואים.
זה חרא וזה מבאס. נכון שזה מבגר אותך ומעצב אותך, אבל ככה גם חמש שנים בכלא או חו"ח איבוד הורה.

בסופו של דבר יש את האנוכיים שחושבים רק על עצמם ורק הם מעניינים את עצמם, ובשביל המצפון שלהם יעטפו את זה באלף נימוקים, ויש את אלו שנכנסים מתחת לאלונקה מטאפורית ומעשית. הצבא יסתדר בלי כל אחד, אבל לא בלי כולם. מזלנו שיש עוד כאלו שהמצפון שלהם מפותח מספיק כדי להבין את זה (וגם כאלו שבכלל לא נכנסים לדילמה, פשוט הולכים כי אומרים להם או מסורת או לא הצליחו לצאת או וואטאבר)

אז כנראה שלא הבנתי אותך נכון, אני נגד השתמטות.
ואם כבר ג'וב אז לפחות ג'וב שתורם !

ברור שאין אחד שלא ימצא את מקומו בצה"ל. בגלל זה ההערכות האופטימיות שמתבססות על הנתונים המטוייחים מדברות על התאבדות בשבוע.

Ffs אתם כל כך נואשים למצוא נימוק שהוא לא "אני אכלתי חרא במשך 3 שנים +יש לי עוד מלא חרא לאכול במילואים ואין לי באמת נימוק טוב ללמה אבל לפחות שכולם יאכלו את כל החרא הזה" שאתם אפילו לא שמים לב שטויות שזה גורם לכם לפלוט?

הכי טוב אם אתה מצליח ג'וב טכני שיסדר לך עבודה באזרחות אחרי זה..
קשר מודיעין וכאלה... רק לא יומיות..

אם כבר אתה מתגייס לתותחנים, אל תלך ליהיות חפ"ש בגדוד בסוף המסלול, זו טעות גדולה. בכלל תתרחק מהגדודים.
צא למפקדים ואחרי הקורס תשאף להשאר בבא"ח.

יש הרבה קשיים נפשיים ויש הרבה אנשים שהמקום שהם נמצאים בו לא מתאים להם,החוכמה היא ללכת לטיפול ולנסות להגיע למקום חדש.

באמת אתה לא מוצא נימוק למה?
בא נעשה את זה מסודר. בא נסתכל לרגע רק על הצבא הסדיר, ובתוכו רק על היחידות הלוחמות ותומכות הלחימה. אלו שעושים קווים נניח על גבול עזה או לבנון, ויוצאים כל 21 יום.
צריך אותם? הם הכרחיים?

אני מבין שאין לך נסיון עם מערכת בריאות הנפש בצבא.
אחת הסיבות, לטעמי, לבלאגן הגדול שקורה בצבא זה היחס המחפיר שמקבלים חיילים כשהם פונים לתמיכה נפשית.
אם מישהו היה מתעד יום מברה"ן בתל השומר היה כזה זעזוע במדינה..

הפסיכיאטרים בצה"ל מעדיפים להעיף חיילים מהמשרד שלהם, לצעוק עליהם או במקסימום לתת להם תרופות (שלרוב מדובר בתרופות קשות ומוגזמות )בלי שום שיקול דעת. העיקר שיהיו הבעיה של מישהו אחר ולא שלהם.

אתה צודק, לפחות לגבי חלק מהמקרים, אבל הסיבות לכם הן כורח המציאות.

לצורך העניין, קח פסיכולוג שעובד עם נאשמים.
אני לא יודע, אבל נניח שהוא נתקל בכמה כאלה בשבוע שמנסים לשכנע אותו שהם משוגעים.
אתה חושב שאחרי שנה של אינספור סיפורים הוא יתנהג לכל אחד כאילו הוא פרח יחיד ומיוחד?

במגזר הפרטי פסיכולוגים מתוגמלים בצורה בלתי רגילה עבור האבחנות שלהם. לכן אין להם שום בעיה להקשיב לכל סיפור שהוא.
אבל במידה ולהחלטה של פסיכולוג יש משמעות, כמו למשל הורדת פרופיל הוא הקלה בעונש, גם הסבלנות שלו תקטן.

