פורום השדים האדומים

מחפש המלצה לוטרינר טוב באזור השפלה (רחובות, נס ציונה, רמלה, לוד, באר יעקב)
תודה מראש.

גדרה או מזכרת בתיה טוב לך?

להתרחק מעמיחי מורשת ברחובות.

עידו קאן ברחובות הוא סבבה, ואם זה איזשהו מקרה מסובך שדורש חוות דעת נוספות גם צחי אייזנברג ומרפאת כל חי ברחובות הם אחלה (אבל יקרים יחסית).


(אני סטודנטית לווטרינריה ברחובות, אז במקומך הייתי מקשיבה לי : ) )

מזכרת סבבה, גדרה פחות.

איפה עידו קאן יושב ברחובות?
ובהקשר אחר, טוב לדעת שיש עוד אדומים בפקולטה

למה להתרחק ממורשת ?

מדובר במושחתת

http://idokan.co.il/

ואכן אין הרבה מאתנו : )

שמעתי הרבה דברים לא מחמיאים על שיטות הטיפול שלו, יחסי האנוש והמחירים מגורמים שונים.
אציין שאני לא מכירה באופן אישי, וזוהי המלצה בלבד.

http://anatvet.co.il/
אם אתה הולך לשם תוודא מראש שענת נמצאת. היא אחלה רופאה.

אז אני כבר מעל עשור איתם , והם אחלה , מחירים לא כלכך יודע בגלל שמעולם לא השוואתי , סה"כ אני מרוצה ויחסי האנוש שלהם מעולים .
אם כבר הדבר היחיד שאני יכול לומר , זה שהם מבקשים על כל דבר להביא את הכלבה כדי שיבדקו , אותי זה קצת מעצבן .
בכל מקרה הוא נחשב לאחד מהווטרינרים המובילים בארץ ואפילו כשהלכתי להתייעץ עם מומחים הם שאלו אותי למה באתי , אם אני מטופל אצל מורשת .

תשאל אוהד בית"ר מי זה הרופא משפחה שלו...

אם כבר פתחתי אשכול,
איך אני מאלף את הכלב (בן חודשיים וקצת) לא לאכול שטויות מהרצפה?
יש למישהו טיפים?

להרביץ לו עם עיתון מגולגל שלא יפחד מיד אדם.

חס וחלילה להרביץ. אלא אם כן אתה רוצה לגדל כלב שאז, בגיל שנתיים-שלוש, יופיע בכותרות העיתונים היומיים, ולא בהקשר חיובי...

איזה עצות אתה נותן, חבקותי. אם אתה לא מבין בחינוך כלבים - אנא ממך, אל תתערב.

אז מה עושים פרנק?

לא לאכול שטויות מהרצפה (והתעלמות ממזון בכלל) זו אחת מההתמודדויות הכי קשות שיש. כמעט על סף הבלתי אפשרי אני חייב לומר.

אני לא מאלף, וגם אם אני מכיר כמה פרקטיקות (שאף אחת מהן לא כוללת מכות לכלב או הרבצות חס וחלילה! בכלל, איזה מין דבר זה להרביץ לכלב?!) קשה לי מאוד להסביר אותן כאן בכמה מילים. ביוטיוב יש לא מעט סרטונים שמדגימים איך אפשר להתמודד עם זה.

הכי טוב זה או להיפגש עם מאלף רציני (לא חבקותי וגם לא אני) שידריך אותך לגבי זה וגם לגבי עוד כמה דברים שבוודאי יתחילו להטריד - ואני ממליץ בכל לב רק על מה שנקרא "מאלפים חיוביים" או מאלפים שמשתמשים בחיזוקים חיוביים בלבד (“Positive Reinforcement Training”) ולא בתיקונים.

או - לפנות בשאלה כזאת לפורום של כלבים ברשת (והבולט שבהם ללא ספק הוא פורום כלבים בתפוז, שם יענו לך בוודאי גם מאלפים מיומנים וגם סתם בעלי כלבים מנוסים).

