its-sick כתב:
לגבי הטיעונים שמותר לאנשים לעשות כל דבר שמתחשק להם: נשמע לי מוזר להגיד את זה על דברים ממכרים, ובטח ובטח על חומר ממכר שציבור המשתמשים בו מסרב להכיר בהיותו ממכר.
מרגע שחומר לוקח מאנשים את יכולת הבחירה, נימוק הרצון החופשי קורס.
גם סוכר זה ממכר, גם הרזיה (אנורקסיה), גם עבודה במקרים מסוימים, גם משחקי מחשב, אפילו ריצה יכולה להיות ממכרת.
אתה טוען שצריך להגביל/לאסור את כל אלו?
its-sick כתב:
גם לגבי דברים לא ממכרים, הציבור הוכיח בכל העולם המערבי שהוא לא יודע לקבל החלטות רציונליות הכרחיות, כמו למשל לחסוך לפנסיה או לקנות ביטוחי בריאות.
הממשלות או המעסיקים היו תמיד חייבים להתערב בכדי להתגבר על ההטיות הפסיכולוגיות הלא רציונליות והלגדיל די בקלות את החסכונות והביטוחים הללו מכ 30% לכ 80%.
בני האדם לא מקבלים החלטות רציונליות (גם כשיש פנסיה אוטומטית רוב האנשים לא מתעניינים בסכום הכסף הכי גדול שיהיה להם בחייהם ממש עד שאין להם ברירה), ולהשאיר הכל בידי היחידים ישאיר אותנו עם המון בעיות חברתיות.
כאן אתה טוען משהו אחר לגמרי, הרי לפי מה שאתה אומר,דמוקרטיה זה אידיוטי, הרי הציבור לא יכול להחליט מה טוב בשבילו.
אגב, אתה הגדלת והחלטת מה הן החלטות נכונות לכל בן אדם. למשל לפני 6 שנים, החליטו ההורים שלי לפדות את כל החסכונות שלהם בעולם, ויחד עם הכסף מהשבתון של אבא שלי, יצאנו לטיול של 8 חודשים במזרח. מבחינתם זו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שהם עשו בחיים שלהם, "מי אתה" שתטען אחרת?
its-sick כתב:
לגבי ההשוואה למלח, סוכר ודברים לא בריאים אחרים - הם כמעט ולא פוגעים במח. היות והמח הוא הכלי עימו כל בני האדם עובדים, חומרים שפוגעים בתיפקוד לא רק שמסכנים אחרים (לא רק בנהיגה, אלא בהרבה עבודות), הם גם מורידים את התרומה של המשתמשים לחברה והופכים אותם ליותר תלויים באחרים.
הפגיעה המוחית היא לא רק ברגע השימוש, יש גם פגיעות מתמשכות. אם אחוזי ההצלחה של רופאים יירדו רק באחוז אחד (לוקח זמן למדוד הבדלים אצל רופא ספציפי בין 98% ל 97%, וגם אז אי אפשר לפטר אף אחד), זה יתבטא כבר בהרבה קורבנות.
האמת נקודה טובה, עדיין מי שמחליט "לדפוק" לעצמו את המוח, זה על אחריותו בלבד, הוא יאבד את העבודה שלו והוא יירד ברמת החיים, הוא מחליט "להשחית" לעצמו את החיים (ואני בכוונה מגזים, ברוב המקרים ההשפעה לא קרובה להרס החיים), בתור בעלי הגוף של עצמו, אני חושב שזה זכותו.
מה שכן, אחרי כמה הודעות שנכתבו באשכול, השתכנעתי שאם מבצעים לגליזציה, צריך להיות מס דיי כבד על הקנביס (כמו על הסיגריות).
its-sick כתב:
התפיסה של "כל אדם לעצמו" בכלל מפריעה לי. כל אדם יש לו משפחה שאכפת לה ממנו ושסובלת מחוסר התפקוד שלו. קשה לי להבין איך מי שראה נרקומנים (של מה שנקרא סמים קשים) שהורסים את הסביבה שלהם (וזה לא בגלל שזה לא חוקי אלא בגלל שכבר לא אכפת להם מכלום) יכול לתמוך בכך שתהיה לכולם גישה חופשית לכל חומר שכזה.
לא מדובר פה על סמים קשים, שאני נגדם בגלל שהם עוברים את כלל הסף שלי, הם מסכנים את סביבת המשתמש ולא רק את המשתמש עצמו.
mbracha,
לגבי הנתונים שכתבת, כמו שאמרתי, אני לא טוען שהקנביס לא מסוכן, אין ספק שהוא כן מסוכן ברמה מסוימת, מה שכן זו צריכה להיות החלטה של מי שמחליט לקחת אותו האם להיסתכן, לא של המדינה.