אני מבין שאין לך נסיון עם מערכת בריאות הנפש בצבא.
אחת הסיבות, לטעמי, לבלאגן הגדול שקורה בצבא זה היחס המחפיר שמקבלים חיילים כשהם פונים לתמיכה נפשית.
אם מישהו היה מתעד יום מברה"ן בתל השומר היה כזה זעזוע במדינה..

הפסיכיאטרים בצה"ל מעדיפים להעיף חיילים מהמשרד שלהם, לצעוק עליהם או במקסימום לתת להם תרופות (שלרוב מדובר בתרופות קשות ומוגזמות )בלי שום שיקול דעת. העיקר שיהיו הבעיה של מישהו אחר ולא שלהם.[/quote]
חביבי תאמין לי שאני מדבר מניסיון.
היו לי בעיות,ביקשתי לדבר עם קב"ן ולמרות התנגדות נחרצת של המפקדים הוא הקשיב לי והבין את הבעיה אחרי 2 פגישות.
זה לא קסם אבל אחרי מאבק משותף במפקדים ותקופה זוועתית הוא הצליח להוציא אותי מהיחידה ואף עזר לי למצוא יחידה שתתאים לי.
אני לא מעוניין לפרט מעבר לזה אבל אני חושב שאתה יכול להבין שיש לי ניסיון מצויין עם בעיות בצבא וטיפול בהם.
לרגע לא עברה לי המחשבה לעזוב את הצבא והאמן לי שיכולתי,זו חובה לשרת בצבא והעובדה שזאת הפכה להיות איזשהי בחירה בעיני אנשים היא שערוריה.

אותי שכנעת

יופי, אז אתה היית לוחם כי צריך לוחמים כי אחרת לא היתה מדינה.
למה לסבן את זה בתירוצים של "חווייה" "זה מבגר" "חברים" "צחוקים" ובמיוחד לא "כל אחד יכול למצוא את המקום שלו" וכיוצא בזה.

המשתמש עומרי קנדה, זה שלך עזרו לא מעיד על כמה מקרים יש שזה ממש לא ככה. באחרית הדבר במאמר של אישתון מיום הזכרון האחרון יש כמה סיפורים שממחישים כמה שזה לא תמיד ככה:
http://eishton.wordpress.com/2013/07/25/memorial2011/

לפותח האשכול - אני גיוס נובמבר כמוך, והולך לקרבי (עם כמה שפלח"צ זה קרבי).
האמת שאני דיי בטוח שהנימוק שלי ללכת לקרבי ייתפס בעיני רוב האנשים כדבילי, תמים, ואינפנטילי.
בכל מקרה, אני הולך לקרבי בעיקר כי אני לא רוצה לתחמן את המערכת, אני לא רוצה ללכת לקב"ן ולשקר לו על פחדים שיש לי ואני לא רוצה להוריד פרופיל כדי לצאת יומיות ו"לצחוק על כל החברים שבקרבי".
המסלול שלי לקח אותי דיי ישירות לקרבי (פרופיל 97, מודיעין לא רציתי ולסיירות אני לא יכולתי להגיע) ואני דיי בטוח שבכל שלב במיון יכלתי לבחור לתחמן את צה"ל (אחת המערכות היותר מטומטמות בארץ) וללכת לתפקיד יותר נוח, זה פשוט לא אני ולא איך שחונכתי, אני לא מאמין בלתחמן את המערכת וגם אם לא הייתי מקבל יחידה שהייתי רוצה, לא הייתי מערער כמו שעשו חברים שלי.
אפשר להגיד עלי שאני תמים, מטומטם, מהאנשים שהמדינה מזיינת בתחת ומבקשים עוד. גם יכול מאוד להיות שזה נכון, פשוט לא היה לי נעים להסתכל על עצמי במראה בבוקר ולחשוב כמה אני גבר שלומד לפסיכומטרי בזמן שחברים שלי טוחנים שמירות, אני גם לא מאשים מישהו שבסדר עם זה, זה פשוט לא אני.

