קארל,
אני חושב שאתה טועה בהערכת תרבות האהדה בישראל. אתה תולה את אוזלת היד של קהילת האוהדים בישראל בבעיית תקשורת, אם זה בין האולטראס לקהל הרחב, אם זה בין הקהלים וכך הלאה.
אני גורס שבישראל מקור הבעיה הוא הרבה יותר עמוק, לא קשור לכדורגל בכלל, ומה שאנחנו רואים בספורט הוא רק סימפטום. אולי מה שאגיד יהיה קצת ארוך, אבל אי אפשר להפריד את ההתנהגות סביב הכדורגל מאלמנטים אחרים שמאפיינים את החברה הישראלית.
הנה הטענה שלי: בישראל אין הבנה אמיתית של המושג "קהילה". אני אמנם מכליל, אבל זה בולט לי מאד מהמקום בו אני נמצא. אם זה ברמה המדינית, אם ברמה המוניציפאלית, אם זה ברמה של בית הספר של הילד. הישראלי כל כך מרוכז בעצמו, "לא פראייר", שכל ההתנהלות שלו מול הקהילה היא של יחסי עוינות-בכיינות: הם רוצים לדפוק אותי, אני אקח מהם מה שאפשר ואתן הכי מעט.
במקום נורמאלי, אנשים מבינים שהם צריכים למלא את חובותיהם לקהילה, כי הקהילה מחזירה להם, וזה יותר טוב לכולם. הם גם שמחים לתרום לקהילה מעבר לחובה הכתובה, כי זה חוזר אליהם. זה כל כך בסיסי, שהמילה פראייר לא נמצאת בלכסיקון. הם מבינים שלפעמים צריך לוותר על האינטרס האישי הרגעי שלהם, לטובת משהו כללי יותר. זה נכון בכל הרמות שציינתי לעיל, ואתה רואה ושומע את זה בהתנהגות של האנשים: הם משלמים מיסים בלי לתחמן, כי זה חוזר אליהם בתשתיות, בחינוך, בשירותים. הם גוזמים את הצמחייה בגינות שלהם שעוברת את הגדר אל מעל המדרכה, כי זה מפריע להולכי הרגל. הם משתדלים לחסוך במים בזמני בצורת, לא כי הם משלמים יותר על המים, אלא כי חסר מים במדינה. יש לי חבר שרוכב איתי כל יום א בבוקר. פעם אחת הוא אמר שהיום הוא צריך לקצר מאד את הרכיבה (וזו הרכיבה השבועית הארוכה, לא מוותרים עליה בקלות) כי יש Working bee בבית ספר: צריך לבוא לעזור לנקות, לשתול גינות, להתקין משחקים חדשים בחצר. אני הישראלי לא חשבתי ללכת לזה, על חשבון פעילות ספורט חשובה לי וקבועה תמיד ביום ראשון בבוקר (זה שבת לצורך העניין. שיקבעו את זה לזמן אחר), אבל לו היה ברור שזה מה שצריך לעשות. אתה רואה את זה מובנה בתפיסה שלהם, בכל מקום ובכל זמן: הם נותנים לך לצאת מחניה ברחוב ברגע שאתה מאותת, או להשתלב בתנועה מתוך רחוב צדדי, בנדיבות, כמעט בחברות. זה לא בגלל שהם נדיבים יותר (והם כן), זה בגלל שהם מבינים שכשכולם מתנהגים ככה, אולי רגעית זה מעכב אותם אבל הסה"כ יותר טוב.
הם מתעלים מעל "דילמת האסיר" הקלאסית, ומבינים שאם כל אחד ידאג רק לתחת שלו, לכולם יהיה פחות טוב.
אני יכול לתת עוד המון דוגמאות, אבל זה מיותר. הראש הישראלי לא עובד ככה, אתם יכולים לתת לעצמכם דוגמאות בכל תחומי החיים, וזה בא לידי ביטוי גם בכדורגל. אני דואג לעצמי עכשיו, שהשאר יקפצו. אין שום סולידריות עם הקהילה. אין סולידריות שצריכה להיות בתוך קהילת כלל אוהדי הכדורגל, אין סולדריות עם אוהדי הקבוצה שלי שיושבים בשערים שאני לא יושב בהם, אין סולידריות עם אוהדים בסטטוס שאינו שלי (נניח בין מנויים ללא מנויים), ואין סולדריות בין האולטראס לקהל הרחב. בכל אחד מהמקרים הללו מדובר בקהילה מוגדרת, אנשים לא מבינים את משמעותה, לא תורמים לה, ומעקרים בכך את כוחה להשפיע ולתרום להם בחזרה.
אני מציין תמונות מצב ולא נכנס לדיון למה זה כך בישראל, ואיך הגענו לזה. זה יכול להיות דיון מעניין בפני עצמו, אבל הוא כאמור לא קשור לכדורגל.
הנה כי כן, לא בעיית תקשורת, אלא בעיה מהותית במנטליות שלצערי אין לה פתרון קצר טווח, אם בכלל.
_________________ "Somebody please buy me a set of Fabian Cancellera legs for next christmas"
|