פורום השדים האדומים

"כל הבעיות התחילו עוד בזמני עם אלו שניהלו את הפועל ת"א במועצת הפועלים, שלא היה להם שום קשר לכדורסל. היה לנו משחק נגד הפועל חיפה. אגד הסכימו לשלוח אוטובוס רק בתנאי שנשלם במזומן. מועצת הפועלים היתה חייבת להם כסף על טיולים. התקשרתי לגזבר, הוא אמר שביום ראשון יהיה כסף. אמרתי לו שהמשחק ביום שישי, אתה רוצה שנפסיד טכני? בסוף סידרו לנו אוטובוס. לאחד המשחקים שלנו בחולון, פעם ראשונה שמישהו ממועצת הפועלים החליט לבוא. את חולון אימן מיכה שמבן ז"ל, שכל הזמן היה צועק. על הקבוצה שלו, על השופטים. אני ישבתי, לקחתי פסקי זמן ודיברתי עם השחקנים. ניצחנו. אחרי המשחק בא אותו אדם ואמר: ‘תראה את מאמן חולון, כל הזמן עובד. שלכם לא עושה שום דבר'".

כשבכדור היה חור ובין הבלטות בור

בכל יום לוקח שמעון (צ’ינגה) שלח, שחקן העבר ואחד ממאמני הכדורסל הבכירים שהיו בארץ, את שני נכדיו מבנו אמיר לאימוני כדורגל. בשבתות הוא גם מגיע למגרש כדי לראות אותם משחקים, טום (17) בקבוצת הנוער של בית”ר טוברוק, גיא (14) במכבי ת”א נערים ג’. בכדורסל, לעומת זאת, הוא צופה רק בטלוויזיה. “לפני כמה שנים בחרו בארז אדלשטיין למאמן החודש. הזמינו אותי למשחק שהתקיים בהרצליה כדי להעניק לו את הפרס. באתי עם אשתי (סימה, מבכירות שחקניות מכבי ת”א). בחצי כבר הלכנו. היה שם רעש, צעקות אימים ותופים, לא יכולנו לסבול את זה. גם בזמני לא היה שקט במגרשים, אבל אלו היו מגרשים פתוחים והרעש התפזר”.

אתמול נפתחה העונה ה־60 בליגה הראשונה. שלח (81), יליד ליטא שעלה לארץ, היה שם בעונת הפתיחה. בגיל 14, שנתיים לפני קום המדינה, הצטרף לנוער של הפועל ת”א. “קראו לזה אז הפועל צפון ת”א. היינו חברים בתנועה המאוחדת, אבל קיבלו כל מי שרצה. במהלך השבוע גם שיחקנו באופן לא מסודר. גרתי ליד המגרש של ברית מכבים עתיד. היינו משיגים כדור, קופצים מעל הגדר ומשחקים. שיחקנו בשיטה של שני מגנים, רכז שמעביר את הכדור מהגנה להתקפה ושני מתקיפים שהיו צריכים לקלוע לסל. הקלעים היותר טובים שיחקו בהתקפה, הז'לובים בהגנה".

בעוד בכדורגל הוקמה ליגה כבר ב־1931, בכדורסל הסתפקו באליפויות של מרכזים. "עד מלחמת השחרור אסור היה לקבוצות הפועל לשחק נגד מכבי, ברית מכבים עתיד ובית"ר. היו מספרים לנו הרבה סיפורים על מועדונים אחרים, אבל לא פגשנו אותם. שיחקנו באליפות הפועל בגילים השונים ובמפעלים שונים”. הקמת המדינה הובילה למהפך בכדורסל בארץ. "אחרי מלחמת השחרור כל אגודה אירגנה טורנירים לזכר חללים. אם קבוצות מכבי או ברית מכבים עתיד היו מזמינות אותנו, לא יכולנו לסרב. הן גם השתתפו בטורנירים שאנחנו אירגנו וכך התחילה מסורת של משחקים בין מכבי להפועל, בעקבותיהם הוקמה ליגה".