אגב, הפסדתי המון דברים ואני גם מאמין שאני אפסיד בעתיד על זה שלא דפקתי את המערכת, עדיין אני מאמין בדרך הזו ואמשיך לנקוט בה.

אם אני בג'וב, עדיף יומיות או חמשושים?
ואיזה תפקידים יש של חמשושים? כי הבנתי למשל שחיל חימוש זה גיהינום.

מדהים איך במדינה שטופת המוח הזאת הפקטור הכי משמעותי לא עולה בשיח בכלל. והכל בחסות אידיאולוגיית הייאוש של 'אין ברירה'.
אם אתה הולך לקרבי אתה מעלה בעשרות מונים את הסיכוי שתהיה שותף פעיל ברצח של אדם אחר.
מדברים כאן כאילו צבא זה עוד שלוש שנות לימוד שנועדו לבגר לחנך ולעצב את אישיותך, ולהעניק לך ניסיון ומקצוע לחיים. בשביל זה יש אוניברסיטה. לצבא הולכים כדי להלחם ולהרוג ומי שהולך לקרבי יקח חלק הרבה יותר פעיל בהרג. תכניס את זה לשיקולים. האם תוכל לעמוד בסיטואציה שבה יורו לך לקחת חיי אדם אחר.
באמת שמדהים אותי איך אנשים מקדישים כל כך הרבה מחשבה באיפה יש יותר או פחות תש, ואיזה תפקיד נחשב יותר או פחות ומה יקדם אותם באזרחות או לא. אפס הקדשת מחשבה להאם אני מוכן לקחת חלק בקרב, בעקיפין או במישרין, האם אני מוכן לגרום למותם של אנשים, בין אם ע"י לחיצה על ההדק או בהעברת מידע מודיעיני. שלא לדבר על כך שלא משנה איפה תהיה בצבא, אפילו אפסנאי, אתה לוקח חלק פעיל בכיבוש של עם אחר בעל כורחך, ואתה יכול להגיד עד מחר שאתה שמאלני ומצביע מרצ ומתנגד לכיבוש. בסוף אתה לוקח בזה חלק פעיל, במודע או שלא. יש כאן איזשהו דיסוננס שאם הוא לא היה מתרחש גם אצלי באיזשהו שלב, לא הייתי מסוגל להבין איך הוא קורה בקנה מידה כזה נרחב. מדברים כל כך הרבה על החוויה שבצבא ושהצבא היה שווה ולו רק בשביל החוויה הייחודית, שאפשר לחשוב שהחוויה המדוברת היא סאמר קמפ או טרק בדרום אמריקה ולא בצבא ומלחמה.
הסיבה היחידה ללכת לצבא היא אם אתה באמת מאמין שזאת הדרך היחידה. כל המסביב - החוויה, המקצוע העיצוב אישיות והבגרות וכל מה שנאמר כאן - זה הכל בולשיט ולא צריך צבא בשביל זה.
הצבא זה חרא מיותר, אבל אחרת מה יבגר את החבר'ה ויקנה להם ניסיון אזרחי חיוני כמו תפעול כלי נשק...

