|
החופש לבעוט: מדוע הכדורגל ינצח את הפאשיזם והגזענות
הנאצים לא הצליחו לנצל את הכדורגל לצרכי תעמולה, וכך גם משטרים אפלים אחרים. הסיבה לכך היא שהמשחק מייצג ערכים אחרים לגמריי - למשל יצירתיות ודמיון חופשי
אוריאל דסקל
07.04.13, 18:48
מנוי לעיתון פייסבוק iPad אפליקציה באנדרואיד
המייל האדום
תגובה לכתבה הדפסת כתבה שלחו כתבה שתף כתבה
אדולף היטלר לא אהב ספורט בכלל, וכדורגל בפרט. הסיבה היתה ככל הנראה חולשה פיזית והעובדה שאינו יכול לשלוט בתוצאות. ליוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, אף מיוחס המשפט "הכדורגל הפכפך מדי ולכן מסוכן לשלטון". ואולם הפופולריות הרבה של הכדורגל בגרמניה ובאירופה חייבה את המשטר הנאצי להתייחס לספורט – ושם הם נחלו הפסדים תעמולתיים גדולים.
קראו עוד בכלכליסט:
הכדורגל הוא חופשי ומסוכן (לדיקטטורות)
מדוע הכדורגל כל כך פופולרי?
היורו מעורר לאומנות גרמנית?
המשחק היחיד בו צפה היטלר בוודאות היה בהפסד של הנבחרת הגרמנית לנורבגיה הקטנה באולימפיאדת ברלין, ב-7 באוגוסט 1936. "הפיהרר הזדעזע" כתב גבלס ביומנו הפרטי. יומיים לאחר מכן, ג'סי אוואנס, האצן האמריקני השחור, זכה במדליה הרביעית שלו במשחקים.
אבל אם אולימפיאדת ברלין היתה, בסך הכל, טובה לתעמולה הנאצית – עם כמה "גליצ'ים" לא מתוכננים – אז הניסיון לנצל כדורגל לתעמולה כמעט שלא צלח. "הכדורגל לא נכנע למפלגה הנאצית. המשחק סירב להיכנע לצבירת הכוח של המפלגה", כתב דיוויד גולדבלד בספר "כדור הוא עגול", שעוסק בהיסטוריה של הספורט.
ועדיין - ממשלת הפיהרר ניסתה לכופף את המשחק לטובת התעמולה שלה.
משחקים התקיימו כרגיל בגרמניה לאורך המלחמה – מטעמים תעמולתיים לחלוטין. ביום בו כוחות אמריקאים ובריטים נחתו בנורמנדי, אפילו נערך גמר אליפות המדינה בברלין (לעיני 100,000 צופים). "הכדורגל היה חשוב כדי לשמור על המורל של העם", אומר אולי הסה, עיתונאי וסופר גרמני. "כשהגורל התהפך והצבא הגרמני התחיל להפסיד בקרבות, גבלס דרש שהמשחקים יימשכו. הרי אם השלטון אומר שהוא הולך לנצח את המלחמה, ואי אפשר להמשיך לשחק כדורגל – זה היה שולח את המסר הלא נכון".
אדולף היטלר
אדולף היטלר צילום: בלומברג
שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ סבור היה כי הכרחי שנבחרת גרמניה תניף את הדגל הנאצי ברחבי העולם ונגד יריבות רבות. כך, בין 1939 ל-1942 התקיימו יותר מ-30 משחקים.
"כדי להחזיר את החיים לנורמליות"
מועדונים גרמניים נאלצו להרחיק שחקנים יהודים ומרקסיסטים. נשיא באיירן מינכן היהודי, קורט לאנדאור, נזרק מתפקידו על ידי המשטר, וכך גם וולטר בנסמן, המקים והעורך הראשי של מגזין הכדורגל הגרמני "קיקר".
במקביל, בערים שהיו בשליטת הנאצים, ארגן הצבא הגרמני ליגות מקומיות - "כדי להחזיר את החיים לנורמליות". אפילו במחנה הריכוז טרזינשטט קיימו ליגת כדורגל - "ליגה טרזין"; ההתאחדות לכדורגל בצ'כיה אף הכירה בה כחלק מההיסטוריה הרשמית של הכדורגל במדינה.
ואולם למרות כל הניסיונות ההשתלטות הללו על הכדורגל, רוחו של המשחק הרימה את ראשה והסבה לתעמולה הנאצית ולמשטר נזקים רבים.