המרכזים הגיעו להסכמה לפיה “ליגת המבחן” - כך היא נקראה בעונה הראשונה - תכיל שמונה קבוצות: ארבע ממכבי, ארבע מהפועל. מכבי בחרה במכבי ת"א, מכבי דרום ת"א, מכבי צפון ת"א ומכבי חיפה. בהפועל המבחר היה רב יותר ולכן נערכו מבחנים. שלח כבר שיחק אז בקיבוץ מעין ברוך, אליו הגיע במסגרת השירות בנח”ל. "שנה לפני כן זכינו באליפות הפועל והתלוננו על זה שאנחנו צריכים לבוא למבחנים. בנוסף היתה לנו בעיה - רצינו להיקרא הפועל גליל עליון כדי לקבל כסף מהמועצה, אבל מרכז הפועל לא הסכים. היתה לו סיסמה, ‘מאלפים לאלופים’. הוא רצה שבכל קיבוץ תהיה קבוצה ושלא תהיה קבוצה אזורית.


צילום: שרון בוקוב

"המבחנים התקיימו בגן שמואל, ולא היה לנו איך להגיע אליהם. רק יממה לפני המשחק הצלחנו לשכנע את המשק לתת לנו משאית סופר ווייט, שהיתה מובילה חצץ וזיפזיף, בתמורה לזה שנביא בדרך זיפזיף. ניצחנו במשחק הראשון, הבטחנו את העלייה, נסענו לחוף הים בחדרה והעמסנו את המשאית בזיפזיף. זו היתה גניבה, אבל לא היו פקחים בשבת. הפסדנו במשחק השני, שלא קבע. נסענו בחזרה כשאנחנו יושבים על ברזנט. הגענו עד איילת השחר. הנהג יאיר שמש, שגם שיחק בקבוצה, אמר שהוא עייף. ישנו באותו לילה מתחת למשאית, רק למחרת בבוקר חזרנו לקיבוץ".

ביום שישי, 24 באפריל 1953, התקיים המחזור הראשון בליגה. הפועל ת"א ניצחה את הפועל גבע 30–45, מכבי ת"א הביסה את מכבי צפון 18–51. למחרת ניצחה הפועל חולון את מכבי דרום 33–42. בגלל קשיי התניידות, קבוצות מהצפון הגיעו למרכז לשני משחקים ולהיפך. כך, כבר בשבת ניצחה הפועל גבע את מכבי צפון 20–35. שלח מתקשה להתייחס לרמה. "היינו חובבים ושיחקנו. את הקיבוץ, שהיה מורכב ברובו מעולים מדרום אפריקה, לא עניין הכדורסל. בקושי קיבלנו תלבושות, סתם גופייה ומכנסיים, אבל כמובן עם מספרים. היה אסור לשחק בלי. למשחקים גם אצלנו וגם במקומות אחרים באו מאות אוהדים, לא אלפים. לא היה פרסום כמו היום ולא מכרו כרטיסים".

כעבור שנה חזר שלח למרכז והצטרף מחדש להפועל ת"א, אלא שכבר בגיל 27 תלה את הנעליים ופתח בקריירת אימון. "התחתנתי וקניתי בית. לקחתי הרבה הלוואות והייתי צריך כסף. שחקנים לא הרוויחו אז כסף, אפילו לא קיבלו החזר הוצאות. כמאמן קיבלתי כסף, לא כמו היום, אבל עדיין". הוא התחיל בהפועל חיפה וכעבור שנה ירש את ברוך שליין בהפועל ת"א. כבר בעונה הראשונה הוביל אותה לאליפות היסטורית אחרי חמש אליפויות של מכבי ת"א. כעבור שנתיים זכה עם הפועל לראשונה בגביע. הוא אימן את הקבוצה בכל שנות השישים והוביל אותה לארבע אליפויות. "היינו שווים למכבי, שיחקנו באירופה וניצחנו משחקים. הפער בין הקבוצות נוצר רק כשהתחילו להגיע שחקנים מחו"ל, ובראשם טל ברודי".