אני אגיד לך את האמת, יש סיבה אחת ויחידה שבגלל שאני (ורוב האנשים בארץ) הולך לצבא, כי זה החוק. כמעט כל מי שיגיד לך אחרת משקר.
אם מבחינתך זה חוק לא נכון זה סיפור אחר, אני אישית על חוק שהוא כל כך מהותי ושהעונש עליו כל כך כבד, לא יעבור כמעט אף פעם, אולי אתה כן, אני לא רוצה לשבת בכלא צבאי איזה חצי שנה (וגם לא רוצה את הרישום הזה), ובכלל אני אזרח שומר חוק, וככה אני רוצה להמשיך להיות (למרות שאני מודה, זה לא שלא יצא לי אף פעם לעבור על אף חוק שולי (בפורום הזה נוהגים לעיתים לרדת לרמות הללו...), אבל אני מדבר על חוקים מהותיים).
אלא אם החלטת שאתה עובר על החוק, כל מה שנשאר לך זה להתעסק בדברים הקטנים, כמו ת"ש וקרבי או ג'וב או תומך לחימה. אני אישית דווקא כן נתתי בבחירה שלי משקל לסיכוי שאני אהיה שותף פעיל ברצח חיי אדם, ולכן בחרתי תפקיד (חילוץ והצלה של פיקוד העורף), שבו המטרה העיקרית שלי תהיה להציל חיי אדם ולא לקחת אותך (למרות שגם פה יש לי סיכוי לקחת חיי אדם).

דרך אגב, ברגע שאתה משלם מיסים, חלק גדול מהם הולך לתקציב הביטחון ככה שגם אתה, בעצם היותך כאן, אחראי בצורה עקיפה על כיבוש של עם אחר ולמה אתה עושה את זה? כי אין לך ברירה.

הפסקה האחרונה שלך מדויקת.
פרימו, אתה מוזמן לצאת מהפלונטר.

הפקטור הכי משמעותי בחוויה של כל אחד היא משהו מאד אישי.
עובדה שאנשים רבים, אפילו פה בפורום (הזמולני יחסית), אפילו ששירתו ביחידה קרבית, לא מוצאים לנכון לציין את זה כפקטור הכי משמעותי בשיקול לגבי השרות הצבאי. אנא, הנח לכל אחד להחליט מה חשוב לו בצבא.

לצורך העניין, גם כשהתלבטתי בין האפשרות ליסוע בתחבורה ציבורית כל חיי כמעשה בני בגין, לבין האפשרות לעשות רשיון נהיגה - מה שמגדיל את סיכויי להיות שותף בהרג אדם אף יותר מאשר להיות חיל גיבור - החלטתי לעשות רשיון נהיגה ולא חשבתי על הרוצח בפוטנציה שבי.

אבל ניחא, עשיתי את זה במדינה שטופת מוח.

שער 5 הוא קרנבל, אפשר לא לעשות צבא גם בלי לעבור על החוק. אבל גם בתוך הצבא כמו שאתה עצמך הצגת יש הבדל בין התפקידים. לדעתי אדם מוכרח להכניס את התוכן של התפקיד מבחינה מוסרית למערכת השיקולים שלו כשהוא כן מתגייס. ואם לקחת חיי אדם זה לא משהו שנראה לך, או להתעמר באוכלוסייה אזרחית במחסומים ובפעילות מבצעית, אז זה חייב להכנס למערכת השיקולים. ואז אפשר לעשות דברים כמו לא ללכת לקרבי, לחפש תפקיד עורפי שחף מכל קשר ישיר למעשי עוולה. יש הבדל בין להיות לוחם לבין להיות מש"ק חינוך, הגם שבעיני יש פגם מוסרי בכל תפקיד, הוא לא שווה בכולם.
לכן גם לשלם מסים למדינה שמפנה את רוב תקציבה באופן יחסי לצבא, זה לא כמו להתגייס לצבא מבחינת התמיכה בכיבוש ובמלחמות. גם אם זאת אכן בעיה מוסרית בעיני, כמו הרבה עוולות בעולם שאנחנו נאלצים להשלים איתן, בין אם מחוסר מודעות ובין אם מחוסר יכולת להלחם בהן. לכל אחד יש את הגבול שלו, עם מה הוא מוכן להשלים ועם מה לא, חלק שמים את הגבול באכילת בשר, חלק בקניית מוצרים מחברות נצלניות, אני שמתי את הגבול בצבא. אין ספק שבלתי אפשרי להיות מושלם מבחינה מוסרית (בהנחה שיש נושאים שיש עליהם הסכמה רחבה שהם אכן עוולות מוסריות), אפילו רק במובן שכולנו צרכנים, ואין לנו את הזמן והמשאבים לבדוק איך הגיע למדף כל מוצר שקנינו. כמעט כל מוצר שתקנה אם תחקור מספיק תגלה שמישהו או משהו נוצל, נדפק, נעשק, עבד בפרך כדי שלך יהיה אותו.
כאמור איש איש והחלטתו, אני לא מנסה להטיף לך שאל תתגייס לצבא ושאם אתה עושה את זה אתה איש רע. אני רק נדהם מההעדר השיח על המשמעות המוסרית של התגייסות לצבא, ואני אומר שלדעתי זה צריך להיות השיקול הראשון, לפני כל שאר התשים והחוויות, כשבאים לחשוב על זה.
בכל מקרה לשמחתי אני עוד לא משלם מסים.