ספ הרברגר, מאמן נבחרת גרמניה, היה מערים על ראשי הצבא כדי לשחרר את שחקניו מהשירות, בשעה שנבחרת גרמניה לא הרשימ וספגה שריקות בוז - מה שלא סייע לתעמולה.
בינתיים, לאנדאור נשלח לדכאו אבל שוחרר אחרי חודש והוגלה לשווייץ מאחר ששירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. כשבאיירן מינכן הגיעה למשחק ידידות בג'נבה, ראשיה ושחקניה נפגשו עם הנשיא לשעבר - ובכך עוררו את זעמם של אנשי הגסטפו שלא יכלו לפגוע בשחקני הקבוצה בשל מעמדם הציבורי.
"משחק המוות"
ב"ליגות המקומיות" ספגו הנאצים את ההפסדים הגדולים ביותר שלהם. ההפסד הגדול ביותר היה בקייב, אוקראינה, שם קבוצה בשם FC Start, שכללה שחקנים מקצוענים מדינמו קייב, פירקה את כל היריבות – כולל את קבוצת חיל האוויר הגרמני (Flakelf) פעמיים. האוקראינים ניצחו את הקבוצה הגרמנית 5-1 ו-5-3 אף שהשופטים היו מהאס.אס ונציגים נאצים איימו על השחקנים. במהלך האחרון של המשחק השני מגן בשם קלימנקו עבר את כל ההגנה הגרמנית, כולל השוער, נעמד על קו השער ובעט את הכדור חזרה לכיוון המגרש. השופט שרק לסיום לפני הזמן.
המשחק הזה, שמכונה "משחק המוות", היווה השראה למאבק בנאצים וגם לסרטים וסיפורי-עם רבים. לא ברור בדיוק מה קרה לכל השחקנים, אבל יומיים לאחר המשחק האחרון של FC Start בליגה נגד לאומנים אוקראינים ששיתפו פעולה עם הנאצים (Start ניצחה 8-0), נשלחו 10 משחקניה למחנה ריכוז. ארבעה נרצחו ושישה הצליחו להימלט.
קראו עוד בכלכליסט:
ברצלונה - דמוקרטיזציה של כדורגל
דמוקרטיה, קהילה ויוסי בניון
האם הספורט הישראלי יכול להיות יותר דמוקרטי?
גיורגיוס קאטידיס, קשר א.א.ק אתונה ונבחרת יוון הצעירה. הורחק מהכדורגל בגלל חגיגת שער עם מועל יד
גיורגיוס קאטידיס, קשר א.א.ק אתונה ונבחרת יוון הצעירה. הורחק מהכדורגל בגלל חגיגת שער עם מועל יד צילום: אי פי איי
מה בין ערכי הכדורגל לפאשיזם
לאורך ההיסטוריה, דיקטטורות ניסו להשתלט על נתיניהם באמצעות הכדורגל, אבל מעולם לא הצליחו. ערכי הכדורגל נוגדים את הפאשיזם. זאת, משום שבכדורגל אתה חופשי לבחור את מי אתה אוהד ויכול ואף חייב לצעוק את דעתך על שחקנים. המשחק עצמו מקדם יצירתיות, דמיון ומחשבה חופשית. מדובר במשחק שהוא לא רק ספורט ולא רק בילוי או בידור. הוא כלי חברתי של ממש שבאמצעותו ילד עני יכול להפוך למיליונר בזכות כישרון ועבודה קשה.
במשחק עצמו אין יותר מדי חוקים. זה המשחק הדמוקרטי ביותר - כל אחד יכול לשחק אותו, וכמעט שאין צורך באביזרים כגון סל, מחבט, רשת או בריכה. כל מה שצריך זה חברים, ארבע אבנים וכדור. כל אחד יכול להצטיין במשחק הזה - אפילו אם הוא טיפה שמנמן או סובל ממחלה הורמונלית. הכדורגל הוא כנראה המשחק הבסיסי ביותר. ספונטני, חגיגה של איכויות הגוף והמוח האנושי. הוא חגיגה של בחירה. משחק טבעי שגורם לאנשים להתחבר ליצרים הבסיסים ביותר שלהם אבל להישאר בתוך קהילה.
הכדורגל "הפכפך" ואנרכיסט. הוא אנטי פאשיסטי והוא הוכיח את זה לאורך ההיסטוריה. ולכן, כל כך עצוב שעדיין יש קבוצות "אולטראס" רבות שמהללות את הפאשיזם והנאציזם. הרי כדורגל מייצג כאמור את כל מה שאינו פאשיסטי.
_________________
וגם מה שקורה על המגרש חשוב
|
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
