טור מעולה של לילך וולך בוואלה בעקבות סדרת הכתבות -
http://e.walla.co.il/?w=/221/2682767 במיוחד אהבתי את החלקים האלו, כתשובה ללירון ולכל שאר האנשים שמנסים להיאחז בסיבות רגשיות לא רלבנטיות :
ציטוט:
הציונות, והשימוש בה, הפכו ממושא נשגב למין עונש קולקטיבי. משהו שיש לעמוד בו בכל מחיר, משהו שכולם צריכים לשאת בנטל שלו, כי אחרת האלונקה תתהפך ואנחנו עלולים לגלות שאנחנו סוחבים גופה. אין בזה כדי לומר שמדינת ישראל מתה ואפשר לסגור את הבסטה ולהתפזר לבסיסי האם – אבל יש בזה כדי לומר שאם אנחנו זקוקים לכל כך הרבה עירויי דם של מוראל, ואשמה, וסחיטה רגשית, כדאי לחשוב על הפרקטיקה של קיום מדינה ולא רק על המיתולוגיה שלה. הפרקטיקה הכלכלית, החברתית, הפרקטיקה היומיומית והפרוזאית שלה ולאגדת הציונות אין בהכרח קשר ישיר.
.
.
.
בכל מדינה יש צירופי נסיבות וכלכלה, חלקם משתלמים יותר ביחס לעולם המערבי, חלקם פחות. מה שגורם להגירה, בעיקר הגירה כלכלית כמו זו שאנו עדים לה, הוא צירוף ממוטט של הנסיבות. צירוף שגורם לאנשים להצית עצמם מייאוש. סוג הפאזל החונק שמבהיר לך שכאן יהיה קשה להשיג השכלה, ויהיה קשה יותר להחזיק דירה, ויהיה קשה עד מאוד להביא ילד לעולם הזה, וכמעט בלתי אפשרי להביא יותר מאחד.
תחשבו על מי אתם מגנים. על ראשי מדינה ציניים ונבובים שמנסים לנגן לנו על המצפון בפאתוס ריק מתוכן.
נראה אותם כשכוח העבודה היצרני המוביל יברח מפה, את מי הם יאשימו אז.
ארץ אוכלת יושביה.
לא חושב שמישהו מגן על ראשי המדינה.
מי שמתעקש להישאר כאן, עושה זאת למרות הניהול הכושל, לא בגללו. אנשים רוצים להישאר בישראל בגלל חברים, משפחה, המקום בו אתה מרגיש בבית, ובגלל אידיאלים שאפשר להתווכח עוד מאה שנה על הרלוונטיות שלהם. בסופו של דבר זהו איזשהו איזון לא ממש רציונלי בין היתרונות והחסרונות של הישארות בארץ, וזה בתוך הראש (או הבטן...) של כל אחד, מאד אינדיבידואלי.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
