פורום השדים האדומים

שלום לכולם,
השבוע מצאנו גור חתולים (בן כחודש וחצי-חודשיים) ברחוב והחלטנו לאמץ אותו. אנחנו מחזיקים בבית כבר כלב זכר בוגר מסוג פקינז (מאוד חברותי).
בארבעה הימים הראשונים, כהמלצת הוטרינר, השארנו אותם מנותקים אחד מהשני ככה שהכלב מסתובב חופשי בבית וגור החתולים סגור בחדר משלו. עכשיו הגיע הזמן להתחיל להרגיל אותם אחד לשני. האמת היא שאני יותר פוחד על הכלב (ובעיקר על העיניים שלו) מאשר על החתול.
למישהו יש טיפים מעניינים איך לגרום להם לחיות ביחד בשלווה? הדבר העיקרי שמצאתי באינטרנט מדבר על לנסות לגרום להם להיות כמה שיותר אדישים אחד לנוכחות השני, ולדאוג לכך שלחתול תמיד יהיה לאן לברוח במידה שהכלב יתקוף אותו. קראתי גם שניתן לחכך כ"א מהם עם מגבת לחה ואז להניח אותה מתחת לכלי האוכל של בע"ח האחר (ככה שנוצר חיבור בין הריח שלו לחיזוק מהאוכל).

השלב הבא יהיה לנסות לחנך חובב כלבים וחובבת חתולים לחיות באותו בית

יש לכם ארבעה ימים שאתם בבית עכשיו
זרקו אותם אחד ליד השני ופשוט תהיו שם למניעת אסון, עד שהם מתרגלים. זה לא ביג דיל.

לגמרי. לא לחשוש.

אם אין חשש מצד הכלב שהוא ינסה ממש לתקוף את החתול (ואולי רק אצל כלב אחד למאה יש את היצר הזה של ממש להרוג חתולים, למרות שרובם אוהבים מאוד לרדוף אחריהם), אז פשוט להניח להם לבדוק אחד את השני, להתרועע, להכיר, לרחרח. בלי חשש, אבל בהחלט בימים הראשונים תחת השגחתכם המלאה (וכמו שמוות אמר בצדק, יותר מחשש שדווקא החתול יזיק לכלב, מאשר שהכלב יזיק לחתול. בגיל חודשיים, ממש כמו גורי כלבים, גורי חתולים פעילים מאוד, משתוללים, משחקים, קופצים, תוקפים ממשחק, שורטים, מתנפלים, מבהילים, קופצים על הרגליים ועל הזנב, ובאופן כללי יכולים להוציא גם את הכלב הרגוע ביותר משלוות רוחו. הכלב עלול להגיב בבהלה להשתוללויות הללו, והחתול מצידו יכול לשרוט אותו בפניו. אז לפחות בימים הראשונים, כל עוד השניים לא מכירים בצורה אינטימית האחד את השני, כדאי מאוד להשגיח, או לפחות להיות באיזור - בחדר או אפילו בחדר סמוך).

בקיצור, תנו להם להיות ביחד. לא לחשוש. הם יסתדרו. רק להשגיח, זה הכל.

ולא יכול שלא לשתף תמונות ממש מעכשיו, מהימים האחרונים (יש אצלי עכשיו שני גורי חתולים בני כחודש וחצי כאומנה מטעם צער בעלי חיים ר"ג. והם מסתדרים נ-ה-ד-ר עם שני הכלבים שלי, שאחד מהם, הגדול, מאוד מאוד אוהב לרדוף אחרי חתולים בחוץ). כל התמונות צולמו בשבועיים האחרונים:

























(עריכה: ארבע התמונות באמצע הן מלפני כחודש, עם גורה קטנה שלצערי לא שרדה ומתה כתוצאה מחתלתלת או מוירוס אחר כלשהו ).

עוד שלושה דברים חשובים:

1. אין טעם "לגרום" להם להיות אדישים אחד כלפי השני, משני טעמים: האחד - אין סיכוי שתצליחו, וכל עוד תנסו, סתם תלחיצו את הכלב. וזה לחלוטין מיותר. אתם רוצים שהכלב ירגיש נינוח ליד החתלתול, לא לחוץ. תנו לו להתנהג טבעי (בתנאי שהוא לא מנסה לתקוף את הגור, כמובן). שתיים - אין כל מניעה שהשניים ישחקו אחד עם השני או לפחות ייצרו אינטראקציה בריאה וחיובית אחד עם השני (כל עוד אתם דואגים למקומות מילוט עבור שניהם). אינטראקציה יכולה לנוע בין בדיקה, ריחרוח הדדי, התחככויות, התכרבלויות ואפילו משחק סוער יחסית. זה בסדר גמור.

2. אל תלחיצו את הכלב! כלב לחוץ עלול להגיב לא טוב. הוא אמור להרגיש נינוח ליד הגור החדש.