מה שבטוח - שום דבר, אבל שום דבר שבעולם לא מצדיק להרביץ לכלב או להכות כלב - לא ביד חשופה, לא עם עיתון מגולגל, לא עם רצועה, לא עם מקל - לא עם כלום! הכלב לא מטומטם, אם תרביץ לו עם עיתון מגולגל אתה באמת חושב שהוא לא יודע מי מרביץ לו? אתה באמת חושב שהוא לא יודע מי אוחז בעיתון ומכאיב לו? (השאלה הזאת מופנית למאלף הותיק חבקותי).

להרביץ לכלב זו הדרך הבטוחה להשיג מהר מאוד כלב שפוחד מידי אנשים, שפוחד באופן כללי מאנשים, זה ליצור מהר מאוד, כבר בגיל חודשיים וחצי, משבר אמון בינך לבין הכלב שעתיד לחיות איתך ב-15 השנים הקרובות, משבר אמון שילווה אתכם בחמש עשרה השנים הקרובות. וקשה מאוד לתקן חוסר אמון אצל כלבים. קשה מאוד. במקום שהוא יסמוך עליך וייתן בך אמון לא מסויג - הוא רק תמיד יפחד ממך.

ופחד בשפת הכלבים מתורגמת (או עלולה להיות מתורגמת) לתוקפנות ולריאקטיביות.

וכמעט מדי שבוע אנחנו שומעים בכותרות על כלבים תוקפניים/ריאקטיביים/לחוצים/מפוחדים שתקפו את ילדת המשפחה והשחיתו את פניה עד שהובהלה למיון ונזקקה לניתוחי פנים. מספיק שילדת המשפחה ישבה על השטיח לצד הכלב הבוגר ואחזה בעיתון מגולגל, או בצעצוע ארוך שהזכיר לכלב נשכחות כואבות ומאיימות מזיכרון גורות נשכח, וזה כבר עלול להצית במוח הכלב טריגר שבכלל לא ידעת על קיומו, ואחר כך מתפלאים "מה קרה לכלב ה'משוגע' ש'התהפך' ככה על הילדה". אין כלבים משוגעים. יש בעלי כלבים מטומטמים שעושים טעויות ולא יודעים איך לגדל נכון כלבים.

אל תיכנס לשם אפילו! אפילו במחיר שהכלב שלך ינשנש מדי פעם איזה שארית פיתה עבשה שהוא מצא בצד הדרך. בכלל מומלץ לא להתעמת עם הכלב. שום דבר לא שווה את זה.

(חוץ מזה, איך הכלב יכול להגיע לשיירי מזון על הרצפה? האם בבית מפוזרים שיירי מזון על הרצפה? אם כן - אז פשוט תשתדל שלא. גם מניעה או חוסר זמינות היא סוג של הרגלה לא לעשות דבר לא רצוי. ואם בחוץ מדובר - אז הולכים עם הכלב קשור ומשתדלים שלא יצור מגע עם שיירי אוכל בחוץ. פירורים בלתי נראים הוא תמיד ימצא, תמיד - אבל זה גם דבר שהולך ונעלם עם הגיל. חשוב מאוד להבין שכלבים מטבעם הם יצורים מאוד מאוד אוראליים שחווים את כל העולם סביבם דרך הפה ודרך האף. על אחת כמה וכמה גורים - שחייבים לנסות ולקחת כל דבר לפה. פשוט כל דבר. גור בן חודשיים וחצי נמצא בעיצומו של השלב האוראלי שלו שבו הוא חייב לנסות "לטעום" כל דבר, לקחת כל דבר לפה מתוך סקרנות גורית, זה השלב שבו הם הכי חווים את העולם דרך הפה. יותר מאשר דרך האף, בטח יותר מאשר דרך העיניים. ממש כמו תינוק בן חצי שנה, אגב, שגם ינסה להכניס כל דבר לפה. זה שלב טבעי, וזה עובר במידה רבה עם הגיל ועם ההתבגרות. כמו שתינוק ינסה להכניס כל חפץ שיבוא לידיו לתוך פיו מתוך סקרנות אוראלית של לחוות את זה, ומבוגר מן הסתם לא. האם תפליק גם לתינוק בכל פעם שיכניס חפץ לפיו?).