אדום נחמד - אתה לא נחמד.

אדום מטלי - "עובדה שאנשים רבים, אפילו פה בפורום (הזמולני יחסית), אפילו ששירתו ביחידה קרבית, לא מוצאים לנכון לציין את זה כפקטור הכי משמעותי בשיקול לגבי השרות הצבאי"
אתה לא מבין? זה בדיוק מה שמפליא אותי. ההעדר המוחלט של זה ממערכת השיקולים של אדם, גם זמולני ופלספן, בבואו להתגייס. ואני לא מחליט שום דבר לאף אחד.
ואל תעשה ממני ליצן עם ההשוואה הטיפשית הזאת לרשיון נהיגה וההערה המיותרת בסוף.

פרימו לוי,
היית בקרבי ?

שלחתי לך ללפני כמה ימים עוד פרטית וכנראה שוב לא ראית

כן. עד שהצלחתי לצאת משם ומהצבא. אני חושב שאפילו הגבת באשכול שפתחתי כדי לשאול אם למישהו יש מושג איך יוצאים משם
בדיוק בגלל שהייתי במקום הזה, שבו התגייסתי מבלי לשאול את השאלות הרלוונטיות (למען הדיוק שאלתי אבל תמיד מסמסתי אותם לעצמי בתשובה השקרית ש'אין ברירה' כדי לא לחשוב על זה יותר מדי) אני תופס עכשיו איזה מטורף זה, שהגעתי לגיל הגיוס לצבא ולא שאלתי את עצמי באמת, באופן חף מכל לחץ חברתי או עצמי, האם אני רוצה לקחת חלק בזה. ואני מבין באיזה קלות אפשר להתגייס מבלי לשאול את השאלות האלה.
ולכן אני גם לא שופט אף אחד. אני לא חושב שמי שמתגייס לצבא הוא בן אדם רע או רוצח או משהו כזה. שכל אחד יעשה מה שהוא חושב לנכון, אני באמת מאמין בזה. בו בזמן אני אשקיע מעט מאמצים דיפלומטיים כדי להשפיע על בחירות של אנשים שלדעתי הן שגויות או לא לוקחות בחשבון את התמונה המלאה (לא שאני באמת חושב שהבן אדם הולך לא להתגייס בגלל מה שכתבתי אבל בכל זאת.)

אז כפי שכבר רשמתי באשכול הזה קודם לכן, כל אחד לוקח את החוויה האישית שלו ומשליך אותה הלאה.
לא יודע איזו תמונה אתה קיבלת בצבא אבל אחרי 5 שנים בסדיר ועשר במילואים התמונה שלי היא קצת אחרת משלך.
השירות בצבא הוא מה שאתה עושה ממנו, גם בקרבי וגם ביחידה עורפית, וכל אחד עם מבנה האישיות שלו ועם מה שיותר חשוב לו.
אתה רואה במי שמתגייס לקרבי כאחד שהוא מכונת הרג פוטנציאלית שנועד לשמר את המשך הכיבוש על עם אחר, אני רואה את זה אחרת ממך.
אנחנו בחזית כי זו המציאות. גם אם יהיו 1000 אנשים שיעברו אצלך במחסום, מספיק שתפספס אחד כדי שיוכל לקרות פיגוע בעורף. זו מציאות מעוותת וילדים בני 18 לא צריכים לקבל כזה כוח ביד אבל זו המציאות. הדעות הפוליטיות שלי ידועות לכל אבל כשאני על מדים אני מנטרל אותם ועושה 150% כדי לעמוד במשימות שלי ושל היחידה שאני אחראי עליה.
רוצה לשנות את המציאות הזו ? תצביע ותיתן כוח למי שפועל לשנות אותה בהקשר המדיני, הצבא הוא מחוץ למשחק הזה כי הוא מבצע מדיניות במסגרת החוקים.
לא להתגייס או להפוך עולמות כדי להיות ג'ובניק בגלל שיש לך בעיה עם המציאות הזו הם מהלכים שאני פחות מסכים איתם כי עד להודעה חדשה (במהרה בימינו) המדינה צריכה אותנו שם, והתושבים בעורף צריכים אותנו שם.