3. דאגו למקומות מילוט לא רק לגור החתולים אלא דווקא ובעיקר לכלב שלכם. החתלתול עלול עוד להציק לו מאוד ממשחק (והגור עוד לא ממש מבין מהם גבולות בגיל הזה), וחשוב שלכלב יהיה להיכן להימלט ולנוח קצת מאימת הגור המעצבן והמציק, אחרת, אם לא יהיה לו לאן להימלט, הוא עלול להגיב אליו בעצבים.

אחלה תמונות פרנק.
האמת שמעולם לא ניסיתי להפגיש כלב וחתול אבל מה שאתה מתאר נשמע הגיוני. הגיוני אבל לא פשוט. אני מניח שאם הייתי עושה את זה אז כשהשניים היו נפגשים אני הייתי לחוץ בהתחלה. כלבים בדר"כ קולטים כשבעליהם לחוץ והם מגיבים בסוג של לחץ משלהם. זה בטח המצב עם הכלב שלי. אתגר שכזה.

אצל ההורים שלי תמיד יש כלב אחד לפחות (לרוב שניים, בתפר בין מוות של אחד להבאת השני יש אחד), וחתול יש די ברצף כבר 20 שנה (עכשיו זה החתול השלישי).
לנו יושב בראש שהם לא מסתדרים כי ככה לימדו אותנו, אבל הם רק קצת סקרנים בהתחלה ועושים שרירים מחוסר בטחון, ואח"כ הם בסדר, רבים לפעמים כמו ששני כלבים או שני חתולים יריבו לפעמים(אבל כשהחתול מפליק זה בלי ציפורניים, והכלב לא באמת נושך), לא מעבר. הם אוכלים אחד ליד השני ושותים מאותה קערה והכל בסדר.

אתה צודק לגמרי, לכן חשוב מאוד להישאר רגועים ולא לשדר לחץ לכלב (גם אם בלב אתה חושש מוות!).

צריך, לפחות בהתחלה, לדעת את ההבדל בין להיות דרוכים ועל המשמר לבין סתם לשדר לחץ. צריכים להיות עירניים אבל לשדר כלפי חוץ רוגע ו"הכל בסדר" על גבול השאננות כמעט.

כנ"ל אצלי, חתולים אני מגדל ברצף מאז גיל 10. ברצף. ותמיד היו לי שניים וכמה שנים אפילו שלושה חתולים בו"ז (מלבד בשנה האחרונה, מאז שהחתולה הקשישה שלי הלכה לעולמה, וכעת אני נותרתי רק עם חתולה אחת, צעירה יותר).

כלבים אני מגדל כמעט ברצף מאז גיל שבע (למעט כמה שנות סטודנטיאליות שבהן היו לי רק חתולים, בלי כלבים, מסיבות פרקטיות בעיקר).

ואין שום בעיות! הכלבים יכולים לרדוף בחוץ אחר חתולים (לא שאני מרשה להם, כן?) אבל לישון בבית מכורבלים עם החתולה הפרטית שלהם.

גורי האומנה שכרגע אצלי נודניקים מאוד. מציקים. הכלב הגדול שלי (שבחוץ היה שמח מאוד לרדוף אחרי חתולים) אוכל את המזון היבש שלו מתוך צעצועי האכלה, דבר שלוקח לו כעשרים דקות עד שהוא גומר את חצי המנה היומית. בכל הזמן הזה, הגורים נכנסים לו ממש לתוך האוכל המתפזר, משחקים עם צעצוע ההאכלה, נכנסים לו ממש לתוך הפה. פיזית לתוך הלוע, בשעה שהוא עסוק בלאכול. לומר שהלב שלי לא נופל לתוך התחתונים? כן, ועוד איך. אני משגיח, אבל משתדל מאוד לא לשדר לחץ.

הלהקה הנוכחית שלי:

תמונה מדהימה.

גם כלבים "בעיתים" שנהנים לרדוף אחרי חתולים מגיבים בדרך כלל טוב לגורי חתולים.

כמעט כל מי שהיה לו בעבר כלב וחתול יודע שזו תמונה סטנדרטית לגמרי.

סבא טרחני,אני אוהב אותך,אתה איש גדול.
באמת.

סלאמתק, לי יש רק כלב ולא ראיתי תמונות כאלה הרבה (גם לא ראיתי מצב כזה במציאות).

לגמרי

יאללה סבא טרחני,איזה תמונות!

טומי והשני?

את ספייק אתה זוכר - התארח אצלך עוד בדירה בקיבוץ העוגן (וגם שם היה נינוח מאוד כלפי החתול השמן של טלי מרכוס).

ברור,רק ששכחתי את שמו.
הוא דווקא נראה מאוד שמור לגילו.
כבר אז הוא היה קצת זקן,לא?
לעומת זאת אחרי שעברו 3 שנים,נראה לי שהחתול המיתולוגי נאסף אל אבותיו.
הוא באמת היה חתול זקן.

הוא בן 11. והוא נולד זקן.