פרנק

דווקא בטיולים בחוץ אין בעיה, הוא די קולט מי הבוס ויודע לא להתקרב לאוכל ברצפה , אם בכל זאת הוא מוצא משהו שהוא לא מצליח להתעלם ממנו משיכה קטנה ברצועה והוא מוותר.
הבעיה יותר בגינה בבית שם הוא לרוב בלי השגחה צמודה והוא אוכל צמחים ותולש דשא בלי סוף.
אפנה לתפוז/מאלף מקצועי בכל מקרה, תודה על העצות וההרחבה.

מה שאתה מתאר זה כבר משהו אחר לגמרי (וכדאי לדייק בתיאור הבעיה, גם כשאתה פונה לפורום של כלבים או למאלף) - זה לא "לאכול שטויות מהרצפה" אלא קשור יותר להתנהגות הכללית של "הרס הבית" - התנהגות שכמעט כל מי שגידל גור עד גיל שנה או אפילו שנה וחצי היה צריך להתמודד איתה ברמה כזו או אחרת - לעיסת נעליים, הרס שטיחים, הרס ספות, לעיסת שלט רחוק, לעיסת משקפיים וכו' או לעיסת דשא והרס צמחים בגינת הבית (בכוונה נמנעתי מלכתוב "בעיה", כי כמה שזה מציק והורס, "בעייתי" זה לא. זה אפילו די נורמטיבי לגורים צעירים בגיל הזה ובגילאים מאוחרים יותר).

הפתרון המקובל הוא קודם כל - לא להשאיר כלב שלא תחת השגחה בחצר הבית! ולא רק בגלל הרס הגינה, אלא בעיקר בגלל תופעת גניבת כלבים מחצרות ובריחת כלבים מחצרות (שלא מגודרות היטב). בכלל מאוד מאוד לא מומלץ לגדל כלב, בטח לא גור קטן, רק בחצר! מאוד מאוד לא מומלץ. גור בן חודשיים וחצי זקוק לאינטראקציה משפחתית. הוא רק לפני שבועיים נפרד מהפטמות ומחום גופה של אמא שלו - וכבר הוא צריך להישאר לבד בחצר? זה גם כן מתכון די בדוק לכלב מסוייג, חשדן - "כלב שמירה" על כל המשתמע מכך.

אז קודם כל - לא להשאיר גור בן חודשיים וחצי (או כלב בכל גיל שהוא!) לבד בגינת הבית! אם הוא לא תחת השגחה - הוא חייב להימצא בתוך הבית פנימה!

שנית - בתוך הבית פנימה - הרבה פעמים הפיתרון המקובל הוא תיחום הכלב כשלא נמצאים בבית (גדר גורים, כלוב טיסה, כלוב סורגים גדול) במרכז הבית. עדיף בסלון. אבל רק כשלא נמצאים בבית, וגם אז - להשתדל לא יותר מכמה שעות סבירות (ארבע, חמש. שש מקסימום).

עוד דבר חשוב בתיחום - זה הרגלה חיובית של הגור לתיחום שלו - הוא חייב להרגיש שם בנוח, רגוע, "בבית" -כי זה ה"בית" שלו בתוך הבית שלכם. כמו מאורה עבור זאב, סוג של חדר משלו בבית שבו הוא מרגיש בטוח, נינוח ושליו.

הרגלה חיובית לתיחום זו כבר תורה שלמה שקצת קשה לפרט בכמה מילים. אם תזדקק לזה, אוכל להרחיב קצת יותר לגבי זה.

עוד שני מרכיבים חשובים והכרחיים במניעת הרס הבית זה הוצאת אנרגיה ע"י טיולים ממושכים, משחק בכדור או אפילו הרצת הכלב (בגילאים מאוחרים יותר! רק אחרי גיל שנה!), ו- לספק לו תחליפים ראויים ומותרים למה שהוא אוהב לכרסם - צעצועי לעיסה, עצמות כירסום, קונג, צעצועי האכלה וכד'. כאלו לא חסרים בשוק. קצתם טובים יותר, מקצתם טובים פחות. בכל מקרה תלוי גם בהעדפה האישית של הכלב ומה שהוא אוהב.

