skadiv כתב:
אמיר,
אני כמובן לא מדבר על הביקורות על במלחמה בכללותם אלא רק על הפאן הכלכלי שלה.
מה זה האמין בעקומת לאפר? הוא האמין שרמת המיסוי האמריקאית לא נמצאת על רמה שמאפשרת מקסימום הכנסות ממיסים. סביר ומקובל בהחלט. אם הוא צדק, ההכנסות עלו, אם הוא טעה, נכנסים לגרעון.
הוא האמין (או לפחות אמר שהוא האמין, קשה לדעת איפה הקו עובר בין אידיוט לשקרן אצל הליצן הזה) שהורדה של שיעורי המס יעלה את ההכנסות ממיסים, ויעדי הגרעון שלו לקחו בחשבון את השטות הזו.
וכמובן שהוא לא צדק, זו שטות מוחלטת שאין לי מושג למה אנשים האמינו לה מלכתכילה (
סתם, סתם, יש לי לגמרי מושג ) אבל כל פעם שניסו אותה במבחן המציאות היא נפלה על הפרצוף.
skadiv כתב:
אני מסתכל על זה בדיעבד כך - בוש הקטין מאוד את מיסי התאגידים (מקטין הכנסות ומגדיל גרעון), ויצא למלחמה בכסף שלקח כחוב (מגדיל גרעון). בכל מקרה בשורה התחתונה המדינה לקחה כסף כחוב על כיסוי אותם גרעונות של בוש. ןאם אתה טוען שרמת החוב האמריקאי, גם כיום אחרי שאובאמה הגדיל אותו הרבה הרבה יותר, היא סבירה, אני לא מבין מה הבעיה במה שבוש עשה או לפחות במה הוא שונה ממה שקורה עכשיו.
בגדול לפי כלכלה קנסיאנית, אתה מעלה הוצאות ומוריד מיסים במיתון, ועושה ההפך כשהכלכלה בצמיחה, מה שנקרא countercyclical בשפת הכלכלנים.
מצבים שונים דורשים תגובות שונות.
מעבר לזה, אפילו אם יעדי הגרעון של בוש היו מתאימים (והם לא) יש יותר מדרך אחת להגיע אליהם, ובוש השתמש בדרכים הכי לא יעילות בעולם - קיצוצי מיסים לעשירים (שהולכים הרבה יותר לחסכונות מלצריכה) ומלחמות.