שוב, כל אחד והראיה שלו וכל בן אדם עם עולם הערכים שלו. הכי חשוב לעשות דברים שאתה שלם איתם ולא בגלל לחץ חברתי כזה או אחר.

עידן, קיבלת פרטית בחזרה...

הראיית עולם (או הראיית מציאות) שלנו בנושא הזה (האם המציאות שלנו מחייבת צבא בקונספט הנוכחי שלו) היא שונה.
אני לא הולך להתווכח איתך על זה גם כי זה ויכוח מעייף וטרחני וגם כי זה לא באמת הנושא.
מה שאני טוען זה שהרוב המוחלט של האנשים שמתגייסים לצבא עושים את זה בלי second thoughts, מחליקים לתוך זה כמו שהחליקו לתוך היסודי והחטיבה והתיכון ואחר כך גם יחליקו לאוניברסיטה. וכמו שילדים בכל רחבי העולם מחליקים למסלולים הרגילים שלהם בלי לחשוב הרבה. אבל צבא זה לא עוד משהו שמחליקים אליו, זה חתיכת דבר רציני, הרבה יותר מקולג' או מתיכון. ואת ההחלטה הסופר קריטית ומשמעותית הזאת, אנשים לוקחים בהינד עפעף. אני טוען שגיוס לצבא זה משהו שמחייב מחשבה הרבה יותר רצינית ומעמיקה ואישית, ולא במישור של איפה אני אצא הכי הרבה הביתה או איפה נחשב יותר, אלא במישור של למה בכלל אני עושה את זה והאם אני מסכים עם התפיסת עולם שהצבא מייצג.
ברור לי שהרבה האנשים גם אם היו מעלים בפני עצמם את השאלות האלה, הם היו עונים לעצמם בסופו של דבר שזאת החובה שלהם. אבל לדוגמא חבר מאוד טוב שלי, שהוא מתנגד לכיבוש ולקח חלק בהפגנות והצבא בעיניו זה אסון ודבר רע, התגייס בכל זאת לקרבי. ואתה מנסה להבין איך התפיסת עולם שלו מתיישבת עם זה שהוא נמצא בצבא, וכשאתה שואל אותו אתה מבין שהסתירה לא מתיישבת. הולכים לצבא כי ככה עושים מה לעשות, ולקרבי כי הוא לא יוכל להראות את פניו בקיבוץ אם ירד לג'וב, וכו' וכו'. וקצת כמו שאתה כתבת על עצמך. אנשים יכולים לחשוב מה שהם רוצים באזרחות, ופתאום בצבא הם 'מכבים' את עצמם. אנשים שמתנגדים לכיבוש באזרחות, כמו החבר שלי, פתאום מוצאים את עצמם מלווים סיור של יודונאצים בקסבה בחברון. כששאלתי אותו איך הוא עשה את זה הוא אמר שהוא פשוט לא חשב. 'לא היה שם' יעני.
האספקט המוסרי של לקיחת חלק בגוף צבאי מושמט מכל דיון בהקשר.
אגב,

