פורום השדים האדומים

25.7.07 זה יום בלתי נשכח להפועל תל אביב כדורסל היום שבו דחפור שם חותמת גומי על הגופה והיום בו לקחנו אחריות על הדבר היקר לנו ביותר ועדיין אף אחד לא יגיד לי שהריסת אוסישקין היתה לטובתנו מעתה ועד עולם.

באספקט שונה לחלוטין למי ששכח היה כאן מאבק בלתי נשכח שבתוכו נרמסו כל חוקי הדמוקרטיה הקיימים על ידי הקלגס וראש עיר מטונף אחד שנקלל עד יומו האחרון, למי ששוכח היה כאן מאבק מדהים שבתוכו סגרו ישיבות מועצה, המציאו חוקים ל3 שורות הראשונות, שמו מסכים ולא אפשרו לאף אדם עם חולצה אדומה להיכנס בניגוד לכל תקנון שנחתם איי פעם.
מעבר לטראומה הנפשית האישית שלנו, ראוי שגם נתייחס לצד הזה, נעשה כאן מהלך הרואי של קבוצה של אנשים להציל דבר שיקר להם כל כך וחבל כשמזכירים את היום השחור הזה אף אחד לא מזכיר גם את המאבק (מתייחסים רק ליום בבית המשפט והבלאגן והקברים וזה רבע אחוז ממחאה אחת שלמה) וגם את הצד האפל מצד העירייה כולל התגובות המזלזלות של ראש העיר בציבור שהיה אמור לבחור אותו בקרוב וכמובן המעשים הדיקטטוריים לא פחות של הטינופת.
שהיה לנו "בעלים" של קבוצה שמכר את הבית לשטן בעבור כלום ושום דבר ומעולם לא נתן יד במאבק על האולם.
נזכיר מחלקת נוער שלמה שנזרקה לרחוב ללא כל פיתרון מצד העירייה.
פיתרון שהיה יכול להסתכם בבניית אולם חדש כבר אז, כשיפוץ המתחם ונתקלנו לא בסירוב אלא במעשה דווקא, מעשה שמתאים לילד בן 5 ולא לראש עיר שאמור להיות קשוב ולדאוג לצורכי אזרחיו בטח לאגודת ספורט מכובדת.

חלק לא מבוטל מהכאב של ההריסה היתה ההרגשה הזאת של כל העולם נגדנו וגם לדעתי חלק לא פחות משמעותי שהחלטנו לקחת את הקבוצה לידינו שלנו על מנת שדבר כזה לא יקרה יותר.