ההצלחה בהפועל סידרה לשלח את אימון נבחרת ישראל ב־1965 במקום יהושע רוזין. "דב פרוסק (סגן יו"ר ועדת הכדורסל דאז) אמר לי: 'היום אנחנו מתכנסים למנות מאמן. אנחנו רוצים שרוזין ימשיך ואתה תהיה העוזר שלו'. רוזין אימן באותם שנים את מכבי ואני את הפועל. הוא היה איש כדורסל. אצלו ידעו מתי האימון מתחיל, אבל אם לא היו מזכירים לו, האימון לא היה נגמר בכלל. עניתי לפרוסק: 'אם הוא ירצה אני אשמח, אבל אתה לא יכול להפיל עליו עוזר'. למחרת בבוקר קראתי בעיתון שמוניתי למאמן הנבחרת”.

בדצמבר 1968, כשהפועל ת”א מוליכה את הליגה ואחרי ניצחון בדרבי בבלומפילד, התפטר שלח מאימון הקבוצה. בארי לייבוביץ', שהצטרף באותה עונה כשחקן אבל לא הורשה לשחק בגלל עבר מקצועני בארה"ב, מונה במקומו. שלח שימש כיועץ ועזר ללייבוביץ' להוביל את הפועל לדאבל. בסיום העונה עזב ואימן את גבת/יגור, גבעת ברנר ואליצור ת"א. להפועל כבר לא יחזור ובלעדיו היא גם לא תזכה מאז באליפות. "כל הבעיות התחילו עוד בזמני עם אלו שניהלו את הפועל ת"א במועצת הפועלים, שלא היה להם שום קשר לכדורסל. היה לנו משחק נגד הפועל חיפה. אגד הסכימו לשלוח אוטובוס רק בתנאי שנשלם במזומן. מועצת הפועלים היתה חייבת להם כסף על טיולים. התקשרתי לגזבר, הוא אמר שביום ראשון יהיה כסף. אמרתי לו שהמשחק ביום שישי, אתה רוצה שנפסיד טכני? בסוף סידרו לנו אוטובוס. לאחד המשחקים שלנו בחולון, פעם ראשונה שמישהו ממועצת הפועלים החליט לבוא. את חולון אימן מיכה שמבן ז"ל, שכל הזמן היה צועק. על הקבוצה שלו, על השופטים. אני ישבתי, לקחתי פסקי זמן ודיברתי עם השחקנים. ניצחנו. אחרי המשחק בא אותו אדם ואמר: ‘תראה את מאמן חולון, כל הזמן עובד. שלכם לא עושה שום דבר'".

חרף עברו העשיר וזיכרונו המופלא, איגוד הכדורסל לא בחר להשתמש בשירותיו. כך גם הקבוצות. "היתה תקופה ששמבן הציע לי להצטרף לוועדה המקצועית באיגוד. הוא אמר שלפני הישיבה נתכנס סיעת הפועל ונחליט הכל. אמרתי שזה לא בשבילי. אני רוצה להביע דעתי בחופשיות, בלי קשר להפועל או למכבי. מאז אני לא מנסה לדחוף את עצמי. אם היו רוצים היו באים אלי". לעומת זאת, הוא קשור בעבותות לכדורסל בכיסאות גלגלים, אימן את הנבחרת שנים ומשמש רכז הליגה לנכים.

"היום הכדורסל ממש מקצועני, אבל אני לא רואה שחקנים שמשחקים בשביל הקבוצה”, אומר שלח, “זה לא כמו הימים של מיקי ומוטי, ששיחקו בשביל הגופייה. היום לוקחים זריקות קשות ואתה לא רואה פרגון קבוצתי. יש תרגיל אחד קבוע של פיק־אנד־רול. כשאני שיחקתי בנבחרת בשנות החמישים אצל יעקב שאלתיאל, היו לנו 13–12 תרגילים. בכל התקפה שלא היתה מתפרצת, היינו צריכים לעשות תרגיל קבוצתי. היום גם ב־NBA אתה לא רואה קבוצה, זה משחק של כוכבים".

גם בעונה ה־60 של הליגה, מגלה שלח בקיאות. "ראיתי ביום חמישי את המשחק בין מכבי ת"א להפועל ירושלים. בשביל ירושלים צריכים לעשות משחקים של 20 דקות".