אני מחלק את המשפט הזה ל-2 חלקים (אני לא בצבא אז מותר לי רק ל-2).
דווקא אתה בתור קצין לשעבר יודע שמי מתגייס לקרבי משמש ל-3 שנים כמכונת הרג פוטנציאלית. המטרה של הטירונות וכל תקופת ההכשרה היא להפוך את הילדים האלה לחיילים טובים. בהגדרה. מה זה חייל טוב? מכונת הרג מאומנת שתצליח לנצח בשדה הקרב. הלוואי שהייתי זוכר את ההגדרה המדויקת מהשיחות מ"פ אבל בהגדרה המטרה היא ליצור מכונות הרג טובות מאומנות וצייתניות כדי לנצח במערכה.
בקשר לנועד לשמר את המשך הכיבוש, מאז ה67' זה עיקר הפעילות של הצבא. והצבא לא יכול להיות מחוץ למשחק הזה כי הצבא הוא הזרוע המבצעת של המדיניות. אם אתה גר באיראן, ובאיראן יש גיוס חובה, והמטלה הכי גדולה שהצבא של איראן מבצע זה מעצרי הומוסקסואלים, כניסה לשכונות שלהם באישון ליל, פטרולים ברחובות שלהם והעברתם במחסומים מתוך גטאות ההומואים שלהם אל שאר חלקי המדינה, היית מבצע את זה?
אני מבין שלא כך אתה רואה את הפעולות שהצבא מבצע. אבל להגיד שצריך לעשות את זה כי זה החוק וזאת המדיניות זה לא רלוונטי אם החוק והמדיניות הם עוולות מוסריות.

השירות הצבאי הוא מה שאתה עושה ממנו, אבל הוא קודם כל שירות צבאי. בין אם אתה סמולן, גזען, פאשיסט או קומוניסט הצבא הוא גוף שמטרתו להלחם במלחמות.
וסליחה שאני חופר וחוזר על זה שוב ושוב אבל זאת פשוט כל הנקודה שלי. אנשים מתייחסים לשירות הצבאי כאל עוד חלק אינטגרלי במחזור החיים של אדם בישראל, בלי להקדיש לנושא טיפת מחשבה. אם כל האנשים שמתנגדים לכיבוש גם היו מסרבים לשרת בצבא כל עוד הכיבוש נמשך, דברים היו עשויים להשתנות.

טוב תכף משחק של הפועל. ערב טוב ואדום

1.חבל לי שאלו הרשמים שהשירות השאיר בך, באמת. אני מקווה בשבילך שמצאת את הדרך הנכונה ולא נשארו לך טראומות גדולות מדי. יכול להיות שאם החוויות שלך היו אחרות גם היית מתבטא בצורה שונה.
2. פספסת את מה שכתבתי. צה"ל מבצע מדיניות במסגרת החוק, הישראלי והבינלאומי. להיכנס לכפר ולעצור הומואים זה לא חוקי, זה כן חוקי להיכנס לאמצע קלקיליה בשתיים לפנות בוקר כדי לעצור מבוקש או מישהו שיש עליו מידע מודיעיני שהוא מעורב בהתארגנות שיכולה לפגוע בבטחון המדינה. הלוואי ולא היינו צריכים לעשות את זה אבל עד להודעה חדשה זו המציאות וגם לזה התייחסתי.
3. אני לא לשעבר כלום. אני גם די בטוח שאם תשאל את כל האנשים שהכירו אותי בצבא , כולל כל מי שפיקדתי עליו,הם יגידו לך שאני לא רואה באף אחד מכונת הרג. חייל טוב זה חייל שיודע לשלב מקצוענות ואנושיות ברמה גבוהה וזהה. תהיה הכי טוב במה שאתה עושה ואל תשכח להיות בן אדם. אתה כנראה נתקלת במ"פ אחר וזה המטען שהוא השאיר בך.
כפי שאמרתי, כל אחד והחוויות שלו ואני מקווה בשביל עידן שהחוויות שהוא יחווה בשירות הצבאי יהיו חיוביות ככל האפשר.

שיהיה לנו בהצלחה.