חשוב להבין שהרס הבית נובע מכמה דברים: משעמום (לכן חשוב לספק לו תחליפים בצורת צעצועי לעיסה, עצמות או צעצועי האכלה), מאנרגיה שלא הוציאו לו (טיולים ארוכים, משחק ממושך בכדור וכד', "כלב עייף=בעלים מאושר" נהוג לומר) ומיצרים לא מנותבים.

כלב עייף ולא משועמם לא יהרוס (או יהרוס פחות). לפחות לא יהיה לו צורך להרוס.

בינתיים, אני מפנה אותך למאמר מצויין שנכתב ע"י המאלפת שושנה פורבס ושעוסק בנושא "הצילו, הכלב הורס את הבית! מה עושים?" מתוך אתר המאמרים הבאמת מצויין "חיי כלב" (http://www.dogslife.org.il) - מומלץ מאוד לעיין ברשימת המאמרים שם!

קישור למאמר: http://www.dogslife.org.il/2060-2/

א. טוב לראות שיש עוד חבר'ה אדומים מאיזור השפלה .. !!!

לגבי וטרינר ..אנחנו מטפלים אצל דוליטל בצומת ביל"ו יש שם מספר וטרינרים וגם שירות חירום
כל חי אצלנו ברשימה השחורה אחרי שתי תקריות לא נעימות !

לגבי אילוף .. יש לי חבר פה בקיבוץ (נען) שמאלף כלבים , ועושה איתם עבודה מעולה !!!
אשמח לתת לך מספר בפרטי .. (מיותר לציין שהוא אדום מלידה )

מציע לפנות למאלף מוכר, בעל שם, ידוע ושיש עליו המלצות מפי רבים (וכאלה אפשר לאסוף בקבוצות כלבים בפייסבוק או בפורום הכלבים) ולא להסתפק בשיטת ה"חבר שלי, שהוא במקרה גם וכו'".

שוק המאלפים בארץ הוא שוק פרוץ - הדבר הכי פרוץ שיצא לי להיתקל בו, רווי בעשרות ובמאות רבות של שרלטנים ושל חובבנים בגרוש (לא שאני רומז פה על מישהו. את ה"חבר פה בקיבוץ" אינני מכיר) - לא נדרשת שום אסמכתא, שום תעודה מקצועית - כל ילד בוגר עוקץ, כל דוג-ווקר וכל מי שהחזיק פעם רצועה של כלב ביד כבר עושה מעצמו "מאלף מוסמך" ואין פיקוח. וחייבים חייבים להיזהר. כבר יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם מאלפים חסרי אחריות או מושג דפקו כלבים לגמרי, או שלקחו בעיה מינורית יחסית והעצימו אותה. תיקונים לא במקום, או תיקונים לא פרופורציוניים והבעיה רק מעצימה. (לכן גם אני מסתייג מאוד ממאלפים שמשתמשים בשיטות אברסיביות של תיקונים או מ"מאלפי עוקץ" שמשתמשים במה שהם למדו בצבא ושוכחים שלא מדובר בכלב לפעילות צבאית אלא בכלב משפחה. וההבדל הוא עצום).

כמו שלרופא מנתח (להבדיל) או לפסיכולוג עבור בנכם לא הייתם פונים ל"חבר של חבר שהוא גם אדום מלידה" אלא הייתם עושים חריש שטח עמוק ואוספים המלצות.
שוב, את ה"חבר פה בקיבוץ" אינני מכיר ואולי מדובר באחד מהמאלפים הטובים בשוק. אבל זה ממש לא חשוב לצורך העניין איזו קבוצה הוא אוהד. את ההמלצות על אדומים תשאירו לסוכני הביטוח, מוסכניקים או שיפוצניקים, לא לדברים החשובים באמת .

מה זה מאלף בעל שם?
הרי גם הוא היה סתם מאלף רגיל ואימנו אותו להגיב לשם שלו

תודה על העזרה פרנק
אתה גורם לי להרגיש כמו בעלים נוראי

הוא יוכל לבדוק את השם שלו בפורומים ואתרים אם יחפוץ בכך ..